סע"ש 48355-11-13

1.בפנינו בקשה לסילוק התובענה בשל העדר סמכות עניינית לבית דין זה לדון בה.

הרקע לבקשה

2.ביום 25.11.13 הגיש התובע את כתב התביעה שבפנינו. במסגרתו הוא טוען שמכוח הסכם עליו חתם עם הנתבעת, הוא זכאי ל- % 7.5 ממניות הנתבעת, וכן לפיצוי על "נזקי מס ו/או נזקים ממוניים ועגמת נפש" בסך 573,330 ₪. בכתב התביעה טען התובע שהסמכות העניינית לדון בתובענה שבפנינו נתונה לבית דין זה, בהינתן שהוא היה עובד של הנתבעת במשך כעשרה חודשים, עד לסיום העסקתו באוגוסט 2007, ומכיוון שזכותו לקבלת המניות נקבעה בהסכם העסקתו.

בפתח כתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא הודתה בזכותו של התובע "לקבלת אופציות לרכישת מניות של הנתבעת" וציינה כי "מעולם לא התכחשה להתחייבותה" זו. עם זאת, היא טענה בכתב ההגנה כי התובענה שבפנינו הינה "נסיון סחיטה של התובע המנסה להוציא מהנתבעת יותר ממה שמגיע לו". יצוין כבר עתה כי בכתב ההגנה לא נטענה טענת חוסר סמכות עניינית.

3.בדיון קדם משפט שהתקיים בפני כב' השופט תומר סילורה ביום 4.9.14 הודיעו הצדדים על כוונה לקיים ביניהם מגעים בנסיון להגיע להסכמות. יצויין שגם בקדם המשפט לא הועלתה טענת חוסר סמכות עניינית. מכל מקום, משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות, ניתן ביום 15.6.15 צו להגשת תצהירי עדות ראשית, והתיק נקבע להוכחות בפני מותב זה. תצהירי התובע הוגשו ביום 8.11.15 ותצהירי הנתבעת ביום 28.1.15. דיון ההוכחות היה אמור להתקיים ביום 14.7.16.

הבקשה לסילוק התובענה על הסף

4.ביום 19.5.16 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התובענה בשל העדר סמכות עניינית. הבקשה מבוססת בעיקרה על האמור בתצהיר התובע, שממנו עולה לשיטתה בבירור כי האופציות נשוא כתב תביעתו מגיעות לו גם לטענתו בגין פועלו כמתווך בעסקת השקעה, עסקה שהושלמה בטרם החל להיות מועסק על ידי הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת שגם לטענת התובע עצמו הוא הועסק על ידה רק בגלל שתיווך באותה עסקה השקעה, ולמעשה אין כל קשר בין העסקתו ובין עמלת התווך (בדמות אופציות בנתבעת) שהוא טוען לה. הנתבעת מוסיפה כי לימים, כפי שפירטה בכתב ההגנה, בוטל הסכם ההשקעה לאחר שהתברר שמקורו בתרמית שביצע התובע, שהציג לטענתה בפני הנתבעת מצגי שווא לפיו הוסכם עם המשקיעים כי במקום שתמורת השקעה של חצי מיליון דולר הם יקבלו 20% ממניות הנתבעת, הרי שהם יקבלו רק 15% מהמניות ואילו 5% המניות הנוספות יינתנו לתובע עצמו.

ביום 5.6.16 הוגשה תגובת התובע המתנגדת לבקשה. נטען שהבקשה הוגשה בשיהוי גדול שדי בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחייתה. עוד טען התובע כי בירור הבקשה מחייב בירור טענות עובדתיות וגם מטעם זה אין מקום לסילוק התביעה בשלב דיוני זה, עוד בטרם התקיים דיון הוכחות. לבסוף, טען שאף לגופה דין הבקשה להידחות שכן הסעדים להם הוא עתר בכתב התביעה מבוססים על הסכם העסקתו ועל כך שהיה עובד הנתבעת.