סע"ש 49140-03-16

1.מונחות בפני בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם תידחה תביעת התובע.

2.הנתבע הינו בעל משק חקלאי. התובע הינו אזרח תאילנד, אשר הועסק על ידי הנתבע במהלך השנים 2006-2011.

4.בכתב התביעה, טוען התובע כי לא שולמו לו זכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע, וכי הוא זכאי להפרשי שכר מינימום, תוספת ותק, מענק שנתי, דמי הבראה, דמי כלכלה והפרשות לפנסיה. התביעה עומדת על סך של 33,905 ₪.

5.הנתבע אינו מכחיש כי העסיק את התובע, אך טוען בכתב הגנתו כי התובע קיבל את זכויותיו כחוק. בין היתר טוען הנתבע כי התובע עבד בממוצע פחות משישה ימים בשבוע למרות שקיבל תשלום מלא על שישה ימי עבודה בשבוע. עוד טוען הנתבע כי לאחר סיון יחסי העבודה, שילם לתובע סך של 10,001 ₪ בגין הפרשות לפנסיה.

נימוקי הבקשה והתגובה לה

6.הנתבע טוען כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה וזאת מאחר וסיכויי התביעה קלושים וכן מאחר והתובע אינו תושב ישראל ולכן לא יוכל לגבות ממנו את הוצאותיו, ככל שאלו ייפסקו לזכותו.

7.בתשובתו טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה ולאפשר לו לממש את זכות הגישה לערכאות, זאת בין היתר מאחר וסיכויי התביעה טובים ומאחר וקביעת ערובה נעשית במקרים חריגים בלבד ובמקרה הנוכחי חיוב בהפקדת ערובה לא יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליכים בפני בית הדין. עוד טוען התובע כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר התומך בה וכן לא צורפו אסמכתאות כלשהן המעידות כי התובע קיבל את כל זכויותיו כדין.

דיון והכרעה

הדין החל על המקרה שלפנינו

8.תקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כדלקמן:

"(א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."