סע"ש 52815-01-15 שרמה נ' מכון בית דוד ואח'

בפני בית הדין בקשת נתבע 2 למחיקת התביעה כנגדו על הסף, ותגובת התובעת המתנגדת לה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי אין להיעתר לבקשה מהנימוקים להלן.

בתמצית, טוען נתבע 2 כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה כנגדו משהוא פעל כנושא משרה ולא חרג מגדר הפעולות הרגילות של אורגאנים בעמותה ולמעשה נתבעת 1 היא מעסיקתה של התובעת. כן גורס נתבעת 2 כי בהיותו בעל תפקיד ונושא משרה - מנכ"ל בנתבעת 1- ומכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית מבלי להצביע על מקור לחיובו האישי ועל תנאים להטלת אחריות זו.

עוד נטען כי ממילא העילות להן טוענת ההתובעת כנגד נתבע 2 עומדות לה כנגד נתבעת 1 ויכולות להגיע לפתרון בלא הכרח לתבוע את נתבע 2.

בעיקרי הדברים, טוענת התובעת כי הנתבעים - הן נתבעת 1 והן נתבע 2 - נהגו בחוסר תום לב כלפיה, תוך פגיעה בזכויותיה הקוגנטיות, כמפורט בכתב התביעה, ובכלל זה לא חישבה נכונה את שכר, ואת פיצויי הפיטורים, את ימי החופשה להם היא זכאית וכן פיטרה אותה מחמת הגיעה לגיל 67 ללא בחינה עניינית.

התובעת סבורה כי בהתנהלותם הפרו הנתבעים את החובה לנהל משא ומתן בתום לב בטרם כריתת הסכם כמו גם בשלב קיומו, וזאת בניגוד לחוק החוזים. כך גם למשל כשביקשה התובעת לפדות ימי חופשה בלתי מנוצלים הודיעה לה הנתבעת 1 שעקב קשיים כלכליים תשלם לה סכומים אלו בעתיד והנתבע 2 התחייב באופן אישי כלפי התובעת כי ישולמו לה סכומים אלו ולכל המאוחר עם הפסקת עבודתה. אולם הנתבעים שניהם לא עמדו בהתחייבותם זו.

הפרת התחייבות נתבעת 1, והתחייבותו של נתבע 2 באופן אישי כשהתובעת הסתמכה על הבטחותיו, וזאת שעה שאין בכוונתו או באפשרות הנתבעת לקיימן בשל קשיים כלכליים, עולה בגדר חוסר תום לב ויש בה , לטענתה, הצדקה בכדי להטיל אחריות אישית על נתבע 2 למעשי ומחדלי הנתבעת.

אין מחלוקת כי נתבע 2 הוא מנכ"ל בנתבעת 1. משכך, מתוקף תפקידו גם אם לא היה המעביד הישיר כטענתו, נושא הוא באחריות אישית למתרחש בנתבעת. עניין האחריות האישית נידון בפסיקה ובקליפת אגוז:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת,”

(ע"א 9916/02 אהרון בן מעש נ' שולדר חברה בע"מ ואח', ניתן ביום 5.2.2004)."