אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 36953-01-14

סע"ש 36953-01-14

תאריך פרסום : 16/11/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
36953-01-14
06/11/2016
בפני השופט:
דניאל גולדברג

- נגד -
תובע:
צ'גה אברהה
עו"ד אלישע דיקמן
נתבעים:
1. חץ-אור שרותים כלליים בע"מ
2. "קרן - אור" (ס.א.ל.) שירותים ואחזקות בע"מ
3. שמשון מזרחי

עו"ד חגי מזרחי
פסק דין
 

 הנתבעות 1 ו-2 עוסקות במתן שירותי ניקיון ואחזקה קלה ובזמנים הרלוונטיים לתביעה העסיקו את התובע בעבודות ניקיון בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן- הלמ"ס).

  1. הנתבע 4 הוא הבעלים והמנהל של הנתבעות 1 ו-2.

  2. לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים הגיש התובע תביעה זו בה עתר לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, תוספת וותק, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויים פיטורים, פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע ופיצוי לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר). כן עתר התובע לחיובו האישי של הנתבע 4 בתשלומים שייפסקו לטובתו, בטענה כי העברתו מהנתבעת 2 להעסקה באמצעות הנתבעת 1, נועדה להונות את התובע ולקפח את זכויותיו.

  3. הנתבעים אישרו בכתב ההגנה כי הנתבעת 1 אחראית לזכויותיו של התובע בגין כל תקופת עבודתו עקב חילופי מעסיקים. לטענת הנתבעים לתובע שולמו כל זכויותיו כדין; התובע פוטר עקב אי זכיית הנתבעת 1 במכרז; יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 4 בשל אי התקיימות אחת מן העילות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי.

     

    העובדות 

  4. התובע הועסק כעובד ניקיון, אצל הנתבעות בלמ"ס מיום 15.11.04 עד ליום 1.4.12, חמישה ימים בשבוע, בשכר מינימום שעתי.

  5. בחודש 7/11 החליפה הנתבעת 1 את הנתבעת 2 כמעסיקה ואין חולק שהיא אחראית לזכויותיו של התובע לשכר וגמל ופיצויי פיטורים בגין כל תקופת העסקתו על ידי הנתבעות 1 ו-2.

  6. התובע פוטר במכתב פיטורים מיום 29.2.12. תוקף הפיטורים הוא מיום 1.4.12. במכתב הפיטורים צוין כי סיבת הפיטורים היא אי זכיית הנתבעת במכרז והצדדים אינם חולקים על זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים.

  7. התובע המשיך לעבוד בלמ"ס באמצעות הקבלן שזכה במכרז.

  8. ביום 5.4.12 הועבר לחשבונו של התובע סך של 18,842 ₪ בהעברה בנקאית.

  9. בקופות גמל לפיצויים על שם התובע היו בעת סיום עבודתו הסכומים הבאים: 1,134 ₪ ו- 3,053 ₪. סכומים אלה שוחררו לתובע.

  10. על העסקת התובע חלים צווי ההרחבה בענף הניקיון.

  11. בתלושי המשכורת של התובע עד חודש 6/11 תשלום שעות נוספות צוין כרכיב "שעות נוספות". מחודש 7/11 ואילך תשלום השעות הנוספות היה ברכיב "מחלקה".

  12. אין חולק שתביעות שעילתן לפני חודש 1/07 התיישנו.

     

    המחלוקות 

  13. להלן נפרט את הפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו:

    • מה היה היקף משרתו של התובע? מה היו שעות עבודתו של התובע?

    • האם התובע זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובאיזה שיעור? האם לנתבעת קמה טענת קיזוז בגין 150% עבור שתי השעות הראשונות?

    • האם התובע זכאי לדמי חגים ובאיזה שיעור?

    • האם התובע זכאי לתוספת וותק ובאיזה שיעור?

    • האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר ובאיזה שיעור?

    • האם התובע זכאי להפרשים בגין פיצויי פיטורים ובאיזה שיעור?

