סע"ש 50762-04-13

בפני בקשת הנתבעות לחייב את התובע להפקיד ערובה בסכום משמעותי, כתנאי להמשך ניהול ההליך ועל מנת להבטיח את תשלום הוצאות הנתבעות (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט טעמיי.

טענות הנתבעות הינן, בין היתר, כדלקמן:

• התובע, פליט זר מאריתראה, עבד אצל הנתבעת 1 בלבד ולאחר סיום עבודתו הגיש תביעת סרק כנגד הנתבעות בסכום מופרך בסך של כ-81,000 ₪.

  • ביום 12/1/15 אמור היה להתקיים דיון הוכחות אליו הגיעו הנתבעות ועדיהן, כשהן ערוכות לקיומו. בפתח הדיון הסתבר כי התובע אינו מבין את השאלות אותן נשאל ולמרות זאת לא דאג לזימון מתורגמן.

  • בשל כך חוייב התובע, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 28/2/15, בהוצאות בסך 3,500 ₪, אותם היה עליו לשלם בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. חרף חלוף המועדים שנקצבו לא פרע התובע את חובו ולא שילם את ההוצאות שהושתו עליו.

  • בהתאם להלכה פסוקה יש מקום לחייב תובע שהינו עובד זר בהפקדת ערובה להוצאות, שעה שלא פרע חיובים שהושתו עליו.

  • בתשובה לטענות התובע בתגובתו ציינו הנתבעות כי טענות התובע יוצאות כנגד ההחלטה בדבר חיובו בהוצאות, בעוד שבית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

  • בנוסף, נטען כי כעולה מכתבי הטענות שהוגשו ע"י הנתבעות וכן מתצהיריהן, שכר חודש ספטמבר 2012 של התובע קוזז אל מול דמי ההודעה המוקדמת שחב התובע לנתבעות.