בורגרקר נ' מובילי רז (כ.פ) בע"מ

1.אילן בורגרקר (להלן – התובע), הועסק כנהג משאית בחברת מובילי רז בע"מ (להלן – הנתבעת) מיום 22.12.10 ועד התפטרותו בחודש מאי 2017. ביום 29.6.17, הגיש התובע תביעת זו והלין על אי תשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה לחודש מאי 2017 שעות נוספות, דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשה לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, הלנת שכר ועגמת נפש. התובע תבע סך של 450,749 ₪. בתצהיריו, הפחית את סכום התביעה והעמידה על סך של 384,815 ₪. עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, ועתרה לקבלת חלף הודעה מוקדמת מההתובע, תשלום ימי מחלה וחופשה, שנוצלו לטענתה ביתר על ידו, פיצוי בגין נזקים שנגרמו למהלך התקין של עבודת הנתבעת ופיצוי בגין הפרת הסכם. כתב התביעה שכנגד הוא על סך של 31,000 ₪.

על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף ההובלה מיום 13.5.07.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, העסקתו החלה ביום 22.12.10 ועד ליום 13.5.17 (כולל), דהיינו 76 חודשים. במהלך השנים 2010-2013 הנתבעת לא העבירה לידיו תלושי שכר והם נמסרו רק בשנת 2013, לבקשתו ולא באופן סדיר. לטענתו, השכר שסוכם עמו עמד על 8,000 ₪ נטו בגין עבודה בת 5 ימים בשבוע, 8 שעות יומיות, אלא שבפועל הוא עבד 10.5-12 שעות עבודה, לרבות ביום שישי, כאשר הנתבעת לא פעלה לשלם לו שכר בגין עבודה בשעות נוספות. חרף פניותיו אל נציגי הנתבעת בעניין, הוא לא קיבל מענה. בנוסף, הנפיקה הנתבעת תלושי שכר פיקטיביים, שכן הוא מעולם לא קיבל הוצאות אש"ל או פרמיה, ולמעשה, ניסתה הנתבעת לחמוק מהפרשות פנסיוניות. יומני ימי המחלה והחופשה, המופיעים בתלוש השכר, נוהלו שלא כדין. ביחס לנסיבות סיום יחסי העבודה, טען כי ביום 9.3.17 פנה באמצעות ב"כ במכתב דרישה אל הנתבעת בו הלין על אי תשלום זכויותיו כדין. כך הלין על העדר הפרשות לקרן השתלמות כקבוע בצו ההרחבה בענף ההובלה והפרשי הפרשות לקופת הפנסיה והפיצויים, בשים לב לכך כי כלל ההפרשות צריכות להיעשות על בסיס שכר של 8,236 ₪ ולא 6,000 ₪. עוד התבקשה הנתבעת לתקן ההפרה ואם לא יתוקנו – ייאלץ להתפטר בדין מפוטר תוך 30 ימים מיום קבלת מכתבו (נספח ב' בכתב התביעה). משהנתבעת לא תיקנה התנהלותה, המשיך התובע בעבודתו עד ליום 13.5.17 וזאת מעבר לימים שהקציב לתיקון ההפרות והתפטר. ביום 22.4.17, קיבל התובע מכתב מב"כ החברה, בו נכתב כי כל זכויותיו שולמו לו כדין ובכל מקרה, התובע חייב לה כספים בגין הלוואה אותה נטל, נתון שלטענתו התגלה לו אך במסגרת המכתב האמור (נספח ג' בכתב התביעה). בנסיבות אלה ומשהנתבעת לא פעלה לתשלום זכויותיו הגיש התובע תביעה זו.