    • האם נערך לתובע שימוע לפני פיטורים והאם התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע ובאיזה שיעור?

    • האם התובע זכאי לפיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר ובאיזה שיעור?

    • האם בעניינו של התובע מתקיימות העילות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של הנתבע 4 בחובות הנתבעות 1 ו-2?

       

      היקף עבודת התובע

  14. אין חולק כי התובע עבד חמישה ימים בשבוע.

  15. התובע טען בכתב התביעה כי בשנת עבודתו הראשונה הוא עבד בין השעות 7:00- 15:00, והחל משנת עבודתו השנייה בין השעות 7:00- 18:00. בכל יום עבודה ניתנה לתובע חצי שעה הפסקה, כך שהוא עבד 10.5 שעות (220 שעות חודשיות).

  16. בתצהירו טען התובע כי בדו"חות הנוכחות שהציגה הנתבעת נרשמו שעות עבודתו באופן שגוי משעה 7:30- 18:30, כאשר בפועל הוא עבד משעה 7:00- 18:00 (220 שעות בחודש).

  17. הנתבעת לא הציגה גרסה בעניין היקף שעות עבודתו של התובע בכתב הגנתה, אלא הכחישה את תביעתו לתשלום שעות נוספות וטענה כי שולמו לתובע בגין השעתיים הנוספות הראשונות 150% וכי עליו להשיב לה את הסכומים שקיבל ביתר.

  18. בתצהיר מר אורן אילוק מטעם הנתבעת נטען כי "שעות עבודתו של התובע הינם כמפורט בכרטיסי הנוכחות" וכי לתובע שולם "150% החל מהשעה הנוספת הראשונה".

  19. עוד נטען על ידי מר אילוק כי "גם אם נקבל את טענות התובע בסעיף 7 לתצהירו כי מגיע לתובע גמול בגין 3,036 שעות בתעריף של 25% המהווים סך של 15,180 ₪, הרי שהתובע קיבל ביחס לשעות אלה תעריף של 50% המהווים 30,360 ₪" וכי "הנתבעת מבקשת לקזז כל תשלום ביתר ששולם לתובע".

  20. התובע העיד בבית הדין כי הוא עבד "בהתחלה 8 שעות, אח"כ 11 שעות" (עמוד 7, שורות 19-20).

  21. כן העיד התובע בבית הדין כי הוא לא ערך בעצמו רישום של שעות עבודתו, אלא "המנהל היה כותב את השעות האלה" (עמוד 8 לפרוטוקול מיום 10.5.15, שורות 16-18).

  22. מר אילוק אישר בעדותו בבית הדין כי הנתבעת ניהלה רישום ידני של שעות עבודת התובע בכרטיסי נוכחות. מר אילוק העיד כי בסוף החודש כרטיסי הנוכחות הועברו להנהלת הלמ"ס לבדיקה ואישור השעות. כן העיד מר אילוק כי בהתאם לנתונים שהופיעו בכרטיסי הנוכחות שולמה לנתבעת התמורה בעד עבודת הניקיון שביצע התובע עבור הלמ"ס, והנתבעת שילמה לתובע את שכרו (עמוד 15, שורות 23-27, 32 -33):

    "ש. התובע החתים כרטיס כל יום.

    ת. ידני. הוא רשם את שעת הגעתו ויציאתו. בסוף החודש הכרטיסים נמסרו על ידנו להנהלת הלמ"ס, הם בדקו, ושילמו לנו בהתאם.

    ש. מציג דו"חות נספח לתצהיר התובע 10/10

    ת. זה הדו"חות.

    ...

    ש. רק על בסיס הדו"חות האלה התבצע תשלום שכר לתובע.

    ת. כן."

  23. אם כן, אין חולק כי כרטיסי הנוכחות היו הבסיס לתשלום שכרו של התובע וכי הנתונים בהם, שנרשמו על ידי נציגי הנתבעת, מהווים הודאה של הנתבעת במתכונת עבודת התובע. מעיון בכרטיסי הנוכחות, עולה כי ככלל, התובע עבד חמישה ימים בשבוע 11 שעות ביום למעט מקרים בודדים.

  24. בהתאם לכך מקובלת עלינו גרסת התובע כי הוא עבד 10.5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע (לאחר ניכוי חצי שעה הפסקה).

     

    גמול בעד עבודה בשעות נוספות

  25. כאמור, מקובלת עלינו גרסת התובע כי הוא עבד 10.5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע. קביעה זו רלוונטית לתקופה שלא התיישנה, מחודש 1/07 עד מועד סיום עבודתו בחודש 3/12 –סה"כ 63 חודשים.

  26. כרטיסי הנוכחות של התובע היוו בסיס לתשלום התמורה ששולמה על ידי הלמ"ס לנתבעת וכן בסיס לתשלום שכרו של התובע ועל כן הנתונים בהם מהימנים והנתבעת לא חלקה עליהם. עם זאת, לא צורפו כל כרטיסי הנוכחות לתקופת העבודה שלא התיישנה ובחלק מהכרטיסים שצורפו לא ניתן לדעת לאיזה חודש הם מתייחסים שכן צוין בהם החודש בלבד ללא ציון שנת העבודה.

  27. לעניין זה מקובלת עלינו טענתו של התובע כי הראיה הטובה ביותר להוכחת מתכונת עבודתו של התובע היא מתכונת עבודת התובע כמפורט בכרטיסי הנוכחות ולא מספר השעות שצוין בתלושי המשכורת. בתלושי המשכורת לא פורטו מספר השעות הנוספות 125% או 150% שעבד. חלק מהשעות הנוספות שולמו ברכיב "שעות נוספות" ומחודש 6/11 ואילך ברכיב "מחלקה".

  28. בחרנו באופן אקראי כרטיס נוכחות והצלבנו את הנתונים המופיעים בו מול נתוני השכר שפורטו בתלוש המשכורת לאותו החודש, על מנת לבדוק אם הנתבעת שילמה לתובע את גמול השעות הנוספות המגיע לו והאם נכונה טענתה לפיה היא שילמה לתובע גמול 150% החל מהשעה הנוספת הראשונה.

  29. כך למשל, מעיון בכרטיס הנוכחות לחודש 3/07 עולה כי התובע עבד 21 ימים באותו החודש. בהערות שנרשמו ברובריקה של "שעות העבודה" נרשם "למ"ס- 8" ו-"אוסם- 3" (הכתב אינו ברור כ"כ, אך נראה לבית הדין כי זה מה שנרשם). ברובריקה של "הערות" נרשם המספר "237" שהוא כנראה סיכום מספר השעות באותו החודש, אך מספר זה אינו תואם את מספר השעות של התובע בפועל, אם הוא עבד 21 ימים, 11 שעות ביום (החישוב הנכון של שעות עבודת התובע בפועל הוא 21 יום כפול 11= 231. ממספר זה יש לנכות חצי הפסקה ביום- התוצאה המתקבלת היא 220.5 שעות, מתוכם -168 רגילות, 42 שעות 125% ו-10.5 שעות 150%).

  30. השכר המגיע לתובע בעד חודש 3/07 הוא 4,606.66 ₪ (חושב על בסיס שכרו השעתי בסך 19.5 ₪ - שכר יסוד בעד 168 שעות רגילות= 3,276 ₪, שכר בעד 42 שעות נוספות 125% =1,023.54 ₪ ושכר בעד 10.5 שעות נוספות 150%= 307.12 ₪). מעיון בתלוש המשכורת לחודש זה עולה כי הנתבעת שילמה לתובע שכר בסך של 4,417 ₪ בלבד ("שכר יסוד" ו"שעות נוספות"), על כן מגיע לתובע הפרשי שכר בסך 189.6 ₪ עבור חודש זה.

  31. לקחנו כרטיס נוכחות נוסף שבחרנו באקראי – חודש 4/10, ממנו עולה כי התובע עבד 20 ימים. יצוין כי באותו החודש היו 2 ימים בהם התובע עבד פחות מ-11 שעות: ביום 2.4.10 עבד 4 שעות וביום 4.4.10 עבד 5 שעות (ביתר הימים התובע עבד 11 שעות).

