סע"ש 50904-10-14

בדיון קדם משפט עתר התובע למתן צו להמצאת דו"חות מע"מ וכרטסת הכנסות של הנתבעת לשנים 2012 עד 2014 (להלן – הבקשה).

הנתבעת התנגדה לבקשה בטענה, כי יש מקום להמציא אך ורק דו"חות מאוזנים ומאושרים של רו"ח, וכי בשלב זה אין ברשות הנתבעת דו"חות כאלה לשנת 2014.

הכלל הנוהג בעניין גילוי מסמכים הנו "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ' 8).

תביעתו של התובע הנה לתשלום בונוס מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים. אין מחלוקת, כי התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1/3/13 עד יום 1/6/14.

סעיף 7.2 להסכם קובע כך – " אחת לשנה, בכל חודש מאי למעט חודש מאי 2013, יתווסף למשכורת בונוס בשיעור 10% מגובה ההפרש אם קיים, בין סעיף ההכנסות במחזור הכספים של החברה בשני עשר החודשים שקדמו לחישוב, לבין מכפלת הממוצע של סעיף ההכנסות במחזור הכספים של החברה ב-12 של הממוצע בששת החודשים שקדמו לעבודתו של העובד בחברה" .

על פי לשון ההסכם הבונוס אמור להיגזר מתחשיב המבוסס על "סעיף ההכנסות במחזור הכספים". לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, סוכם בין התובע למנהל הנתבעת, כי הבונוס יחושב מה"רווח הנקי" של הנתבעת (סעיף 23 לכתב ההגנה). המחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלת אופן חישוב הבונוס וגובהו - דינה כמובן להתברר בדיון ההוכחות.