סע"ש 47958-05-14

זוהי החלטה בבקשה להפקדת ערובה שהוגשה ע"י ב"כ המבקש (הנתבע בתיק העיקרי) (להלן- המבקש). טעמי הבקשה הם כלדקמן:

א.    התובע (להלן- המשיב), תושב יהודה ושומרון, איננו בעל תעודת זהות ישראלית, ולכן יהיה קשה לפרוע ממנו הוצאות במידה ותביעתו תידחה.

ב.    התנהלות המשיב בעייתית ותמוהה- הוא לא הגיע לדיון קדם המשפט, ללא התראה וללא בקשה.

ג. למשיב אין רישיון עבודה בישראל, הוא אף ניסה להתל במינהל האזרחי איו"ש, ששלל לו את הרישיון.

ד. אם לא תושת ערובה על המשיב, עשוי להיגרם למבקש נזק של ממש בשל נסיבותיו האישות- הוא בן 85 חסר פנסיה ו"מתפרנס" מהבטחת הכנסה וגמלת זקנה, נאלץ לגייס כספים לצורך ייצוגו בביה"ד. לכן אי השתת ערובה, כדי שתבטיח תשלום הוצאותיו במידה ויזכה בתביעה, עשוי לגרום לו נזק רב.

ה.     סיכויי התביעה נמוכים, שכן המשיב מעולם לא עבד אצלו. המשיב "ניצל" את היות המבקש קבלן מוכר במינהל האזרחי, כדי להשיג רישיון עבודה, ולכן יש הצדקה להשתת ערובה למקרה והתביעה תידחה.

ב"כ המשיב מתנגד להפקדת ערובה בעיקר מטעמים אלו:

א.    סיכויי קבלת התביעה גבוהים, הבקשה נועדה מלחסום את דרכו של המשיב, טענות הנתבע סתמיות וחסרות בסיס.

ב. השתת ערובה תפגע במשיב באופן שלא יוכל לנהל את ההליך אם הבקשה תתקבל, ולא יוכל לעמוד על זכויותיו החוקתיות.

ג. הנתבע רשום כמעסיקו במשך כשש שנים (מ 2006 ועד 2012) ודי בכך כדי לדחות את הבקשה שכן מדובר במסמך רשמי ממשרד העבודה לפיו המעסיק היה המבקש.

ד. רק במקרים חריגים מאוד יש להטיל ערובה ע"פ הפסיקה, דווקא בשל היותו תושב שטחים, הפסיקה צמצמה את מתחם שיקול דעת בית המשפט. ערובה אינה תנאי לניהול ההליך.

ה.    טענתו העיקרית של המבקש לפיה הוא עשה "טובה" למשיב, אין בה כדי לחייב את המשיב בערבות טרם בירור התביעה לגופה.

התשתית המשפטית