מ' נ' קבוצת ש. ניר בע"מ ואח'

רקע וטענות הצדדים

1.לפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעים, לפיצוי בגין אובדן פנסיית נכות, הנגרם לטענתו בשל הפרת חובה אשר היתה מוטלת עליהם - להפריש עבורו תשלומים לקרן פנסיה. התביעה הוגשה, לאחר שקרן "כלל פנסיה מיטבית – עתודות" (להלן: "קרן הפנסיה כלל"), אליה צורף התובע בחודש 4/2008 על ידי הנתבעת 3, לא הכירה בזכאותו לפנסיית נכות בשל קיומה של מחלה קודמת והעדר תקופת אכשרה. סכום הפיצוי הועמד בכתב תביעה מתוקן שהוגש, בהתאם לחוות דעת אקטוארית מטעם התובע מיום 5.4.11, על סך של 980,547 ₪. יצוין כי התביעה כללה רכיבי תביעה נוספים, אשר כבר הוכרעו בפסק הדין מיום 26.5.15 ולפיכך אינם רלוונטיים לפסק דין זה.

2.נזכיר, כי התובע, יליד 19.11.1964, הועסק על ידי הנתבעות 3-1 (להלן גם: "הנתבעות") כשומר בנתבע 4 (להלן גם: "הקניון"), בתקופה שמיום 1.7.2003 ועד 8.7.2009 (להלן: "תקופת ההעסקה"), כדלקמן:

הנתבעת 3 העסיקה את התובע החל מיום 1.7.2003 ועד 31.12.2004 (שנה ו- 6 חודשים); הנתבעת 2 העסיקה את התובע מיום 1.1.2005 ועד 28.2.2006 (שנה וחודשיים); הנתבעת 1 העסיקה את התובע מיום 1.3.2006 ועד 8.7.2009 (כשלוש שנים וארבעה חודשים). בסך הכל עבד התובע כמפורט לעיל, 72 חודשים וביום 8.7.2009 הופסקה עבודתו מסיבות רפואיות.

3.ביום 26.5.2015 ניתן פסק הדין בתביעה. בפסק הדין נקבע, אלו הם ההסכמים הפנסיוניים אשר חלו על הצדדים במועדים הרלוונטיים לתביעה. כי על פי אותם הסכמים פנסיוניים, היתה מוטלת על הנתבעות 3-1 החובה להפריש עבור התובע תשלומים לקרן פנסיה, בה היה מבוטח התובע בביטוח נכות וכי "במידה והנתבעות היו פועלות על פי חובתן כאמור, היה התובע מבוטח במסגרת תקנות קרן פנסיה חדשה, מקיפה, גם בביטוח נכות" (פסקה 18). כן נקבע, כי "...בנסיבות בהן היתה מוטלת על הנתבעות החובה מכח ההסכמים הקיבוציים החלים עליהן, כפי שקבענו, להפריש לתובע תשלומים לקרן פנסיה בה היה מבוטח בביטוח נכות - קיימת עילת תביעה חוזית לתובע כנגדן בגין הפרת חובה זו, בסכום הגמלאות להן היה זכאי. זאת, בכפוף לכך כי יוכח על בסיס תקנות קרן הפנסיה הרלוונטית, כי התובע אכן היה זכאי לפנסיית נכות"(פסקה 25). כן נקבע בפסק הדין, כי שעה שמבקש עובד לחייב את מעסיקו בגמלת נכות עקב אי העברה של הפרשות פנסיוניות, עליו הנטל להוכיח, על בסיס הוראות תקנות הפנסיה הרלוונטיות, כי הוא היה זכאי לגמלת הנכות אילו פעל המעסיק על פי חובתו (פסקה 27). נקבע כי השאלה תיבחן ביחס להוראות קרן הפנסיה מבטחים החדשה, אשר היו בתוקף במועד הפרישה ובמקרה שלפנינו - תקנון קרן הפנסיה מבטחים החדשה מיום 2.3.2009 (להלן: "התקנון"; פסקה 29).

4.בתשובה לשאלה, האם בהנחה שהנתבעות היו מפרישות לקרן פנסיה על פי חובתן בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה, היה התובע צובר "רצף ביטוחי" של 60 חודשים כנדרש על פי תקנון הקרן במקרה קיומה של "מחלה קודמת" ובשאלה האם היה התובע מוכר כזכאי לגמלת נכות לה הוא טוען ואשר על בסיסה חושבו זכויותיו בחוות הדעת האקטוארית מטעמו – נקבע כך:

אשר לתקופת האכשרה, נקבע כי "יש להניח, שאילו עמדו שלוש הנתבעות בחובתן על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה להפריש תשלומים לקרן הפנסיה מבטחים, היה באפשרות התובע לצבור "תקופת אכשרה" בת 60 חודשים – החל מיום 1.1.2004 ולכל הפחות עד ליום 21.12.2008" (פסקה 33). במסגרת קביעה זו, התקבלה עמדת התובע כי חילופי המעסיקות, לא היו בהכרח מנתקות, כפי שנטען על ידי הנתבעות, את הרצף הביטוחי, באופן אשר היה מונע מהתובע צבירה של תקופת אכשרה אילו היו ממלאות את חובתן להפקדת תשלומים לקרן הפנסיה.

אשר לשאלה, האם על בסיס מצבו הרפואי של התובע היתה מכירה הקרן בזכאותו לפנסיית נכות, כך נקבע (פסקאות 37-35, ההדגשה הקווית אינה במקור):

"לטענת התובע, בשנת 2003 הוא היה אדם בריא. על פי סעיף 64 לתקנות, תקופת אכשרה בת 60 חודשים נדרשת רק "אם הנכות היא כתוצאה ממחלה, מתאונה או ממום שרופא הקרן קבע כי אירעו או כי החלו לפני הצטרפות העמית לקרן או לפני חידוש מעמדו כעמית פעיל בקרן". לאור קביעותינו לעיל, המועד הרלוונטי להוראה זו הינו המועד שבו היה על הנתבעת 1 לצרפו לקרן הפנסיה ולא הנתבעת 3. אילו היה מוכיח התובע כי עובר לשנת 2004 הוא היה אדם בריא ולא סבל מ"מחלה אסכמית", השאלה האם נצברה לזכותו "תקופת אכשרה" בת 60 חודשים, היתה מתייתרת ולדידו של התובע היתה מתקיימת תקופת האכשרה הרגילה על פי התקנות.

במידה והתובע סבל "ממחלה אסכמית" או מ"מחלה קודמת" כהגדרתה בתקנות, עובר למועד הצטרפותו התיאורטי (אילו פעלו הנתבעות על פי חובתן) לקרן הפנסיה מבטחים, עליו להראות כי "מועד האירוע המזכה", היינו המועד אשר "ממנו ואילך... איבד העמית את כושרו לעבוד", היה לאחר 31.12.2008. זאת, כיוון שלא ניתן להטיל חבות על הנתבעות, מקום בו נדרשת צבירת רצף ביטוחי לצורך התקיימותה של תקופת האכשרה, החל ממועד שהינו מוקדם למועד שבו חלה לראשונה החובה מצד הנתבעת 1 לצרפו לקרן הפנסיה מבטחים.