סע"ש 62970-01-14, סע"ש 62865-01-14,"ש 63116-01-14,"ש 62799-01-14

1.הצדדים בתיק זה הגיעו, לאחר מסכת ארוכה של דיונים ומגעים בניהם, לידי הסדר דיוני לפיו הסמיכו את בית הדין להכריע במחלוקות בניהם על דרך פסיקה לפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט לאור החומר שבתיק וסיכומים בכתב.

בהתאם, ניתן פסק הדין בו נפסק סך לתשלום לכל אחת מהתובעות.

2.לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה מטעם התובעות "להשלמת פסק הדין ותיקונו", ובה נטען כי בית הדין לא הכריע בכל המחלוקות שנותרו בין הצדדים, ולא ברור בגין מה נפסק הסך שנפסק, האם הוא מתייחס גם לתקופה שהחל מיום הגשת התביעה, וגם אין בו הכרעה "אופרטיבית" אשר לגדרן של זכויותיהן של התובעות לקצובת נסיעה בעתיד.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, שהודיעה כי לטעמה דין הבקשה להידחות, הן משום שאין מדובר בנסיבות שאליהן מתייחסות הוראות הדין הרלבנטיות לבקשה ל"תיקון " פסק דין או "השלמתו", והן לגופו של עניין.

3.נקדים את המאוחר ונאמר כי דין הבקשה להידחות.

הצדדים הודיעו כי הם מסמיכים את בית הדין להכריע בתביעות שנותרו על דרך פסיקה לפשרה.

אין, ולא יכולה להיות, להודעה שכזו כל משמעות שאיננה אלא פסיקת סכום כספי שישולם, אשר בית הדין סבור שנכון יהא לשלמו בנסיבות העניין.

משכך, ובהתאם לאותה הסכמה – נפסק הסך שראה בית הדין לנכון לפסוק וזאת, כמובן, אך ורק ככל שהדבר נוגע לסכומים שנתבעו בתביעה, ושנוגעים לתקופה שעד למועד הגשת התביעה.

בית הדין לא פוסק ולא ישית חיוב כספי בגין סכומים שלא נתבעו בכתב התביעה ולא שולמה בגינם אגרה.

4.למעלה מן הצריך נאמר כי אילו היו התובעות עומדות על דרישתן למתן פסק דין הצהרתי אל פני עתיד – היה עליהן להבהיר זאת במסגרת ההודעה על ההסדר הדיוני, שכאמור מדבר בעד עצמו.

עוד, והרבה למעלה מן הצריך, יאמר כי טוב תעשנה התובעות באם תקבלנה, ככל שהדבר נוגע לתקופה שלאחר הגשת התביעה ואל פני עתיד, את האמור בסעיף 13 לתשובת הנתבעת לבקשה לתיקון פסק הדין.

5.למרות שדחינו את הבקשה, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות.