סע"ש 7889-01-16

1.ביום 6.1.16 הוגשה תביעת התובע. התביעה בצירוף דרישה להגשת כתב הגנה הומצאה לידי הנתבעת ביום 18.1.16.

2.ביום 1.3.16 ביקשה הנתבעת ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 20.3.16. בקשתה התקבלה. ביום 20.3.16 ביקשה הנתבעת ארכה נוספת להגשת כתב ההגנה וזאת עד ליום 25.3.16. גם בקשה זו התקבלה.

3.ביום 27.3.16, משלא הוגש כתב הגנה, והגם שניתן היה ליתן פסק דין כבר בשלב זה, נקבע כי היה ולא יוגש כתב הגנה עד ליום 3.4.16, ישקול בית הדין מתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. בהמשך היום הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 10.4.16, אולם בהחלטת בית הדין נקבע כי לא תינתן ארכה נוספת.

4.על אף האמור, ביום 3.4.16 הגישה הנתבעת בקשה נוספת למתן ארכה להגשת כתב ההגנה וזאת עד ליום 5.4.16. לא מצאתי מקום לקבל בקשה זו.

5.משכך, עד היום, 5.4.16, חרף החלטות בית הדין, עשתה הנתבעת דין לעצמה ולא הגישה כתב הגנה.

6.בנסיבות אלה, ומתוקף הסמכות הנתונה לי לפי תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אתן בידי התובע פסק דין על יסוד כתב התביעה שהגיש.

7. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

א.בגין אי מתן הודעה לעובד סך של 2,000 ₪.

ב.פיצויי פיטורים בסך של 28,000 ₪.