עאסלה נ' רונן(נאמן) ואח'

החלטה

המערער מערער על כך שהנאמן אישר את הוכחת החוב שהגיש במלואה, אך לא כשכר עבודה אלא כחוב רגיל. לטענת המערער, חלק מהסכום בסך 4,600 ש"ח הוא שכר עבודה שהחייב חב לו עבור עבודתו, והיתרה היא שכר עבודה שהמערער שילם במקום החייב לעובדים שהוא עצמו גייס. הנאמן השיב לערעור, כי המערער הוכיח זכות חוזית לקבלת הסכומים, אבל לא הוכיח יחסי עבודה בינו לבין החייב, ועל כל פנים, לגבי הסכום ששילם לעובדים אחרים, אין החוב שכר עבודה.

אני דוחה את טענת המערער, כי מאחר שהחייב לא השיב לפניית הנאמן, יש להסיק שהוא מסכים לטענות המערער. טענות החייב עלו בבית הדין לעבודה, שעה שטען שמעולם לא העסיק את המערער ואת העובדים שהמערער גייס.

אין ספק, שהסכומים אותם תבע המערער כהשבה של סכומים ששילם לעובדים אחרים, אינם שכר עבודה שהמערער זכאי לו, בין אם העובדים עבדו עבור החייב ובין אם עבדו עבור המערער. לכל היותר, היתה למערער תביעת השבה על סכומים ששילם לעובדים, אבל זו אינה תביעת שכר עבודה אלא תביעת השבה.

אשר לסכום המגיע למערער עצמו, מלבד הצהרתו של המערער, אין שום ראיה אחרת לכך שהוא עבד כשכיר של החייב. הנאמן קיבל בצדק את הטענה שהמערער זכאי לתשלום, אבל בהעדר ראיה לכך שהתשלום היה כשכיר, ולאור הראיות שהמערער גייס את העובדים האחרים, הסיע אותם ושילם את שכרם, הסיק בדין שהמערער הוכיח את היותו קבלן הזכאי לשכר לפי עבודה יומית, שלו ושל אחרים, ולא כשכר עבודה.

לפיכך, אני דוחה את הערעור. המערער ישלם לנאמן הוצאות משפט בסך 2,320 ₪.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"א, 12 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: