סע"ש 7960-01-14

לפניי בקשות הנתבע להורות לתובע להגיש תרגום למסמכים אשר צורפו לכתב התביעה.

עיקר טענת הנתבע נעוצה בכך שאינו בקיא בשפה הערבית (ובכלל זה סבר בזהירות כי אף בית הדין אינו בקיא בשפה הערבית) ומשכך אין באפשרותו להתמודד עם הראיות שהוגשו בכתב יד בשפה הערבית.

התובע לא הגיש תגובה לבקשה, חרף החלטת בית הדין מיום 17.7.14 ועל אף חלוף המועד.

לאחר ששקלתי את טענות הנתבע ובהעדר תגובת התובע, להלן החלטתי.

בראשית הדברים יצוין כי ברי הוא שהשפה הערבית מוכרת כשפה רשמית במדינת ישראל מכוח הוראת סעיף 82 לדבר המלך במועצה על ארץ- ישראל, 1922 עד 1947 (להלן: "דבר המלך במועצתו"). ראה לעניין זה בבג"ץ 4112/99, עדאלה המרכז המשפט נ' עיריית תל-אביב-יפו, תק-על 2002 (2) 603; בע"א 105/92, ראם מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד מז(5) 189, 203; ברע"א 12/99, מרעי ג'אמל נ' פריד סאבק ו-3 אח', פ"ד נג (2) 128).

משכך, למעשה אין חובה על בעל דין להגיש תרגום ראיותיו המוגשות בשפה הערבית (ראה למשל בבש"א (נצרת) 2555/04, סלים נ' עזבון המנוח אלג'אני, תק-מח 2004(3), 10411).

יחד עם זאת ועל מנת שבית הדין יעשה מלאכתו נאמנה לבירור וחקר האמת ולעשיית צדק שהינם בתכלית ההליך השיפוטי ובבסיס אושיות המשפט וכן על מנת לייעל את הדיון בהליך, ראוי כי המגיש ראיות בשפה שאינה שגורה בפני בית הדין, יתרגם את ראיותיו. ראה לעניין זה פסק הדין בת.א. 430/95, עותמאן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" (ניתן ביום 23.9.08) בו נקבע בין היתר כדלקמן:

" רשמית, אין חובה על צד המגיש לבית המשפט מסמכים כתובים בשפה הערבית, לדאוג לתרגומם לעברית...

ברם, במקרים בהם השופט היושב בדין והצד שכנגד, אינם בקיאים בשפה הערבית, טוב יעשו בעלי הדין הרוצים להגיש מסמך בערבית, אם יחלצו לעזרת בית המשפט ויתרגמו כראוי את המסמכים המוגשים, לשפה העברית.

זאת במיוחד, במקרה כגון זה, כאשר חלק מהמסמכים אשר הוגשו, אינם מסמכים המקוריים, כי אם תצלומים מטושטשים, ומצבם הפיסי של המסמכים המקוריים אשר הוגשו ירוד, והכתוב בהם, בכתב יד, אינו ברור."