אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> HAILE BEHLBI נ' מיליבר בורגר בע"מ ואח'

HAILE BEHLBI נ' מיליבר בורגר בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 03/09/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
45225-12-14
27/08/2017
בפני סגן הנשיא:
שמואל טננבוים

- נגד -
תובע:
HAILE BEHLBI
עו"ד צבי עצמון
נתבעים:
1. מיליבר בורגר בע"מ ח.פ 514540434
2. בודאר מיכה

עו"ד דוד בכור
פסק דין
 

 

רקע

1.הנתבעת 1 הינה זכיינית של מותג מסעדות ההמבורגרים BBB ובמסגרת זו מפעילה מסעדת המבורגרים בנתניה. ( להלן: "הנתבעת" או המסעדה" )

2.התובע, עובד זר מאריתריאה בעל אשרת שהייה, הועסק אצל הנתבעת כשוטף כלים במסעדה החל מיום 1.12.12 ועד לחודש דצמבר 2014. נסיבות סיום העסקתו שנויות במחלוקת.

3.התובע הועסק כעובד שעתי. תחילה עמד שכרו על סכום של 22.04 ₪ לשעת עבודה והחל מחודש אוקטובר 2012 עמד שכרו השעתי ע"ס 23.12 ₪ .

4.הנתבע 2 הינו בעל מניות יחיד ודירקטור בנתבעת.

 

טיעוני התובע

5.התובע טוען כי משך כל תקופת עבודתו שילמה לו הנתבעת שכר יסוד בלבד בסך 30 ש"ח, וכי תלושי השכר שהוצגו הינם פיקטיביים כך שהסכומים שלכאורה שולמו במסגרתם בגין שעות נוספות, שעות שבת, חופשה והבראה למעשה הופחתו משעות עבודתו ושולמו לו כתשלומים שונים למראית עין.

6.לטענת התובע רק חלק משעות עבודתו צוינו בתלוש השכר ובגין שעות אלה קיבל שכר בהמחאה ואילו יתרת הכסף שולם לו במזומן ולא דווח כלל לרשויות.

7.התובע טוען כי ביום 14.12.14 קיבל יומיים חופשה לצורך סידור אשרת השהייה שלו וכאשר חזר לעבודה ביום 16.12.14, פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע.

8.לטענת התובע לא שילמה לו הנתבעת פדיון חופשה בגין 37 ימים, דמי הבראה בגין 12 ימים, דמי נסיעות ודמי חגים בכל תקופת עבודתו. כמו כן לא הופרשו בגינו הפרשות לקרן פנסיה.

התובע עותר לפיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין.

9.לטענת התובע לא שולם לו גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית. הנתבעת אמנם ציינה בתלושי השכר תשלומים בגין שעות נוספות אולם מדובר ברישום פיקטיבי כאשר לתובע שולם שכר יסוד בלבד. התובע עותר לתשלום גמול שעות בשעות הנוספות ובמנוחה השבועית בסך 85,235.

10.התובע טוען כי הנתבע 2 ניהל את הנתבעת בחוסר תום לב תוך ניצול מסך ההתאגדות ובכדי להימנע מתשלום מלוא זכויותיו של התובע כדין. הנתבע 2 ערך את תלושי השכר באופן פיקטיבי והונה את רשויות המס. לפיכך יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי.

 

טיעוני הנתבעים

11.דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף מחמת היעדר יריבות.

12.הנתבעים טוענים כי שכרו השעתי של התובע מעולם לא עמד על 30 ₪ אלא כמפורט בתלושי השכר . כמו כן לטענתה שולמו לתובע מידי חודש בחודשו כל הכספים המגיעים לו על פי דין לרבות גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, דמי נסיעות, פדיון חופשה ודמי הבראה.

תלושי השכר משקפים נכוחה את הכספים שקיבל התובע בגין עבודתו אצל הנתבעת. בתלושי השכר צוינו שעות עבודתו של התובע שאושרו.

13.לטענת הנתבעת התובע הוא שבחר להתפטר מהמסעדה כאשר קם ועזב את המסעדה מרצונו החופשי כשהוא מותיר את הנתבעת בפני שוקת שבורה וללא עובד מחליף.

14.לתובע לא מגיע כל תשלום נוסף בגין גמול שעות עבודה נוספות . מדי יום קיבל התובע בנוסף לשכרו גם תשר במזומן אשר בו מתחלקים עובדי המטבח יחד עם המלצרים.

 

 

תצהירים ועדויות

15.מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע 2 ושל מר שגיב אברמסון המכהן כמנהל בפועל של המסעדה.

 

דיון והכרעה

נסיבות סיום העסקה

16.התובע טוען כי פוטר ממקום עבודתו על ידי הנתבעת לאחר שנעדר יומיים בהם שהה בחופשה לצורך סידורים, בין היתר סידור אשרת השהייה שלו. הנתבעת טוענת מנגד כי התובע עבד ביום 6.12 משמרת אחרונה לאחריה לא הגיע יותר לעבודה ומבלי שניתן היה להשיגו טלפונית.

השאלה האם עובד פוטר מעבודתו או שמא התפטר מיוזמתו הינה שאלה עובדתית בעיקרה. הנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובע הטוען אותה, שהינו בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים נ' מאיר ניסימיאן, מיום 26.5.97).

התובע לא הביא ולו ראשית ראיה להוכיח כי פוטר , כמו כן גרסתו בעניין נסיבות פיטוריו לא הייתה קוהרנטית. בתצהירו טען כי במהלך חודש דצמבר 2014 קיבל יומיים חופשה לצורך סידורים וכששב לעבודה פוטר. ואילו בחקירתו הנגדית סיפר:

" ... הלכתי לחדש ויזה אמר לי למה הלכת יום ראשון לחדש ויזה והוא סילק אותי, אני התחלתי ללכת לחדש ויזה מיום רביעי אבל היה תור, נתנו לי תור רק ליום ראשון והתקשרתי ב 13:00 בצהריים שאני לא יכול להגיע ". ( עמ' 4 ש' 14-18 )

עולה איפוא כי על פי גרסתו המאוחר נעדר מיום רביעי ועד יום ראשון ואף לא הגיע לעבודה אלא התקשר להודיע שאינו יכול להגיע.

גרסתו של התובע בנוגע לפיטוריו, על ידי מי בדיוק פוטר, מתי והיכן אינה בהירה. משהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פוטר הרי שהתביעות לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין העדר שימוע ולהודעה מוקדמת נדחית.

בהתאם לצו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק וצו ההרחבה להסכם זה, היה על הנתבע להפריש עבור התובע כספים בהתאם לשיעורים הקבועים בצו. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגובה ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש עבורו, סה"כ 6,574 ₪.

 

הפרשי שכר ( גמול שעות נוספות )

17.כפי שעולה מתלושי השכר לתובע שולם שכר מינימום בהתאם לקבוע בדין בכל תקופה ותקופה. התובע לא הביא כל ראיה כי סוכם על שכר אחר.

לטענת התובע מהשוואת דוחות הנוכחות לתלושי השכר עולה כי קיימים פערים ניכרים בין השעות אותן עבד בפועל לבין השעות אשר צוינו בתלוש השכר ואשר בגינן שולם לו שכר.

התובע טוען כי הנתבעת הפחיתה באופן ניכר את שעות עבודתו בתלוש השכר ולפיכך היה באפשרותה להוסיף ולציין תשלומים בגין רכיבים שונים, כאשר בפועל לא שולם לתובע מאומה מכל אלה.

18.לטענת הנתבעת התובע קיבל מלוא שכר עבודתו כדין ובהתאם למוסכם בין הצדדים ולרבות תשלום הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית.

מעבר לתשלומים שקיבל התובע בהתאם לתלוש השכר בהמחאה, הוא קיבל מידי משמרת סכומי כסף במזומן בגין תשר שבו מתחלקים עובדי המטבח והמלצרים אשר הגיע לכדי עשרות שקלים מדי יום.

19.באשר לאי ההלימה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר טוענת הנתבעת כי הדוחות משקפים את הכניסה והיציאה של העובד ואולם לא בהכרח כי אכן העובד עבד את השעות המצוינות, שכן לא אחת התובע נשאר במסעדה הגם שסיים את עבודתו , אכל ושוחח עם חבריו והיה מחתים את הכרטיס רק עם יציאתו מהמסעדה.

בנוסף במהלך עבודתו היה מנצל התובע הפסקות ארוכות בהן היה עושה כרצונו.

