סע"ש 53312-08-15

בפני בקשה לשמיעת עדותו המוקדמת של התובע. כתב התביעה הוגש ביום 30/8/15. הבקשה לגביית עדות מוקדמת הוגשה ביום 21/9/15, יום לפני ערב יום כיפור.

למעשה, התובע עותר לגביית עדותו המוקדמת במועד שיחול לכל המאוחר ביום 11/10/15 בהתאם לאישור יציאה מרצון שצורף לבקשתו. בפרק הזמן בין מועד הגשת הבקשה לבין המועד המאוחר האפשרי לשמיעת העדות המוקדמת קיימים כשבעה ימי עבודה בשים לב לחגי תשרי ולסופי שבוע.

בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לבקשה, שכן משמעות הדבר פגיעה בלתי מבוטלת בזכותה של הנתבעת להיערך כראוי לדיון ולחקירתו של התובע במסגרת העדות המוקדמת.

פרק זמן כאמור אין בו די על מנת לאפשר לנתבעת למצות את זכותה האמורה, כך שבפני הנתבעת לא קיימת הלכה למעשה אפשרות סבירה ללמוד את טענות התובע ולגבש את הגנתה, ולו באופן בסיסי. במצב דברים זה היעתרות לבקשה יש בה משום פגיעה בזכות הנתבעת לקבל את יומה בבית הדין.

ערה אני לכך, כי החלטתי זו עשויה למנוע מהתובע את זכותו להביא תביעתו בפני בית הדין, אך זכות זו אינה זכות מוחלטת ואל מולה ניצבת זכות הצד שכנגד לקבל את יומו בבית הדין.

בנסיבות אלה, האיזון הראוי לטעמי יהא בכך שתינתן לתובע האפשרות - ככל שיבקש זאת - להגיש בקשה חוזרת לשמיעת עדותו המוקדמת בפני בית הדין, וזאת בכפוף לכך שיתכבד לדחות את מועד יציאתו מישראל ויציג אישור עדכני מאת רשות ההגירה.

ככל שהתובע ידחה את מועד יציאתו מישראל כאמור וימציא לבית הדין אישור עדכני, לפיו מועד יציאתו את ישראל יחול כשבועיים וחצי לפחות לאחר המועד שבו תומצא לבית הדין בקשה חוזרת הנתמכת בתצהיר מתאים - תישקל הבקשה בחיוב.

התובע ימציא במסירה אישית את הבקשה לגביית עדותו המוקדמת על נספחיה  והחלטה זו לנתבעת עד יום 30/9/15. כמו כן עד אותו מועד יוגש אישור מסירה של כתב התביעה ודרישה להגיש כתב הגנה.

למען הסר ספק, מובהר, כי ככל שטרם הומצא כדין כתב התביעה, יומצא גם כן כאמור לעיל.