  32. השכר המגיע לתובע בעד חודש זה הוא 4,378 ₪ (חושב על בסיס שכרו השעתי בסך 20.7 ₪ - שכר יסוד בעד 153 שעות רגילות= 3,167.1 ₪, שכר בעד 36 שעות נוספות 125%= 931.5 ₪ ושכר בעד 9 שעות נוספות 150%= 279.45 ₪). מעיון בתלוש המשכורת לחודש זה עולה כי הנתבעת שילמה לתובע 4,078 ₪ בלבד, על כן מגיע לתובע הפרשי שכר בסך 300 ₪.

  33. המסקנה העולה מנתונים אלה היא כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היא שילמה לתובע גמול בעד שעות נוספות 150% החל מהשעה הנוספת הראשונה.

  34. התובע עתר בכתב התביעה לתשלום גמול שעות נוספות בסך 12,180 ₪. החישוב שערך התובע מבוסס על חישוב של 69 חודשים (מחודש 8.06), 22 ימים בחודש כפול שעתיים נוספות ביום כפול תוספת 25% (תעריף של 5 ₪)= 3,036 שעות כפול 5 ₪= 15,180 ₪ וכן תוספת של 50% כפול 759 שעות (בעד אותה תקופה)= 10 ₪ כפול 759= 7,590 ₪. מסכומים אלה התובע ניכה את הסכומים ששולמו לו בתלושי המשכורת בעד שעות נוספות בסך 10,590 ₪.

  35. כמבואר לעיל לא צורפו כל כרטיסי הנוכחות לתקופה שמחודש 1/07 ועד חודש 3/12 (התקופה שלא התיישנה). קיימים כרטיסים בהם צוין החודש אך לא צוינה השנה. בנסיבות אלה, מתקשה בית הדין לערוך חישוב מדויק של גמול השעות הנוספות לו זכאי התובע, ועל כן בית הדין יערוך חישוב של הסכום המגיע לתובע על יסוד הקביעה כי הוא עבד 22 ימים בחודש, שעתיים וחצי נוספות כל יום לפי ממוצע שכר שעתי שהוצע על ידי התובע בסך 20 ₪ (גמול 25%= 5 ₪ וגמול 50% =10 ₪) כפול מספר החודשים של התקופה שלא התיישנה, בניכוי הסכומים ששילמה הנתבעת לתובע בגין שעות נוספות אותם התובע אישר שקיבל (שהופיעו ברכיב "שעות נוספות" כמפורט בטבלה שצורפה כנספח ה' לכתב התביעה ורכיב "מחלקה" בתלושי המשכורת מחודש 7/11 ואילך).

  36. הגמול של השעות הנוספות 25% לו זכאי התובע בגין התקופה שטרם התיישנה מחודש 1/07 עד 3/12 (סה"כ 63 חודשים) הוא 13,860 ₪ (שעתיים נוספות ביום כפול 22 ימים בחודש כפול 63 חודשים = 2,772 שעות כפול תעריף 5 ₪).

  37. הגמול של השעות הנוספות 50% לו זכאי התובע בגין התקופה שמחודש 1/07 עד 3/12 הוא 6,930 ₪ (חצי שעה נוספות כפול 22 ימים בחודש כפול 63 חודשים = 693 שעות כפול תעריף 10 ₪).

  38. אם כן הסכום המגיע לתובע עבור תקופה זו בגין גמול שעות נוספות (25% ו-50%) הוא 20,790 ₪.

  39. הסכום ששילמה הנתבעת לתובע בגין גמול שעות נוספות בגין התקופה שמחודש 1/07- 3/12 ברכיב "שעות נוספות" הוא 10,590 ₪ וברכיב "מחלקה" הוא 6,947 ₪ (התובע אישר בסיכומיו כי את יתרת השעות הנוספות מעבר ל-186 שעות שילמה לו הנתבעת ברכיב "מחלקה" וכך עולה גם מחישוב שערכנו), סה"כ 17,537 ₪.

  40. בהתאם לכך, התובע זכאי להפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות בסך של 3,253 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.

     

    דמי חגים 

  41. התובע עתר לתשלום בסך 6,797 ₪ בגין 52 ימים שחלו בין חודשים 8/06- 4/12 לפי שכר יומי בסך 160 ₪ בניכוי הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת בסך 1,523 ₪.

  42. בסיכומיו צמצם התובע את תביעתו לתשלום בעד 50 ימי חג שחלו בתקופה שבין חודשים 2/07- 4/12 (לפי חישוב 10 ימים בשנה לפי הוראות צו ההרחבה הענפי). לטענת התובע, בהיעדר הוראה בצו ההרחבה הענפי השוללת תשלום יום חג שחל בשבת, יש לשלם לו גם בעד ימי חג שחלו בשבת.

  43. הנתבעת טענה כי שולמו לתובע דמי חגים בהתאם להוראות הדין ובכפוף לעבודתו סמוך לימי החג. כן טענה הנתבעת כי פרשנות התובע שגויה, שכן בהיעדר הוראה בצו ההרחבה הענפי יש לפנות לצו ההרחבה הכללי במשק.

  44. מעיון בצו ההרחבה משנת 1979 שהיה עדכני בתקופת עבודתו של התובע (הצו בוטל ביולי 2014 באמצעות צו ההרחבה הענפי החדש שנכנס לתוקף ביולי 2014), עולה כי התובע היה זכאי ל-9 ימי חג, בכפוף לעבודה בסמוך לימי החג. בצו הישן מ-1979 אין הוראה הקובעת כי לא ישולמו לעובדים דמי חגים בעד ימי חג שנפלו בשבת. בצו ההרחבה החדש מחודש יולי 2014 הוכנסה הוראה השוללת תשלום דמי חגים בעד ימי חג שנפלו בשבת (והוראה נוספת הקובעת את הזכאות לתשלום דמי חגים לאחר השלמת 3 חודשי עבודה), באופן המשווה את זכות עובדי הניקיון לדמי חגים בהתאם לכללים שנקבעו לעובדים במשק.

  45. אכן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה היעדר הוראה השוללת תשלום דמי חגים שנפלו בשבת אינה מזכה בתשלום דמי חגים אוטומטית, אם כי מנימוק שונה. לעניין זה יש להביא בחשבון כי המטרה של דמי חגים היא להשוות את שכרו היומי של העובד שנפגע עקב החג ולהשוות אותו למעמדו של העובד החודשי שאינו נפגע עקב כך. אנו סבורים כי על מנת לקבל דמי חגים בעד ימי חג שנפלו בשבת יש צורך בהוראה מפורשת הקובעת זאת, כפי שנקבע בצו ההרחבה בענף השמירה משנת 1973 (הוראה זו בוטלה בצו ההרחבה המאוחר יותר מ-2009).

  46. מחודש 1/07 עד חודש 3/12 חלו 39 ימי חג בגינם זכאי התובע לתשלום דמי חגים בסך 6,460 ₪ לפי הפירוט הבא:

    • בשנת 2007- חלו 8 ימי חג (כיפור חל בשבת) בגינם התובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 1,276.8 ₪ (לפי חישוב שכר יומי בסך 159.6 ₪ כפול 8).

    • בשנת 2008- חלו 8 ימי חג (שביעי של פסח חל בשבת) בגינם התובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 1,324.8 ₪ (לפי חישוב שכר יומי בסך 165.6 כפול 8).

    • בשנת 2009- חלו 7 ימי חג (ראש השנה א' וסוכות חלו בשבת) בגינם התובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 1,159.2 ₪ (לפי חישוב שכר יומי כפול 7).

    • בשנת 2010- חלו 8 ימי חג (יום כיפור חל בשבת) בגינם התובע היה זכאי לדמי חגים בסך של 1,324.8 ₪ (לפי חישוב שכר יומי בסך 165.6 כפול 8).

    • בשנת 2011- חלו 8 ימי חג (יום כיפור חל בשבת) בגינם התובע היה זכאי לדמי חגים בסך 1,374.72 ₪ (לפי חישוב שכר יומי ממוצע בסך 171.84 כפול 8).

    • בשנת 2012- אין זכאות.

  47. מעיון בתלושי המשכורת לתקופה זו עולה כי לתובע שולם סך של 2,183 ₪ בגין ימי חג:

    • בשנת 2007- לא שולמו דמי חגים.

    • בשנת 2008- שולם 166 ₪ בחודש 10/08.

    • בשנת 2009- שולם 495 ₪ (330 בחודש 4/09 ו- 165 בחודש 9/09).

    • בשנת 2010- שולם 660 (165 בחודש 5/10 ו- 495 בחודש 9/10).

    • בשנת 2011- שולם 862 ₪ (334 בחודש 4/11, 176 בחודש 9/11 ו- 352 בחודש 10/11).

  48. בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בגין דמי חגים בסך 4,277 ₪, וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.

     

    תוספת וותק בענף הניקיון

  49. התובע עתר לתשלום בסך של 4,485 ₪ בגין תוספת וותק (0.35 ₪ לשעת עבודה בגין התקופה שלא התיישנה).

  50. אין חולק כי לתובע שולם שכר מינימום שעתי וכי לא שולמה לו תוספת וותק. מעיון בכתבי הטענות של הנתבעת לא מצאנו התייחסות לתביעת התובע לתשלום תוספת וותק.

  51. בסעיף י' לצו ההרחבה הענפי מיום 1.11.79 של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הניקיון מיום 15.1.79 נקבעה תוספת וותק בשיעור 57.20 ל"י לחודש ו-2.20 ל"י ליום החל משנת העבודה השנייה, ו-72.02 ל"י לחודש ו-2.77 ל"י ליום לעשר השנים שלאחר מכן.

  52. בפסיקת בתי הדין האזוריים ישנן דעות שונות לגבי ישימות הזכות לתוספת וותק בענף הניקיון לפי צו ההרחבה מיום 1.11.79. עמדתנו בעניין זה היא כעמדתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בע"ר 44594-04-15 אינה לשצינסקי נ' יוסי ספיישל בע"מ (ניתן ביום 10.11.15 ופורסם בנבו). הנמקת דחיית התביעה לתוספת וותק באותו עניין התבססה על כך שהסכום הקבוע בלירות בצו ההרחבה הישן מתייחס לסכום בלירות ביחס ליום עבודה ולסכום בלירות ביחס לחודש עבודה והתובעת לא הסבירה כיצד תורגם הסכום לערכי שעה וכיצד הגיעה לסכום הנטען. דברים אלה נכונים גם לגבי הסכום שנתבע על ידי התובע.

  53. על כן, אנו דוחים את תביעת התובע לתוספת וותק.

     

    הפרשה לפנסיה 

  54. התובע עתר לתשלום בסך 19,864 ₪ בגין פיצוי עבור הפרשות לפנסיה בחסר בעד כל תקופת עבודתו.

  55. בתצהיר התובע צמצם התובע את תביעתו ברכיב זה לסך של 11,599 ₪ (לפי חישוב: שכר עבודה בסך 258,761 בתקופה הרלוונטית בהתחשב בהתיישנות כפול 6% פחות 1,158 ₪ שהופרשו לו כמפורט בתלושי המשכורת).

  56. בסיכומיו הציג התובע 2 תחשיבים שונים:

    • 258,761 ₪ (שכר בתקופה הרלוונטית כפול 6%= 15,526 פחות 3,746 ₪ -שהוא מחצית הסכום להפרשות גמל (חלק מעסיק) מתוך הסכום בסך 7,491 ₪ שפורט בהמחאה 23.9.12 שצורף להודעת הנתבעת מיום 20.7.14.

    • לחילופין, בהתחשב במועד הגשת התביעה ובתקופת ההתיישנות יש לחשב את הפיצוי עבור התקופה שבין חודשים 2/07- 4.12, 63 חודשים, לפי היקף משרה 100% כדלהלן: 63 חודשים X 186 X 20 ₪ (שכר שעתי ממוצע) X 6%= 14,061 ₪ ולאחר ניכוי חלק המעסיק שהופרש (3,746 ₪) נותרה יתרה בסך 10,315 ₪.

