צין נ' הארגז טכנופח תעשיות מתכת בע"מ (בפירוק) ואח'

א.מבוא וסקירת ההליך

1.מונחת לפנינו תביעתו של מר נוריאל צין (להלן: "התובע") אשר הוגשה כנגד מעסיקותיו לשעבר: הנתבעת 1 – חברת הארגז טכנופח תעשיות מתכת בע"מ (שנמצאת בהליכי פירוק), והנתבעת 2 – חברת הארגז תעשיות בע"מ (להלן, יחדיו: "הנתבעות"). התובע עבד בנתבעות בין השנים 2020-2016 בתפקידים שונים, בשני אתרים – אזור התעשיה תימורים ואזור התעשיה ברקן. תביעתו של התובע עניינה בזכאותו הנטענת לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה", או "החוק"). רכיב תביעה נוסף הינו לקבלת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד על תנאי עבודה. מנגד, הנתבעות טוענות כי דין התביעה להידחות בכללותה, וכי התובע היה מנהל בכיר בנתבעות, שהחוק אינו חל עליו, ושאינו זכאי לכל תשלום נוסף.

2.לאחר שהוגשו כתבי הטענות נערך דיון מוקדם בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שלאחריו הועבר ההליך לבית דין זה מטעמי היעדר סמכות מקומית. ביום 13.3.2022 נערך דיון מוקדם בפני אב"ד, ולאחריו הוגשו תצהירי הצדדים. ביום 30.1.2023 נערך דיון ההוכחות, במהלכו העיד התובע מטעם עצמו. מטעם הנתבעות העידו העדים הבאים, כדלקמן: מר ארנון קליין – בשעתו מנכ"ל הנתבעת 1 (להלן: "ארנון"); מר משה מלמד – סמנכ"ל כספים ב"קבוצת הארגז" (להלן: "משה"); מר רן מנו – המנהל של פעילות הנתבעת 2 באתר ברקן, שם עבד התובע (להלן: "רן"). לאחר הדיון סיכמו באי-כוח הצדדים בכתב, וההליך הועבר למתן פסק דין.

ב.התשתית העובדתית וטענות הצדדים

3.התשתית העובדתית – להלן עיקרי התשתית העובדתית:

-התובע הועסק בנתבעות בין יום 26.5.2016 ועד ליום 9.12.2020 (מתוכם הוא שהה חודשיים בחופשה ללא תשלום בשל מגיפת הקורונה), מועד בו פוטר מעבודתו. הנתבעת 1 העסיקה את התובע בין יום 26.5.2016 ליום 31.7.2020, והנתבעת 2 העסיקה את התובע בין יום 1.8.2020 ליום 9.12.2020;

-בתחילת עבודתו בנתבעת 1 חתם התובע על הסכם עבודה ביום 26.5.2016 (להלן: "ההסכם"). לאחר מעברו לנתבעת 2 לא נחתם בין הצדדים הסכם חדש, והוסכם על רצף זכויות, תוך שמירה על אותם התנאים;

-השכר החודשי של התובע אשר נקוב בהסכם, ושאף שולם לו בפועל (על ידי שתי הנתבעות) עמד על 16,000 ₪. יודגש, כי התובע לא קיבל גמול שעות נוספות גלובלי כרכיב נפרד בשכרו;

-התובע הועסק בנתבעות בתפקידים שונים – כמנהל איכות, מנהל אתר ומנהל ייצור פריטים מחומרים מורכבים (פיברגלס), והוא עבד באתרי העבודה ברקן ותימורים;

-במסגרת תפקידו בנתבעת 1, שעסקה בייצור ושיווק מוצרי מתכת בענף הזיווד האלקטרוני, התובע היה אחראי על תחום הבטחת האיכות. ביום 18.2.2021 ניתן צו לפתיחת הליכים ולנתבעת 1 מונה מפרק;

-ביום 23.9.2019 מונה התובע להיות מנהל מחלקת הפיברגלס באתר ברקן. נוסף לכך, החל מחודש 10/2019 התובע גם ניהל את אתר ברקן. יצוין כי התובע לא קיבל העלאת שכר בגין תפקידים אלה, אך הוא כן קיבל תוספת דמי הבראה וימי חופשה.

4.טענות הצדדים – התובע טוען, כך:

-הסכם העבודה בין הצדדים נוסח באופן בלתי חוקי והוא נגד את חוקי המגן ואת הפסיקה הנוהגת;

-בסעיף 5 להסכם ישנה התייחסות לכך שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העסקתו, היות שמדובר בתפקיד "אמון אישי". גם סעיף זה נוגד את הוראות החוק;

-בסעיף 8 להסכם ישנה התייחסות לכך ששכרו כולל תמורה גלובלית בשיעור 20% מהשכר, תמורת ביצוע שעות נוספות. גם סעיף זה נוגד את הוראות הדין, ובכלל זה סעיף 5 לחוק הגנת השכר האוסר על איסור שכר כולל;

-הוא עבד בנתבעות במשך חמישה ימי עבודה בשבוע, כ-10 שעות עבודה ביום. חרף האמור לעיל, הוא לא קיבל תשלום כלשהו עבור שעות העבודה המרובות והנוספות שבהן הוא עבד;

-במקרים שבהם הוא איחר או החסיר מעבודתו, שכרו קוזז, ולכן ברי כי אין כל מקום לטענה בדבר 'משרת אמון גלובלית';

-בתלושי השכר שלו היתה נקובה אך ורק שורה אחת בלבד – "משכורת", בסך של 16,000 ₪, ולא צוין מעולם בתלושים רכיב נפרד בגין "גמול שעות נוספות";