ס"ע 5555-05-11 ת.ר.ש. נ' "בזק"-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

האם התובעת פוטרה שלא כדין? זוהי השאלה העומדת להכרעה בתיק שלפנינו.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת החלה את עבודתה כעובדת ארעית בנתבעת - חברת בזק (להלן גם – בזק), בחודש 9/1995 ובשלהי שנת 1997 עברה לעבוד כעורכת דין בלשכה המשפטית. העסקתה היתה באמצעות חוזה אישי אשר הוארך מעת לעת. בתקופה שבין 11/1997 ל- 3/2000 הועסקה כעורכת דין לענייני רגולציה ולאחר מכן בתפקיד מבקרת ביחידת הביקורת הפנימית. החל מחודש 8/2008 הועסקה בחטיבה העסקית בבזק ומחודש 2/2009 ועד לסיום עבודתה ביום 26.4.11, שימשה כעורכת דין בלשכה המשפטית, תחת ניהולו של היועץ המשפטי של בזק, עו"ד אמיר נחליאלי (להלן – עוה"ד נחליאלי).

2. ביום 13.1.11 נשלח לתובעת מכתב זימון לשימוע אשר נקבע ליום 17.1.11 במסגרתו נטען כי התובעת אינה ממלאת אחר הנחיות הממונים ונהלי החברה, כי היא לוקה ביחסי האנוש וכי הממונה עליה, עוה"ד נחליאלי, אינו שבע רצון מיכולותיה המקצועיות (נספח ה' לכתב התביעה). בתגובה לכך, שלחה התובעת מכתב מיום 16.1.16 ובו ביקשה לקבל לידה פירוט של כל האירועים, אסמכתאות, חוות דעת וכיו"ב עליהם נסמך עוה"ד נחליאלי בטענותיו וכן ביקשה לעיין בתיקה האישי. עוד התבקש לדחות את מועד הזימון לשימוע, על מנת שתוכל התובעת להתכונן כדבעי (נספח ו' לכתב התביעה).

3. בתשובתו מיום 17.1.11 ציין עוה"ד נחליאלי כי אין בידו להמציא אסמכתאות כתובות, למעט שתי תכתובות דוא"ל, גיליון הערכה תקופתי לשנת 2009, גיליון הערכה תקופתי חצי שנתי לשנת 2010 וסקר שירותי פנים חלקי לשנת 2010. עוד צוין כי מועד השימוע יידחה ב-3 ימים בלבד, קרי ליום 20.1.11 (נספח ז' לכתב התביעה).

4. ביום 18.1.11 פנה ב"כ התובעת לעוה"ד נחליאלי ושב על דרישתו להמצאת המסמכים עליהם מתבססות הטענות כנגד התובעת וכן הנוהל על פיו מתנהל הליך השימוע. בנוסף, ביקש ב"כ התובעת כי מועד השימוע יידחה למועד שיתואם איתו ותוך מתן זמן סביר מיום קבלת המסמכים שנתבקשו. בתגובה למכתב זה השיב עוה"ד נחליאלי כי הועברו כל האסמכתאות בכתב, כי הליך השימוע מתקיים בהתאם לכללים מנחים פנימיים אשר אינם למסירה וכי ניתן לקיים את הליך השימוע בשני מועדים חלופיים, סיום 23.1.11 או 24.1.11 (נספחים ח' ו-ט' לכתב התביעה).

5. בתגובה למכתב זה שב וביקש ב"כ התובעת את הנוהל לפיו מקיימים את השימוע וכן ביקש לקבל את התמונה המלאה ביחס לסקר שביעות הרצון שהועבר. בנוסף, ביקש כי השימוע יתקיים בפני הגורם המחליט ולא בפני עוה"ד נחליאלי, שכן הרושם שהתקבל הוא שהאחרון גמר בדעתו לפטר את התובעת. עוד ציין כי בשני המועדים שהוצעו לשימוע קבועים לו דיונים בבתי הדין לעבודה והציע מועדים חלופיים (מכתב מיום 19.1.11, נספח י' לכתב התביעה). ביום 20.1.11 דחה עוה"ד נחליאלי את בקשותיו של ב"כ התובעת תוך שהוא מציין כי לפנים משורת הדין יבוצע השימוע גם בפני סמנכ"ל משאבי אנוש, מר אהוד מזומן (להלן – מר מזומן; נספח יא' לכתב התביעה).

6. בין הצדדים נוהלה תכתובת נוספת במסגרתה צירף ב"כ התובעת את מועדי הדיונים הקבועים לו בבתי הדין לעבודה ובסופה פנה ב"כ התובעת למר מזומן וצירף את התכתובת בין הצדדים תוך שצוין כי התובעת אינה מוותרת על הליך השימוע (נספחים יב'- יד' לכתב התביעה).

   לפנייתו השיב עוה"ד נחליאלי כדלקמן: "היום בשעה 12:00 נמנעה מרשתך מלהתייצב לשימוע שנקבע לה" וכי לפנים משורת הדין נקבע מועד נוסף ליום 25.1.11 תוך ציון כי לא תינתן דחייה נוספת (נספח טו' לכתב התביעה).

7. ביום 23.1.11 חשה התובעת ברע ואושפזה בבית החולים. לטענתה, הדבר ארע לאחר שבא כוחה הודיע לה כי כל בקשותיו לתאם מועד לשימוע בו יוכל לייצגה נדחו והואיל והוא אינו יכול להגיע במועד שנקבע, היא תאלץ להגיע בגפה. לנוכח מצבה הרפואי, פנה ביום 24.1.11 ב"כ התובעת למר מזומן והודיע לו על מצבה של התובעת, כך שביום 25.1.11 ועדת השימוע לא תמתין לשווא להתייצבותה של התובעת (נספח טז' לכתב התביעה).

   להשלמת התמונה יצוין, כי האירוע מיום 23.1.11 - "ההודעה על קביעת מועד סופי לשימוע מבלי שהתובעת תוכל להיות מיוצגת בו", הוכר כתאונת עבודה (ב"ל 21255-09-12, פסק דינו של סגן הנשיאה, השופט טננבוים, מיום 18.12.14).