לטענת הנתבעת תלושי השכר משקפים את שעות העבודה שאושרו בלבד וזאת בהתאם למשמרות ולסידור העבודה אשר נקבע מבעוד מועד.

20.ולהכרעתנו – השוואת דוחות הנוכחות לתלושי השכר אכן מראה כי אין התאמה בין השעות שנרשמו בדוחות הנוכחות לבין אלו שנרשמו בתלושי השכר ובגינם שולם שכרו של התובע.

אין בידינו לקבל טענות הנתבעת כי חלק מהשעות שמופיעות בדוחות הנוכחות לא אושרו לתובע לתשלום שכן לא עבד בהן. הנתבעת לא הביאה כל הוכחה כי התובע נטל הפסקות ארוכות או כי נשאר במסעדה לאחר שעות העבודה ולא פירטה כיצד ידעה לערוך את החישוב ולקבוע מהן שעות עבודתו בפועל ומהן לא. הנתבעת אף לא קבעה סף של שעות עבודה שיאושרו לתובע וניתן לראות כי שעות העבודה בגינן שולם שכר לתובע משתנות מחודש לחודש.

בנוסף ועל אף שהתובע אישר כי קיבל לידיו סכומים במזומן ( סעיף 8 לכתב התביעה וכן עמ' 4 ש' 4-6 לפרוט'), משהנתבעת לא הציגה בפנינו כל אסמכתא בדבר הסכומים ששולמו בפועל לא נוכל להתחשב בסכומים אלה לצורך חישוב זכאותו של התובע לשכר עבודה וגמול שעות נוספות.

21.כמו כן יש ממש בטענות התובע כי בחודשים מסוימים קיים פער בין מספר ימי העבודה של התובע על פי דוחות הנוכחות לבין אלה הרשומים בתלושי השכר ( ראה לדוגמא חודשים מרץ- מאי 2013 ).

22.זאת ועוד. הנתבעת שוללת את טענת התובע כי עבד עבודת לילה כאשר לגרסתה המסעדה אינה פתוחה בכל הלילות ועל פי דוח הנוכחות ניתן לראות כי התובע לא עבד "עבודת לילה" כהגדרתה על פי דין. גם טענה זו לא נוכל לקבל.

חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן: החוק),  קובע כי עבודת לילה  היא עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 לבין 06.00. כלומר: די ששעתיים בלבד מתוך יום עבודה יחולו בטווח השעות הנ"ל, כדי שהעובד יחשב כמי שכל עבודתו הייתה עבודת לילה.

עיון בדוחות הנוכחות של התובע מלמד כי כל הימים בהם עבד התובע במסעדה נכללים תחת "עבודת לילה" על פי הגדרתה בחוק שכן לפחות שעתיים בכל משמרת הן בתחום השעות שבין 22:00 ל- 6:00. בהתאם לכך ועל פי הקבוע בחוק בעבודת לילה יום עבודה לא יעלה על 7 שעות כך שהשעה השמינית ואילך תחשבנה שעות נוספות.

23.בהתחשב בכל האמור צירף התובע לתצהירו ואף לסיכומיו תחשיב המשקף את הפרשי השכר להם הוא זכאי. הנתבעת צירפה לתצהירה תחשיב נגדי ( אם כי בסיכומיה התעלמה מתחשיב זה).

לאחר שעיינו בתחשיבי הצדדים מצאנו כי יש להעדיף את תחשיבו של התובע על פני תחשיבה של הנתבעת.

התובע ערך תחשיבו על פי העקרונות הבאים: מתוך כלל השעות הרשומות בדוח הנוכחות הפחית התובע 48 שעות עבודה במנוחה השבועית ( ערך זה נקבע אמנם על דרך האומדנא אך בדיקתנו העלתה כי הוא משקף את המציאות העולה מדוחות הנוכחות). מיתרת השעות חישב התובע 186 שעות רגילות בשיעור 100%, 43 שעות (שעתיים ראשונות מדי יום) בשיעור של 125% וכל יתר השעות בשיעור 150%.

בנוסף הביא התובע בחשבון בחישוביו כי גמול שעות נוספות בימי המנוחה השנתית מתווסף לתוספת השכר בשיעור 50% לה זכאי מי שעובד במנוחה השבועית כך שלמעשה עבור שעות נוספות בימים אלה זכאי הוא לגמול נוסף. הגמול מחושב מתוך השכר הרגיל (שכר הבסיס לפני התוספת עבור העבודה ביום המנוחה). הגמול עבור השעות הנוספות מחושב באופן הבא:

  • בשעתיים הנוספות הראשונות - תוספת של 25% מהשכר הרגיל עבור שעת עבודה. שכרו של העובד בכל אחת מהשעתיים הנוספות הראשונות יהיה 175% משכר עבודתו הרגיל (תוספת של 50% מהשכר הרגיל עבור עבודתו ביום המנוחה ובנוסף 25% מהשכר הרגיל עבור עבודתו בשעות הנוספות).

    • בכל שעה נוספת מעבר לשעתיים הנוספות הראשונות - תוספת של 50% מהשכר הרגיל, כלומר שכרו של העובד בכל אחת מהשעות הנוספות הללו יהיה 200% משכר עבודתו הרגיל (תוספת של 50% מהשכר הרגיל עבור עבודתו ביום המנוחה ובנוסף 50% מהשכר הרגיל עבור עבודתו בשעות הנוספות).

       

      24.תחשיבה של הנתבעת מנגד אינו ברור ואינו מפורט. לא ברור כיצד הנתבעת גוזרת את שעות שכר היסוד ואת השעות הנוספות כאשר גם סך השעות אינו מגיע בסופו של דבר למספר השעות הרשומות בדוחות הנוכחות.

      הנתבעת אף אינה מביאה בחשבון במסגרת חישוביה את גמול השעות הנוספות שצריך להיות משולם לתובע בגין שעות עבודה במנוחה השבועית , המתווסף לתוספת השכר בשיעור 50% כמפורט לעיל. כמו כן הנתבעת כאמור לא התחשבה בכך שעבודתו של התובע נחשבת עבודת לילה.

      25.אשר על כן ובהתאם לתחשיבו של התובע זכאי התובע להפרשי שכר וגמול שעות נוספות בסך 85,235 ₪. ( אמנם במסגרת התחשיב שצורף לתצהיר הגיע התובע לסכום גבוה יותר אך אין לפסוק לתובע יותר ממה שנתבע על ידו במסגרת כתב התביעה).

       

      פדיון חופשה דמי הבראה ונסיעות

      26.בניגוד לטענת התובע כי לא שולמו לו בתקופת עבודתו דמי הבראה ופדיון חופשה הרי שכעולה מתלושי השכר רכיבים אלה שולמו במלואם:

      בגין פדיון חופשה שולמו לתובע הסכומים הבאים:

      7/2013 – 2,400 ₪

      6/2014 – 2,590 ₪

      12/2014 – 2,035 ₪.

      בגין דמי הבראה שולמו לתובע הסכומים הבאים:

      6/2014 – 1,890 ₪

      12/2014 – 4,158 ₪.

      כעולה מתלושי השכר לתובע שולמו מדי חודש בחודשו דמי נסיעות.

      אשר על כן נדחית עילות אלו.

       

      דמי חגים

      27.בהתאם לצו ההרחבה (הסכם מסגרת) עובד לאחר 3 חודשי עבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג. עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

      28.התובע פירט בתצהירו את ימי החג בהם היה זכאי לתשלום דמי חג בתקופת עבודה ובסה"כ 24 ימים.

      29.לטענת הנתבעת התובע לא פירט בתביעתו את ימי החג בהם עבד ואת ימי החג שבסמוך אליהם לא עבד. כמו כן לטענתה התובע עבד בימי החג וקיבל בגין כך גמול בשיעור 150% ולפיכך אינו זכאי לדמי חג.

      30.אין אנו מקבלים את הטענה שהתובע אינו זכאי לתשלום דמי חגים עבור ימי חג בהם עבד בפועל. התשלום עבור דמי חגים הוא תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו. לפיכך, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה מתוך כורח ולא מתוך בחירה, זכאי העובד לתשלום עבור ימי חג בהם עבד (ע"ע 249/09 פיסנקו נ' סער אבטחה שמירה ושרותים ירושלים מיום 14.11.11; סע"ש 11127-09-12 איתיאל נ' קבוצת השומרים שמירה ובטחון מיום 8.3.16; עע 21683-04-16 קבוצת השומרים שמירה ובטחון נ' איתיאל מיום 8.5.17). הנתבעת לא הוכיחה, ואף לא העלתה טענה, שהתובע בחר לעבוד בימי החג, ומשכך אנו קובעים שהוא זכאי לדמי חגים עבור ימי חג בהם עבד. כך שאין טענה זו יכולה להוות טענת הגנה כנגד התביעה.

