סע"ש 65225-03-16

לפני בית הדין בקשת הנתבעת להעברת מקום הדיון בהליך זה מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מחוסר סמכות מקומית לראשון.

התובע טוען כי מקום ביצוע עבודתו בתקופת העבודה אצל הנתבעת היה באילת, אולם אין הוא מתנגד להעברת ההליך לבית הדין האזורי לעבודה בתל באביב.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה להעברת הדיון בתיק זה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מהנימוקים שיפורטו להלן.

תקנה 3(א)1 לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת כי מקום השיפוט בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד הינו לבית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. וזו לשונה:

"מקום השיפוט הוא -

בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה;"

באשר לתקנה זו ניתן פסק דין בע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נמיקוב- רשת בטחון (1993) בע"מ (24.3.09)) (להלן: "עניין נמיקוב") ובו נקבע כדלקמן:

"בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים 'מקום עבודה' ו'מקום ביצוע העבודה'. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/106 – 3 שילוח חברה לביטוח בע"מ – יוסף אנייס, פד"ע כ"ח 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום עבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו (דב"ע לג/23 – 3 וקסלמן ושות' חברה קבלנית לבניין בע"מ – דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5; דב"ע נא/108 – 3 ישעיהו פוקס – אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 302)".