סרברניק נ' ספיר

החלטה

לפניי בקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

1.המבקשת התקשרה בהסכם למכירת זכויותיה בחלקת מקרקעין מסוימת בבת-ים למשיב (להלן: הנכס). המשיב, כך נטען, לא שילם עדיין את מלוא התמורה אך תפס חזקה בנכס, הרס את הבית שהיה בנוי עליו, והחל בגידור ובבנייה במקום, למגינת ליבה של המבקשת. בשיחות טלפון (שכנראה המבקשת היא שיזמה) צעק עליה המשיב ואמר לה שהנכס הוא שלו, כך נטען. על הרקע האמור עותרת המבקשת לצו שימנע מן המשיב יכולת להתקרב לנכס.

2.דין הבקשה להידחות. איני נדרש כלל (ואיני מוסמך להידרש) לשאלה האם צודקת המבקשת בטענתה כי מלוא הזכויות בנכס נותרו בידיה, והאם המשיב מנוע מלבצע עבודות בנייה בנכס. הקושי בבקשה הוא שאין כל מקום לברר את השאלה האמורה, בגדרי דיון בבקשה לצו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת דווקא. ככל שהדין עם המשיב, ייתכן שאין כל מניעה לכך שיוכל להמשיך ולהחזיק בנכס, ולעשות בו כבשלו. ככל שהדין עם המבקשת, ייתכן שהמשיב מנוע להיכנס לנכס, וייתכן אפילו (אף שגם בכך איני מחווה כל דעה כמובן) כי המבקשת יכולה לעתור לצווים זמניים במסגרת תובענה אזרחית. אולם את תרופותיה, אם קיימות כאלה, תוכל המבקשת למצוא בתובענה אזרחית כאמור, ולא בבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת שמטרתה המוצהרת היא להשיג את תכלית הותרת החזקה בידי המשיב. דומה כי את החשש שהמבקשת טוענת לו מפני המשיב תוכל היא להפיג אם תימנע לעת הזו מליזום מגע עם המשיב.

3.הבקשה, במתכונתה הנוכחית, נדחית אפוא, וזאת בלא צורך בתגובה או דיו. מוצע למבקשת לשקול פנייה לסיוע עורך דין על מנת שהלה יוכל לייעץ לה באשר לזכויותיה ולדרכים להגן עליהן, וזאת חלף הגשת בקשות שלא לצורך.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ג, 18 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.