      31.אנו דוחים גם את טענת הנתבעת לפיה אין התובע זכאי לדמי חגים עבור ימי חג שלא עבד סמוך להם. הנטל להוכיח שהיעדרות העובד הייתה שלא בהסכמת המעסיק מוטל עליו, אף בנוגע לדמי חגים מכוח הסכם המסגרת (ע"ע 44382-04-13 מנצור נ' גז חיש בע"מ מיום 4.5.15). הנתבעת אמנם טענה שסידור העבודה נעשה על ידי התובע וחבריו על פי שיקול דעתם הבלעדי אך טענה זו כאמור לא הוכחה והתובע אף לא נחקר בעניין זה.

      32.נוכח האמור זכאי התובע לתשלום דמי חגים בגין 24 ימי חג בסך 4,439 ₪.

       

      קרן פנסיה

      33.אין חולק כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה. התובע הינו מבקש מקלט כאשר בית הדין הארצי לעבודה קבע בעניין זה כדלקמן:

      "כל עוד לא מתאפשר למעסיק לבצע את חובתו ולהפריש בגין עובדו את ההפרשות כנדרש לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשה לפנסיה, וזאת בשיעור ההפרשה כפי שהיה על המעסיק להפריש (ראו עניין י.ב.שיא, וכן ראו ע"ע 137/08 מטין אילינדזפרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין (22.8.10), והפסיקה המוזכרת שם, להלן: עניין מטין אילינדז). פסיקתנו כפי שנקבעה באותם מקרים לגופם של דברים, יפה גם לכאן, ועל כן זכאי המבקש לקבל סעד בתביעה החלופית לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, כפי שתבע בבית הדין האזורי, והוא פיצוי כספי בגובה ההפרשות לפנסיה שהמעסיקה נמנעה מלהפריש".

       

      ובהמשך –

      "בהעדר אפשרות לבצע את ההפרשה לפנסיה בגין המשיב נוכח מעמדו כפליט מבקש מקלט, אין בית הדין בא בנעליו של המחוקק או מחוקק המשנה, ובית הדין גם לא יורה על מתן סעד שאינו בר ביצוע. נכונה למקרה זה ההלכה הפסוקה לפיה על המעסיק לפצות את העובד בגובה ההפרשות שהיה עליו להפריש לו ניתן היה הדבר. חיוב המעסיק במקרה זה מתיישב עם דוקטרינת הביצוע בקירוב, שלפיה, במקרים בהם הביצוע בלתי אפשרי יש להורות על תחליף הקרוב ככל האפשר למה שנמנע מן הצד הנפגע, והוא עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב החולש על יחסי העבודה" (בר"ע 36959-06-15MUSABAL ABDALLA  נ' טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ מיום 15.7.15 ).

       

      34.לפי הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, זכאי כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב, להיות מבוטח על פי הוראות הצו. בהתאם להוראות צו ההרחבה הפנסיוני, התובע זכאי להפרשות פנסיוניות לאחר 6 חודשים מתחילת עבודתו, דהיינו מחודש יוני 2012 ומכאן כי התובע זכאי לפיצוי בגובה 6,574 ₪. לסכום זה יש להוסיף את חלק פיצוי הפיטורים שאמורים היו להיות מופרשים.

       

      פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

      35.התובע עתר לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002.

      על פי הוראות חוק הודעה לעובד, חייב מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב בה יפרט את תנאי עבודתו (סעיף 1 לחוק), וכן הודעה כאמור ככל שחל שינוי בתנאי העבודה (סעיף 3 לחוק). כבר נפסק כי הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה אשר תכליתה ליידע את העובד על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים (עע 154-10 שניידר נ' ניצנים אבטחה פס"ד מיום 3.5.11).

      36.הנתבעת לא הציגה כל הסכם עבודה ו/או הודעה בכתב על תנאי עבודתו שנמסרו לתובע עם תחילת עבודתו. עם זאת נתנו אמון בעדות מר אברמסון כי תנאי העבודה הוסברו לתובע בשפתו באמצעות חבר לעבודה ( עמ' 7 ש' 1-2 ). לפיכך תשלם לתובע פיצוי בגין הפרת הוראות החוק בגובה 1,500 ₪.

       

       

       

      פיצוי בגין הפרת הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר

      37. התובע טוען כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר שאינם משקפים את המציאות בפועל ולוקים בחסר ובכך הפרה את הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר. לפיכך ובהתאם להוראות חוק תובע הוא פיצוי בסך 10,000 ₪.

      38.תיקון 24 לחוק הגנת השכר, קובע כי חובת המעסיק למסור לעובד תלוש שיכלול את הפרטים המנויים בתוספת לחוק, ובכלל זה מועד תחילת העסקה וותק, פרטים הנוגעים להיקף המשרה ותקופת התשלום, השכר וכן מספר ימי החופשה והמחלה שניתנו או נוצלו ויתרתם. סעיף 26 א (ב) (1) לחוק הגנת השכר מעניק לבית הדין סמכות לפסוק לעובד פיצויים בגין כל תלוש לגביו הפר המעסיק ביודעין את הוראת החוק, דהיינו מסר לעובד תלוש שכר שאינו מפורט. הסמכות לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 26א(ב)(1) הינה סמכות הנתונה לשיקול דעת בית הדין. הפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הינו פיצוי לדוגמה, שאינו תלוי בהוכחת נזק. ככזה, הוא בעל אופי הרתעתי בעיקרו. (ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' זואילי מיום 16.11.11).

      39.עיון בתלושי השכר שהוצגו בפנינו מלמד כי התלוש מפרט את שכר היסוד, שיעור דמי הנסיעות, שווי דמי הבראה, פדיון חופשה שווי ארוחה, מספר ימי עבודה ושעות עבודה, שכר מינימום שעתי ויומי ומאזן ימי חופשה. עם זאת וכפי שקבענו לעיל תלוש השכר אינו משקף את שעות העבודה בפועל ואין פירוט מלא של גמול שעות נוספות וגמול בעבור עבודה בימי מנוחה שבועית.

      40.בנסיבות האמורות, אנו פוסקים לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי עריכת תלושי שכר בהתאם לסעיף 26 א' לחוק הגנת השכר.

       

      התביעה כנגד הנתבע 2

      38.לטענת התובע יש להרים את מסך ההתאגדות ביחס לנתבעת ולחייב בחיוביה את הנתבע 2, זאת נוכח העובדה כי לא שולמו זכויות סוציאליות לתובע, והופקו תלושי שכר פיקטיביים.

      39.נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות הינה, שיש ליתן תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה שהיא יציר המשפט (דב"ע נג/3-205 וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כז' 345). הדוקטרינה של הרמת מסך הינה, בגדר היוצא מן הכלל על מנת ליתן מענה, למצב בו מי שמקים את החברה, פועל שלא בתום לב בכוונה לרמות את נושי החברה ולהתחמק מתוצאות מעשיו.

      40.מכוח סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 והפסיקה בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, ניתן להרים את מסך ההתאגדות במקרה של ייסוד חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם נכסי בעלי המניות, מימון דק, הברחת נכסים או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי. ככלל יש לבחון את מכלול הנתונים ולבדוק האם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת, נעשתה למטרות של ניצול וקיפוח הנושים תוך פגיעה בעשיית הצדק (ע"א 543/89 החברה להוצאת אנציקלופדיות נ' בנק לאומי פד' מה' (1) 529; דב"ע לח/3-52 ברגר נ' אמיל פד"ע י' 435; ד"ר א. חביב נ' סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך א' עמ' 245).

      41.בית הדין הארצי לעבודה הוסיף והרחיב את גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שימוש בעקרון תום הלב כשיקול להרמת המסך. על פי גישה זו, חובת תום הלב מחייבת את המעסיק להתאים את העסקת העובדים ליכולת הפיננסית של החברה. בהעדר יכולת פיננסית יתכן ויהא מקום להטיל אחריות אישית על בעלי החברה שהעסיקה את העובדים (עב"ל 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ פד"ע לח' 817; ע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ, פס"ד מיום 17.12.02; ע"ע 1147/02 אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, פס"ד מיום 19.1.03).

      עם זאת אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי.

      יש לזכור כי:

      "יש ובית המשפט 'מרים את המסך' של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג זהירות, שלא יצא שכר הזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו" (דב"ע לח/3-52 ברגר ואח' נ' קאמיל, פד"ע י' 435, 441-442).

       

      42.עיון בפסיקת בתי הדין מלמד כי העובדה שהיתה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, היא לבדה אינה מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות ובמרביתם המכרעת של המקרים בהם נקבע כי יורם מסך ההתאגדות מדובר היה בשילוב של פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן לצד עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במרמה ובחוסר תום לב. (ע"ע 1452/04 אביר נ' חוסיין, מיום 22.5.06 ; ע"ע 1401/04 ברק נ' פרץ, מיום 5.9.06).

      בעע 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נ' שוטה אפרומאשווילי, (מיום 10.12.15) הפך בית הדין הארצי פסיקה של בית דין האזורי אשר קבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות, בין היתר, בנימוק של פגיעה בזכויות סוציאליות של העובד, לרבות אי הפרשה לקרן הפנסיה.

      בפסק דינו של ביה"ד הארצי נקבע כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות חרף העובדה שזכויותיה של העובדת קופחו:

      "לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק הגענו למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לתמוך בנימוק לענין העדר אבחנה בישויות המשפטיותהמערערות 1 ו- 2 והמערער 4. לעניין זה, העילות להרמת המסך מפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק. במקרה שלפנינו לא הובאו ראיות לכך שהמערערות נועדו או שימשו להונאת או לקיפוח המשיב או כי המערערות נוהלו תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתן לפרוע את חובותיהן. יצויין כי העובדה שהמערערות פעלו במסגרת של אשכול חברות, שהן בבעלות ובניהול המערער 4, ומשרדיהן מצויים באותו מעןאיננה מהווה תשתית ראייתית מספקת לצורך הרמת מסך ההתאגדות. אף לא מצאנו כי די בעובדת אי תשלומן של זכויותיו הסוציאליות של המשיב, כשלעצמה, כדי להצדיק הרמת מסך בנסיבות העניין" .

      43.מן הכלל אל הפרט – לא מצאנו יסוד לחייב את הנתבע 2 אישית בחיובי הנתבעת. בענייננו, התובע לא הוכיח כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך – הוא לא הוכיח כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת; הקים את הנתבעת למטרה פסולה; עירבב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת; הבריח נכסים של הנתבעת ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית. אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא ו/או להפרת הוראות משפט העבודה המגן, כשלעצמן, בכדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לנתבע 2 באופן אישי.

      יוסף כי בדיון ההוכחות הוצגו בפני התובע שתי תמונות. משנתבקש התובע להצביע על תמונתו של הנתבע 2 הצביע על תמונתו של אדם אחר בשם רון שולמן. משהתבקש להצביע על תמונתו של מי שהיה אחראי עליו הצביע התובע על תמונתו של שגיב אברמסון (עמ' 2-3 ש' 4-5, 25-30).

      ללמדנו כי לא היה כל קשר בין התובע לבין הנתבע 2.

      הנתבע 2 אף העיד כי כל עניין השכר היה באחריות מנהל המסעדה ולא בטיפולו ( עמ' 7 ש' 28-30 ).

      44. אשר על כן התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

      סיכום

      45.הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים

      הפרשי שכר85,235 ₪.

      דמי חגים4,439 ₪

      הפרשות פנסיוניות ( תגמולים ופיצויים )13,148 ₪.

      פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד1,500 ₪.

      פיצוי לפי חוק הגנת השכר5,000 .

      סה"כ109,322 .

       

      לרכיב זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.12.14 ועד לתשלום בפועל.

      התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

      הואיל והתביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה אין אנו עושים צו להוצאות.

       

       

      ניתן היום, ה' אלול תשע"ז, (27 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       

      תמונה 3

       

       

      Picture 1

       

      תמונה 4

       

      מר יהונתן דקל

      נציג ציבור (עובדים)

       

       

      שמואל טננבוים,שופט

      סגן נשיא

       

      מר צבי שטרן

      נציג ציבור (מעסיקים)

       

       

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