סע"ש 6019-01-15 י.ר. נ' שירותי בריאות כללית

1.עניינו של הליך זה בשאלת זכאותו של התובע, מר י. ר., לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים שהיה זכאי לקבלם בהיותו בן זוגה של עובדת שנפטרה, ואשר הועסקה בחייה על-ידי הנתבעת, שירותי בריאות כללית (להלן – המעסיקה).

2.בהליך זה העיד התובע לעצמו. מטעם המעסיקה העידו הגב' שרה חרל"פ מנהלת משאבי אנוש במחוז חיפה (להלן – חרל"פ) ומר משה דיין, ממונה פרט ושכר במחלקת משאבי אנוש במחוז חיפה אצל המעסיקה (להלן – דיין).

רקע עובדתי

3.התובע היה בעלה ובן זוגה של הגב' ד"ר ג. ר. ז"ל (להלן – המנוחה). המנוחה הועסקה על-ידי הכללית במשך כ- 40 שנה כרופאה וכמנהלת מרפאה עד למותה ביום 28.8.14.

4.אין מחלוקת כי במותה של המנוחה קמה לשאריה, כהגדרתם בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) זכאות לקבלת סכום פיצויי הפיטורים. כן אין מחלוקת כי סכום השלמת פיצויי הפיטורים (מעבר לסכומים שהופקדו בקרן הפיצויים ובשיעור 6% משכרה), ואשר להם זכאי התובע כשארה של המנוחה הוא 221,188 ₪ (מוסכמות מפי ב"כ הצדדים, פרו: 5; ש: 19-21).

5.בעת פטירתה של המנוחה, היה נתק וקרע משפחתי בין התובע לבין ילדיהם של התובע והמנוחה (עדות התובע, פרו: 8; ש: 9-10).

6.בראשית חודש 9/14 הועברו לחשבון הבנק של המנוחה והתובע שכר בגין חודש 8/14, בהתאם לסכומים הנקובים בתלוש השכר לחודש זה (בנספח 7 לתצהיר חרל"ף).

7.התובע מקבל מקרן הפנסיה קג"מ פנסיית שארים החל מראשית חודש 10/14, כלומר כחודש לאחר מועד פטירת המנוחה (עדות התובע, פרו: 7; ש: 19-26).

8.חרל"ף העידה כי בהתאם לכללים המקובלים אצל המעסיקה במקרה של פטירת עובד במהלך תקופת ההעסקה, מועברת הודעה להנהלה הראשית ולעובדים, מתפרסמת מודעת אבל מטעם המעסיקה בעיתונות, והמעסיקה דואגת כי עובדים או מנהלים יקחו חלק בלוויה ויגיעו לביקור תנחומים בתקופת האבל.

9.על-פי עדותם של חרל"פ ודיין מטעם המעסיקה, הונהג אצל המעסיקה נוהל שהופעל בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולפיו במקרה של פטירת עובד, וכתנאי לביצוע תשלומים שעמדו לזכותו, לרבות העברת סכומים בגין פיצויי פיטורים, ביקשה המעסיקה כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה, וכך נעשה במקרים נוספים ולא רק בעניינה של המנוחה (עדות חרל"פ, פרו: 15; ש: 3-6 וכן בפרו: 17; ש: 11-13. עדות דיין, פרו: 18; ש: 5-20, וכן בפרו: 18; ש: 26-30 ובפרו: 19; ש: 2-14).).

10.אנו מקבלים את גרסת המעסיקה כי במגעיה עם התובע בסמוך למועד הפטירה ועוד טרם התקבלו פניות בכתב מטעמו, ביקשה כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה כתנאי לתשלום השלמת פיצויי הפיטורים, וזאת בהתאם לאותו נוהל (שהוברר לימים כשגוי).

גרסתם של עדי המעסיקה בעניין זה היתה ברורה, אחידה ואמינה. דיין העיד כי שוחח עם התובע בעקבות מידע שהגיע אליו על קרע במשפחת המנוחה ולבקשתה של מנהלת סיעוד במחוז, וביקש כי יוצגו לו צו ירושה או צו קיום צוואה (סעיפים 6-8 לתצהיר דיין, וכן בפרו: 20; ש: 27). בנוסף, וכמפורט לעיל, נציגי המעסיקה העידו כי המעסיקה פעלה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בהתאם לנוהל לפיו כתנאי לתשלום זכויות שנצברו לזכות עובד שנפטר, עמדה על כך כי יוצגו לנציגיה צו ירושה או צו קיום צוואה.

התובע לא זכר את פרטי השיחות עם נציגות מחלקת משאבי אנוש אצל הנתבעת והאם התבקש להמציא צו ירושה או צו קיום צוואה במסגרת פגישות אלה (פרו: 10; ש: 22-27), ואישר בחקירתו הנגדית כי בשיחתו הטלפונית עם דיין עלתה הדרישה להצגת צו ירושה (פרו: 11; ש: 3-7).

11.הצדדים היו חלוקים בשאלה אם בסמוך למועד הפטירה הנפיקה המעסיקה מכתבי שחרור של הכספים שנצברו בקרנות ובקופות שונות לזכות המנוחה – לידי יורשיה החוקיים על-פי דין.

מטענות התובע משתמע כי מכתבים כאמור (נספח 2 לתצהיר חרל"פ), ועל אף שהם נושאים את התאריך 1.9.14, לא נשלחו והעתקיהם התקבלו אצל ב"כ התובע רק במהלך חודש 11/14 ובעקבות פניות חוזרות, בעוד המעסיקה טענה כי מכתבים אלה נשלחו לגורמים הרלוונטיים עוד במהלך חודש 9/14 ובסמוך לפטירת המנוחה.

בעניין זה אנו מקבלים את גרסת המעסיקה כי מכתבי השחרור נשלחו במהלך חודש 9/14 ובסמוך למועד הוצאתם, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: