לענין בקשת הנתבעת לדחיית הדיון שהיה קבוע בתיק זה ליום 20.11.2016:
עיון במסמך הבקשה לדחיית הדיון אשר נשלח ע"י ב"כ הנתבעת 2 לב"כ התובע ביום 17.11.16, ותשובתה שבכת"י שע"ג מסמך זה מעלה כי אכן לכאורה הכיתוב "איני מסכימה לבקשה" יכול בהחלט להראות כ"אני מסכימה לבקשה".
עם זאת אין לקבל כי הנתבעת2 יכולה היתה להסתמך בתום לב על הכיתוב בלא לערוך בירור נוסף בענין זה שכן:
בהחלטה בבקשה הראשונית של הנתבעת 2 לדחיית הדיון, שאליה צורפה רק עמדת נתבעת 3 צוין מפורשות כי הבקשה אינה מתיישבת עם עצם קביעת דיון לגביית עדות מוקדמת כבקשת התובע. ברור היה לכתחילה, ומכל מקום, ודאי אחרי החלטה זו- גם לנתבעת 2 -שרשימת התאריכים החלופיים ה"מוסכמים" שצוינה בבקשה אינה תואמת את עצם הבקשה לגביית עדות מוקדמת.
ברשימה זו לא חל כל שינוי לאחר קבלת עמדת ב"כ התובע. לכאורה, היה מתבקש, לו אכן היתה הסכמה לדחייה , כי הערותיה של ב"כ התובע לבקשה תתיחסנה גם למועדים החלופיים המוצעים. העדר התיחסות משמעו היה כי את הכיתוב בכת"י היה ניתן לקרוא כך שאין היא מסכימה לבקשה. לכל הפחות היה צריך לעורר ספק בלב ב"כ הנתבעת 2 באשר לתוכן המדויק של הכיתוב,ולערוך בירור ראוי בענין זה.
לפיכך , אף שיש לנתבעת 2 באופן פורמלי במה להתלות, הרי מהותית שוכנעתי כי לכתחילה לא ביקשה עמדת התובע שלא בכדי, וגם לאחר מכן, התנהלה באופן שאינו ראוי בהגישה בקשה שבה מצוינת הסכמת ב"כ התובע , בלא ידיעה ברורה כי אכן יש הסכמה כזו, ואף כשיש מקום לחשוש באופן סביר , נוכח המועדים המוצעים, כי לא ניתנה הסכמה.
נוכח כלל הדברים לא מצאתי מקום בשלב זה לפסוק הוצאות, ואולם התנהלות זו תלקח בחשבון עם סיום ההליך, ללא קשר לתוצאותיו.
