בפני בקשת הנתבעות לחייב את התובע להפקיד ערובה בסכום משמעותי, כתנאי להמשך ניהול ההליך ועל מנת להבטיח את תשלום הוצאות הנתבעות (להלן: "הבקשה").
לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט טעמיי.
טענות הנתבעות הינן, בין היתר, כדלקמן:
התובע, פליט זר מאריתראה, עבד אצל הנתבעת 1 בלבד ולאחר סיום עבודתו הגיש תביעת סרק כנגד הנתבעות בסכום מופרך בסך של כ-81,000 ₪.
ביום 12/1/15 אמור היה להתקיים דיון הוכחות אליו הגיעו הנתבעות ועדיהן, כשהן ערוכות לקיומו. בפתח הדיון הסתבר כי התובע אינו מבין את השאלות אותן נשאל ולמרות זאת לא דאג לזימון מתורגמן.
בשל כך חוייב התובע, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 28/2/15, בהוצאות בסך 3,500 ₪, אותם היה עליו לשלם בתוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. חרף חלוף המועדים שנקצבו לא פרע התובע את חובו ולא שילם את ההוצאות שהושתו עליו.
בהתאם להלכה פסוקה יש מקום לחייב תובע שהינו עובד זר בהפקדת ערובה להוצאות, שעה שלא פרע חיובים שהושתו עליו.
בתשובה לטענות התובע בתגובתו ציינו הנתבעות כי טענות התובע יוצאות כנגד ההחלטה בדבר חיובו בהוצאות, בעוד שבית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.
בנוסף, נטען כי כעולה מכתבי הטענות שהוגשו ע"י הנתבעות וכן מתצהיריהן, שכר חודש ספטמבר 2012 של התובע קוזז אל מול דמי ההודעה המוקדמת שחב התובע לנתבעות.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.