ס"ע 30633-03-15

לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה כנגדו על הסף (להלן- הבקשה). התובע מתנגד לבקשה.

העובדות

ביום 15/3/15 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע בגין זכויותיו מכוח תקופת עבודה נטענת בין חודש 6/2012 לחודש 5/2014.

ביום 7/5/15 ובטרם הוגש כתב הגנה הגיש הנתבע בקשה שכותרתה "בקשה לחיוב המשיב בהתייצבות לדיון מתן צו לרשות האוכלוסין וההגירה הפקדת ערבות לכיסוי הוצאות משפט ו/או דחיית התביעה על הסף". לטענת הנתבע התביעה הוגשה חודש לאחר שהתובע עזב את ישראל במסגרת פרויקט עזיבה מרצון, ולא ניתן לנהל את ההליך שעה שקיימת מחלוקת עובדתית ולנתבע לא נתונה האפשרות לממש את זכותו לחקירה נגדית של התובע.

בדיעבד, התברר כי תגובת התובע לבקשה הוגשה לתיק אחר המתנהל בין צדדים אחרים המיוצגים על ידי אותם באי הכוח. במסגרת ההליך האחר ניתנה החלטת כב' השופט ד"ר לובוצקי שקבע, כי על פי הפסיקה העובדה שהתובע לא יעיד בהליך אין בה בהכרח לאיין את התביעה במלואה ומשכך נדחתה הבקשה באותו השלב. הצדדים התייחסו להחלטה האמורה כאילו ניתנה בהליך זה, אך כאמור אין כך הם פני הדברים.

ביום 31/5/15 הוגש כתב הגנה. לגופו של עניין, הנתבע לא הכחיש, כי העסיק את התובע אך טען שתקופת ההעסקה קצרה הרבה יותר ונחלקה לשתי תקופות בנות מספר חודשים: התקופה הראשונה בת שלושה חודשים בסיומה נטש התובע את העבודה, ולאחר שנה של נתק שב התובע לעבוד אצל הנתבע תקופה שנייה משך ארבעה חודשים ושוב עזב ללא התראה. עוד נטען, כי התובע לא המציא לנתבע את פרטי הדרכון ולכן לא היה ניתן להנפיק לו תלושים. לטענת הנתבע, שילם את מלוא שכרו של התובע, התובע אינו זכאי לפדיון חופשה שכן יתרת החופשה שלו שלילית, ואף קיבל דמי נסיעות ביתר. כך גם נטען לקיזוז חלף הודעה מוקדמת.

ביום 5/7/15 הגיש הנתבע תצהיר גילוי מסמכים.