סע"ש 52343-08-15

לפני בקשת הנתבע להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.

לאחר עיון בבקשה באתי למסקנה כי יש לקבוע ערובה להוצאות, ואפרט:

הנתבע טוען ראשית- כי מעולם לא העסיק את התובע. לטענתו זו, צירף הנתבע (עוד בצירוף לכתב ההגנה) תעודת עובד ציבור אשר מאשרת כי לתובע לא היה היתר העסקה לעבודה אצל הנתבע. שנית, טוען הנתבע כי התובע לא הציג ראשית ראייה לטענותיו. לבסוף טוען כי בשל חולשת הראיות, הרי העובדה כי התובע הוא תושב שטחים שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו במקרה בו יתקבלו טענות הנתבע, גם כן מחזקת את הצורך לחייבו בערובה.

התובע לא משיב לגופם של דברים לעניין תעודת הציבור. טענתו היא כי יש בידיו הוכחות לכך שעבד אצל הנתבע וביניהן תעודות משלוח של הנתבע. התובע מוסיף כי לעתים אף חתם על תעודות משלוח של הנתבע. עם זאת יצוין כי דוגמאות תעודות המשלוח אינן חתומות כלל, ודאי לא בחתימה הנחזית להיות חתימת התובע. יצוין כי כל תעודות המשלוח שצורפו לתגובה מתיחסות לתקופה בת כחודשיים ימים הסמוכה למועד סיום עבודת התובע על פי טענתו.

בתשובתו של הנתבע טוען כי תעודות המשלוח אותן צירף התובע הן תעודות גנובות. הנתבע מסביר כי ישנו מתחם קירור משותף לקבוצת בתי אריזה סמוכים של כמה מחברי מושב נעמה, בו מרוכזת הסחורה לאיסוף יחד עם תעודות המשלוח. מתחם זה איננו נעול ע"מ לאפשר לנהגי משאיות להגיע בכל זמן נתון. ואכן, התקבלו אצלו תלונות על כך שלסחורה לא הייתה תעודת משלוח. הנתבע טוען שעם קבלת תגובת התובע, הובהר לו פשר העלמן של תעודות המשלוח בשעתו, וכי הגיש תלונה במשטרה.

הבקשה הוגשה לאחר הגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבע ובלא שהתובע הגיש לתיק תצהיר כאמור וכן בטרם התקיים דיון מקדמי בתיק.

הכרעה

בהתאם לפסיקה, בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכי סרק תוך חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו תוך פסיקת הוצאות לטובתו.