סע"ש 40316-05-13

פתח דבר

1. הנתבעת, רב חסד שפע חיים בע"מ, היא רשת צרכניות מזון. התובע, מר דביר טונגנונג, הועסק כעובד כללי וסדרן סחורה בשניים מסניפיה של הנתבעת משך קרוב לעשור, עד אשר התפטר. סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ביניהם, ובכלל זה לשאלה האם התפטרותו של התובע מעבודתו בנתבעת באה בגדר "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים", כמשמעה בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), אם לאו.

2. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים ופיצויים בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) ובשל אי מסירת תלושי שכר בשנת 2010.

3. ישיבה להוכחות נשמעה ביום 22.11.2016. נציג ציבור (מעסיקים) הוזמן לדיון אך לא התייצב. על דעת הצדדים נשמע הדיון בהעדרו. התובע העיד לעצמו. לנתבעת העיד מר פרידמן מי שמשמש כחשב השכר של הנתבעת מחודש 11/2011 ואילך. בתום ישיבת ההוכחות נעתרנו לבקשת הצדדים לדחות את מועד שמיעת סיכומיהם על מנת לאפשר להם לערוך תחשיבי זכויות מתוקנים.

סיכומי הצדדים נשמעו אפוא בישיבה מיום 18.12.2016. בפתח הישיבה הודיעו הצדדים, בין היתר, כי הגיעו לכלל הסכמה ולפיה בגין התביעה לתשלום שעות נוספות זכאי התובע לסך של 17,500 ₪ ברוטו; בגין פדיון דמי חופשה זכאי הוא לסך של 6,136 ₪ ברוטו ובגין דמי חגים לסך של 1,877 ₪ ברוטו. הנתבעת הדגישה כי הסכמתה לאמור ניתנת "מטעמים פרקטיים" כלשונה, ובכפוף לטענות קיזוז שהעלתה. טענות הנובעות מגרסתה כי התובע לא מסר לה הודעה מוקדמת בדבר כוונתו להתפטר ועל כן היא זכאית לתמורתה. כמו גם טענתה כי היא זכאית להחזר תשלום בעד ימי מחלה ששילמה לתובע לאחר סיום יחסי העבודה.

גדרי המחלוקת

4. בנסיבות אלה נותרו אפוא לברור והכרעה: נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והשאלה אם התפטרותו של התובע מזכה בתשלום פיצויי פיטורים; שאלת זכאות התובע לפיצויים הסטטוטוריים שתבע; טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת. נדון אפוא בשאלות אלה כסדרן אולם קודם לכן נוסיף מספר עובדות רקע.

עובדות רקע

5. מן המסכת הראייתית שנפרשה בפנינו עולה התשתית העובדתית שתובא להלן ושעיקרה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

[א] התובע, יליד 1971, עלה לישראל מהודו בקיץ שנת 2001 (נספח ד' לכתב ההגנה).

[ב] ביום 1.4.2003 החל התובע לעבוד אצל הנתבעת כעובד כללי וסדרן סחורה.

[ג] התובע היה עובד שעתי. בראשית העסקתו עמד שכרו על 20 ₪ לשעה. שכרו השעתי האחרון, טרם התפטרותו, עמד על 26 ₪ לשעה.

[ד] התובע החתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מהעבודה במשך כל תקופת העבודה או מרביתה. תלושי השכר שקיבל התובע משקפים את הסכומים ששלומו לו בפועל.

[ה] בתקופת עבודתו פנה התובע אל הנתבעת בטענות הנוגעות לזכויותיו ולשכרו. למן כניסתו של מר פרידמן לתפקידו כחשב השכר בנתבעת החל התובע פונה אליו חדשות לבקרים ועל פי מר פרידמן "כמעט בכל חודש" (עמ' 11, שורה 9), בבקשה להסדיר עניינים שונים הנוגעים לשכרו ולזכויותיו הסוציאליות.

[ו] יום 12.11.2012 היה יום עבודתו האחרון של התובע בפועל ולאחריו לא שב עוד לעבודתו אצל הנתבעת (ראו: תחשיבי תובע מיום 15.12.2016 – דו"ח נוכחות לחודש 11/12).

[ז] בשעות הערב של יום 14.11.2012 שיגר בא כוחו של התובע אל הנתבעת, באמצעות הפקסימיליה, מכתב שכותרתו "התראה בגין הפרת תנאי עבודה" (נספח ב' לתצהיר התובע) (להלן: מכתב ההתראה). במכתב נטען, בין היתר, כי פניותיו הרבות של התובע אל הנתבעת בבקשה לקבל זכויות סוציאליות שונות ובהן גם שכר בעד עבודה בשעות נוספות, דמי חופשה, חגים, הפרשות פנסיוניות ותלושי שכר שישקפו את שעות עבודתו בפועל לא נענו. על פי בא כוח התובע בדיקתו את תלושי השכר של מרשו העלתה, כי נגרעו משכר התובע באופן שיטתי ומגמתי חלק ניכר מזכויותיו הסוציאליות לרבות אלה שנזכרו מעלה וכן לא שולמה לו משכורת 13, ביגוד ולא הופרשו עבורו כספים לקרן השתלמות – זכויות הנובעות מעבודתו ברשת שיווק מזון. קרי, מצו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון, 2010. הנתבעת הוזהרה כי אם "...לא תסדירו, בתוך 21 ימים מיום שנשלחה לכם התראה זו, את חובכם עבור תשלום זכויותיו הסוציאליות, לאורך השנים, הרי שבכוונתו של מרשי להתפטר מעבודתו בדין מפוטר...".

[ז] ביום 15.11.2012 הומצאה אל הנתבעת ממכשיר הפקסימיליה של משרדי בא כוח התובע אישור בדבר מחלת התובע ממנו עולה, כי התובע אינו מסוגל לעבודה מיום 14.11.12 ועד ליום 21.11.2012, קרי משך 8 ימים.

[ח] אין מחלוקת כי הנתבעת לא השיבה למכתבו של בא כוח התובע מיום 14.11.2012 ולמצער, לא הצליחה להציג תשובה כזו וכי הקשר בין התובע לנתבעת נותק לאחר שהתובע קיבל את שכרו לחודש 11/2012. הקשר חודש כאשר הצדדים שבו ונפגשו בין כתלי בית הדין.