ד.ס.פ. נ' רכבת ישראל בע"מ

לפנינו תביעת התובע, מר ד' לפיצוי כספי בסך של יותר ממיליון ₪ כנגד הנתבעת, רכבת ישראל בע"מ. עילת התביעה נוגעת להליך סיום העסקת התובע, בנוגע לתקופה בה לא שובץ לעבודתו כמנהל משמרת בנתבעת בשל מצב בריאותו, נוכח תאונת עבודה שארעה לו במהלך תקופת העסקתו.

התשתית העובדתית כפי שעולה מחומר הראיות שהוצג בפנינו:

• התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 21.8.2000 ועד ליום 19.2.16, תקופה של כ-15.5 שנים, במספר תפקידים. בתפקידו האחרון שימש התובע כמנהל משמרת תחנת נתניה (להלן: התחנה).

• רכבת ישראל, (להלן: הנתבעת) הוקמה כגוף סטטוטורי על פי חוק רשות הנמלים והרכבות, התשכ"א-1961 ותפקידה הפעלת רכבות להסעת נוסעים ולהובלת מטענים. מכוח תיקון 11 לחוק רשות הנמלים והרכבות, התשס"ג-2002, הפכה הרכבת לחברה ממשלתית אשר מלוא מניותיה מוחזקות בידי המדינה.

• ביום 7.4.11 אירעה תאונה בין שתי רכבות נוסעים בסמוך לתחנה בה עבד התובע, בה היו נפגעים. התובע ראה תאונה זו במסכי הטלוויזיה וניגש לטפל בפצועים ולחלצם מהקרונות וכן הזעיק כוחות הצלה.

• התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה במשך כשבוע (ר' דוח נוכחות נספח רכבת/1).

• בעקבות הפנייה של רופא תעסוקתי של הרכבת, ד"ר סגל ברוך ( להלן:"ד"ר סגל"), הוציא ביום 14.4.11 ד"ר גבריאל ברקאי, מכתב הערכה פסיכיאטרית בעניינו של התובע ממוען לד"ר סגל, כמצוטט:

  ".. תודה על ההפנייה.

  פגשתי אתמול את מר ד' במשרדי... הוא סיפר לי על תסמיני חרדה חריפים שקיימים אצלו מאז שהיה עד להתנגשות בין רכבות במתחם תחנת הרכבת שהוא המנהל שלה, מתאריך 7.4 (לפני שבוע). מאז הוא סובל מתסמיני חודרנות, עוררות ניכרת, כולל אינסומניה מוקדמת עד גלובלית והימנעויות שכוללות קושי רב לשוב לעבודתו ואשר הביאו לירידה דרסטית בתיפקודו. תסמיני העוררות הגופניים כוליים תחושת לחץ בקדמת בית החזה. תיאור התסמינים הוא חי מאוד ונשמע נאמן למציאות חייו של מר ד'.

  למר ד' אין כל רקע פסיכיאטרי קודם, הוא מתאר חיים יציבים ונטולי זעזועים עד השבוע האחרון...