3.לטענת הנתבעת, היא אינה חייבת לתובע מאומה ואף ההפך – התובע הוא זה אשר חייב לה כספים בגין אין מתן הודעה מוקדמת וניצול ימי חופשה ומחלה ביתר. עוד בטרם סיום העסקתו, הודיע התובע כי הוא חולה לכאורה במשך תקופה ארוכה וזאת על מנת למצות, כך לדבריו, את כל ימי המחלה להם זכאי, בשעה שהיה ביתרת חובה בימי החופשה. התובע קיבל יחס טוב וחם מהנתבעת, שעזרה לו במתן הלוואות. התובע החל העסקתו ביום 22.10.12 וזאת עד ליום 5.5.17. התובע קיבל את כל תלושי שכרו ומעולם לא הלין על דבר. שכרו של התובע משתקף מתלושי שכרו וממנו הופרשו כספים על פי דין. בטרם פתח התובע גן ילדים, עם אשתו, ביקש התובע מאת הנתבעת שלא תפחית משכרו את הפרשת העובד לפנסיה וקרן ההשתלמות ותעביר לו את אותם הסכומים, או שהנתבעת תשלם גם את חלק העובד ותשלומים אלה, יחשבו כהלוואה אותה חב התובע. הנתבעת צירפה הסכם העסקה עליו חתם התובע ביום 1.1.17 וחלק מדוחות הנוכחות החתומים על ידו (נספחים א'-ב' בכתב ההגנה), שסותרים באופן ברור חלק מטענותיו של התובע. על פי המוסכם, היה על התובע לעבוד בימי שישי, אולם באופן קבוע ביקש התובע בכל יום שישי לשחרר אותו מהעבודה, וכך עבד בימי שישי באופן מוגבל. להוכחת טענותיה צירפה טבלה המלמדת על עבודת התובע בימי שישי (נספח ג' בכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הועסק בשעות נוספות ובפועל אף עבד שעות מופחתות. בכל מקרה, תמוה הכיצד הלין התובע על אי תשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות בחלוף 7 שנים מיום תחילת העסקתו. התובע עזב את העבודה, לאחר שניצל את ימי המחלה אשר עמדו לזכותו. בהיעדרותו, ללא הודעה מראש, גרם התובע לנתבעת נזק כספי ועליו לפצותה על כך. כעולה ממכתב התשובה, הודיעה הנתבעת כי היא מוכנה להפריש את התשלומים לקרן ההשתלמות אולם, בשלב זה התובע לא היה מעוניין לשמוע, שכן גמלה בליבו ההחלטה לפרוש ולשבש לנתבעת את העבודה (סעיף 22ז' בכתב ההגנה, סעיף 4ד' בסיכומי הנתבעת). שכרו הממוצע לשנים 2016-2017, עמד על 7,570 ₪. במועד התפטרותו, נותר התובע חב לנתבעת כספים. על כן, טענה הנתבעת לקיזוז 36,000 ₪: סך של 8,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע; 8,000 ₪ בגין ניצול ביתר של 13 ימי חופשה ו-12 ימי מחלה; 10,000 ₪ בגין פגיעה מכוונת במהלך התקין של העבודה ו-10,000 ₪ בגין הפרת הסכם העבודה.

4.בנוסף, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, בו שבה על טענותיה כפי שעלו בכתב ההגנה ועתרה בין היתר לפצותה בסך 15,000 ₪, בגין נזקים כלכליים אשר נגרמו לה בעקבות היעדרותו של התובע משך ובכך שהמשאית שברשותו לא נוצלה ומנהלו לא יכול היה להכין ולבצע סידורי עבודה להזמנת עבודות שהיו לה במהלך אותה התקופה. התובע שב למספר ימים וביום 4.5.17 חדל להופיע. ביום 13.5.17 הודיע התובע כי אין בכוונתו להמשיך ולעבוד ובנסיבות אלה, שלחה אליו מכתב מיום 18.5.17 (נספח א' בכתב התביעה שכנגד). בנוסף עתרה הנתבעת לקבלת סך של 8,000 ₪ אשר שולמו לתובע בגין חופשה ומחלה ואשר נוצלו כאמור, ביתר. להוכחת טענותיה, צירפה הנתבעת ריכוזי ניצול ימי חופשה לשנת 2016 וריכוז ניצול ימי מחלה לשנים 2011-2017 (נספחים ב'-ג' בכתב התביעה שכנגד), כן עתרה הנתבעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 8,000 ₪. סך הכל הועמדה התביעה שכנגד על סך 31,000 ₪.

ראיות ועדיות הצדדים

5.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והנתבעת הגישה תצהיר של מנהלה מר פנחס כחלון, (להלן- מר כחלון). אל כתבי טענות הצדדים צורפו מסמכים שונים וביניהם: חלק מתלושי שכרו של התובע מחודש אפריל 2013 וטפסי 106, מכתב התראה מטעם התובע מיום 9.3.17, אותו שלח התובע לנתבעת, מכתב תשובת ב"כ הנתבעת, שהתקבל אצל ב"כ התובע ביום 22.4.17, אישורים רפואיים של התובע ואישורי מחלה, ריכוזים מחברת הביטוח "הכשרה", הסכם העסקה עליו חתום התובע מיום 1.1.17, דוחות נוכחות עליהם חתום התובע לחודשים 6.16-12.16, 1.17-5.17, טבלאות המפרטות מספר ימי עבודת התובע בימי שישי בשנים 2011-2017, הודעת הנתבעת מיום 11.5.17, בדבר הפסקת עבודת התובע וכן אישור על תקופת העסקה, צו ההרחבה בענף ההובלה מיום 13.5.07, העתק תצלום עובדי הנתבעת סועדים במשרד הנתבעת, ריכוז ימי ניצול חופשה לשנת 2016 ומחלה לשנים 2011-2017, אשר נערכו על ידי הנתבעת. .

דיון והכרעה