סע"ש 50619-10-13 שרה אלמגור נ' י. שוגר ובניו בע"מ ואח'

בהתאם להחלטה מיום 7.1.16 ולאחר שעיינו בהודעת התובע מיום 13.1.16 ובתגובת הנתבעת מיום 17.1.16, הגענו לכלל מסקנה כי לעניין זכאותה לימי חופשה, הרי שהתובעת זכאית לסך 152.5 ₪ בלבד, ולהלן נפרט טעמנו.

התובעת הועסקה משנת 1994 ועד לשנת 2013, סה"כ 19 שנה.

בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951, בגין 3 שנות עבודתה האחרונות, זכאית הייתה התובעת ל- 20 ימי חופשה בשנה (בשים לב לכך שהועסקה 5 ימים בשבוע). בנוסף, בגין שנת העבודה השוטפת, זכאית הייתה התובעת ל- 7 ימים נוספים ובסך הכל ל- 67 ימי חופשה.

מעיון בתלושי השכר עולה כי התובעת עבדה בשכר חודשי, וכי במהלך תקופת העבודה נצברו לזכותה 1.67 ימי חופשה לחודש עבודה.

התובעת טענה כי הנתבעת שילמה לה בגין 1.67 ימי חופשה בחודש, בסך 20 ימים בתקופת עבודתה ולפיכך עתרה להפרש. אין בידינו לקבל תחשיב זה.

מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת אמנם צברה לזכותה של התובעת 1.67 ימי חופשה בחודש (בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית) ואולם, התובעת ניצלה מעת לעת את ימי החופשה, וקיבלה על כך את מלוא המגיע לה.

מכאן, בהעדר כל טענה בדבר אי רישום כדין בתלושי השכר, הרי שבהתאם למצוין בהם, עם סיום יחסי העבודה, נותרו לזכות התובעת 17.27 ימי חופשה בלתי מנוצלים (תלוש שכר לחודש 5/2013- צורף לכתב התביעה).

הואיל והנתבעת שילמה לתובעת בגין פדיון חופשה עבור 16.77 ימים בסך 5,114.85 ₪, הרי שהתובעת זכאית לסך לתשלום בגין חצי יום חופשה בלבד, בסך 125.5 ₪ בלבד.

בנוסף, ובהתאם להודעת הצדדים, סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת הינם 129,074 ₪. מסכום זה, תקזז הנתבעת, את הכספים ששוחררו לזכות התובעת על חשבון פיצויי הפיטורים, בהתאם להסכמת הצדדים כפי שפורטה בסעיפים 2 ו-3 להחלטה מיום 7.1.16.

ביחס לפיצוי לא ממוני, בהתאם לסעיף 4 להחלטה הנ"ל, לאחר ששבנו ועיינו בכתבי הטענות הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה.

בנוסף, על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. סכום זה נקבע על ידינו בשים לב לעובדה שהתיק הסתיים בפשרה.