סע"ש 58824-02-16

1. ביום 11.7.17 התקיים בתיק זה דיון ממנו נעדר הנתבע 1 מבלי שנתן הודעה מראש ומבלי שהוגשה בקשת דחייה מטעמו.

בהחלטתי שניתנה במועד הדיון, הוריתי לנתבע 1 לשלוח הודעה סדורה בה ינמק את סיבת אי התייצבותו לדיון עד ליום 3.9.17, וזאת בהתחשב בפגרת בתי המשפט, בטרם אתן החלטתי הסופית לגבי חיובו בהוצאות עקב אי הופעתו לדיון (להלן: "ההחלטה").

2.בעקבות החלטתי זו הגיש ב"כ התובע ביום 3.8.17 "בקשה למתן החלטה בעניין הוצאות כנגד הנתבעת 2", בה ביקש התובע כי בית הדין יורה לנתבעת 2 למסור הודעה מיידית, עוד טרם הסתיימה הפגרה, לגבי אי התייצבותה לדיון וכן ליתן פסק דין כנגדה בהעדר התייצבותה לדיון באם לא תמסור הודעה בהתאם. משום מה הבקשה הופנתה כנגד הנתבעת 2, זאת על אף שהנתבע 1 הוא שנעדר מהדיון.

בקשה זו נדחתה על ידי עוד באותו היום. בהחלטתי נרשם בין היתר, כי "אנו נמצאים בתקופת פגרה, ועל אף רצונו של ב"כ התובע לקבל הוצאות במהרה - אין בכך סיבה מספקת לשנות את ההחלטות שניתנו ולזרז את ההליכים בתיק בתקופת פגרה".

3.ביום 6.8.17, הגיש התובע "בקשה נוספת לקידום ההליך" בה הבהיר כי בקשתו הוגשה בשל רצונו לקדם את התביעה ולא בשל רצון לזרז קבלת הוצאותיו.

גם בקשה זו נדחתה, תוך שבית הדין ציין כי בקשה נוספת באותו העניין תגרור חיוב בהוצאות.

4.ביום 8.8.17, הגיש התובע "בקשה למתן החלטה מנומקת", בה ביקש בפעם השלישית כי בית הדין ישנה החלטתו. עוד נטען בבקשתו זו כי קיים ספק באם הנתבעת 1 סולבנטית ודא עקא התובע עלול להתקשות להיפרע ממנה בעתיד, אם וכאשר תיפסקנה כנגדה הוצאות או ינתן כנגדה פסק דין לטובת התובע. עם זאת, התובע לא הביא אסמכתא או ראיה לעיגון חששו לכך שהנתבע 1 (או הנתבעת 2, כאמור בבקשתו) נמצא בסכנת חדלות פירעון כנטען.

5.אציין כבר עתה, כי אין בחשש זה של התובע כדי להביא לשינוי בהחלטתי ואבהיר.

בהתאם לדין, בתקופת פגרה דנים בתי המשפט בעניינים אשר אינם סובלים דיחוי.

בקשות התובע – להקדים את המועד שבו הנתבע יבהיר מדוע לא התייצב לדיון, אינן "ענייין אשר אינו סובל דיחוי" ואין כל הצדקה לדון בהן בתקופת הפגרה.

בהקשר זה יצויין עוד, כי בתקופות הפגרה, מאחר ומשרדי עורכי דין רבים נצאים בחופשה, שינוי החלטה והקדמת המועד להודעת הנתבע 1 לגבי אי התייצבותו לדיון עלול להביא לכך שהחלטה כזו לא תובא לידיעת הנתבע 1 בשל אילוצי הפגרה ובפרט כי במועד הדיון התברר כי ב"כ הנתבע 1 אינו נמצא בארץ.

6.עוד עלי לציין לחומרה את התנהלות ב"כ התובע כאשר זה בחר להשתמש בבקשותיו בלשון בוטה, שאינה הולמת, תוך הטחת האשמות שאינן ראויות בבית הדין, בשעה שהוא מגיש בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין, על אף החלטותיי הברורות.

7.בנסיבות אלו ומשלא מצאתי את בקשות התובע מוצדקות ומשהתובע הוזהר לגבי כך בטרם עת, הריני פוסקת כי על התובע לשלם הוצאות לטובת המדינה בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט אב תשע"ז, (21 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.