סע"ש 47840-01-16

לפני בקשת הנתבעות כי המשך ההליכים בתיק יותנה בהפקדת ערובה מטעם התובע בסך 2,000 ₪. הבקשה מנומקת בכך שהליך זה הינו העתק של הליך קודם שהתקיים בין הצדדים, תביעה שהגיש התובע בתיק 32804-11-13 (להלן - ההליך הקודם) שנמחקה ללא צו להוצאות בשל מחדלי התובע ולאחר שהנתבעת 1 הוציאה הוצאות בגין ההליך האמור. לאור זאת, ובהיעדר התייחסות מטעם התובע, על אף החלטותיה של כב' השופטת גרשון-יזרעלי, נפסקו לחובת התובע הוצאות בשל מחדליו בסך 2,000 ₪, וזאת ביום 10.4.2016. עד היום, טרם שילם התובע את ההוצאות לנתבעות. על כן יש לחייבו הפקדת ערובה, בהתאם לפסיקה הרווחת בבית הדין לעבודה.

בתגובה טען התובע כי הסיבה שההוצאות טרם שולמו נובעת ממצבו הכלכלי הקשה, ועל כן מבקש הוא במסגרת תגובתו כי בית הדין יורה שתשלום ההוצאות יקוזז מכל סכום שייפסק לטובתו בתום ההליך. התובע מציין כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר וכי מטרתה להוות אמצעי לחץ פסול על התובע. עוד טוען התובע כי סיכויי תביעתו גבוהים וכי יש לדחות את הבקשה. יצוין כי התובע אינו מתייחס בתגובתו לקיומו של ההליך הקודם שנמחק בשל מחדליו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

יצוין כי נכון ליום 2.9.2016, נכנס לתוקף תיקון תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), התשע"ו-2016 בכל הנוגע לערובה לתשלום הוצאות. יחד עם זאת, המועד הקובע באשר לדין החל, הוא מועד הגשת הבקשה, ועל כן הבקשה נבחנת בהתאם לדין שחל טרם כניסת התיקון האמור לתוקף.

בהתאם לדין החל בבית הדין לעבודה ידוע כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.