  57. הנתבעת טענה כי הפרישה עבור התובע את הסכומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו.

  58. הנתבעת הגישה הודעה ביום 20.7.14 לפיה כספי הפיצויים והתגמולים ששוחררו לתובע הם על סך 10,545 ₪. להודעתה הנ"ל צרפה הנתבעת צילום של שתי המחאות מיום 23.9.12 של חב' הביטוח מגדל מקפת לפקודתו של התובע. אחת על סכום של 3,053 בגין "פיצויים" והשנייה על סכום של 4,869 ₪ לאחר ניכוי מס 35% מסכום של 7,491.93 "ע"ח תגמולים".

  59. הנתבעת לא צירפה תחשיב נגדי מטעמה ולא חלקה על תחשיבי התובע, אך טענה בסיכומיה כי התובע מתעלם מהסכום בסך 7,491.93 ₪ שהופרש לתובע ושוחרר על ידו לאחר סיום יחסי העבודה.

  60. אנו מקבלים את התחשיב החלופי שהציג התובע בסיכומיו (המביא בחשבון את חלק המעסיק בהפרשות הפנסיוניות) ופוסקים לו סך של 10,315 ₪ בגין רכיב זה.

     

    הפרשי פיצויי פיטורים

  61. הצדדים אינם חולקים על זכאות התובע לפיצויי פיטורים.

  62. כמבואר לעיל, בקופת גמל לפיצויים היו על שם התובע בעת סיום עבודתו הסכומים הבאים: 1,134 ₪ ו- 3,053 ₪. סכומים אלה שוחררו לתובע על ידי הנתבעות 1 ו-2 (סעיף 2 לכתב התביעה, מוסכמה 7 לדיון מיום 13.7.14).

  63. אין גם חולק כי הנתבעת שילמה לתובע סכום נוסף בסך 18,842 ₪ בהעברה בנקאית ביום 5.4.12.

  64. התובע עתר לתשלום בסך 34,838 ₪ בגין פיצויי פיטורים. יצוין כי התובע לא ציין בכתב התביעה את העובדה כי הנתבעת העבירה לו סך של 18,842 ₪ בהעברה בנקאית לאחר שחתם על כתב ויתור וסילוק תביעות. עובדה זו אושרה על ידי התובע בתצהירו שם תיקן את הסכום הנתבע בגין הפרשי פיצויי פיטורים לסך של 12,943 ₪ (לפי חישוב משרה מלאה לפי שכר שעתי אחרון בסך 22.04 ₪ -שכר בסך 4,848 ₪ כפול תקופת עבודה 89 חודשים= 35,972 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו בסך 23,029 ₪ ( 1,134 + 3053 +18,842 ).

  65. אם כן מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי לתובע שולם על ידי הנתבעות סך של 23,029 בגין פיצויי פיטורים (1,134 ₪ +3,053 ₪ + 18,842 ₪).

  66. התובע הציג בסיכומיו שני תחשיבים:

    • 22.05 ₪ שכר שעתי אחרון X 186 X 7.42 שנים= 30,431 ₪. לאחר הניכוי בסך 23,031 ₪ ששולם על ידי הנתבעות נותרה יתרה לתשלום בסך 7,400.

    • לחילופין, לפי טענת הנתבעת שכרו הקובע של התובע לפיצויי פיטורים הוא 4,080 ₪ ולכן לשיטתה החישוב של הסכום המגיע לתובע בגין פיצויים הוא 4,080 ₪ X 7.42 שנים= 30,273 ₪ ובניכוי הסכום ששולם על ידה היא נותרה חייבת 7,246 ₪.

  67. כאמור, אין חולק כי התובע קיבל שכר מינימום שעתי, ושכרו השעתי האחרון עמד על 22.04 ₪. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי התובע עבד במשרה חלקית ולכן מקובלת עלינו טענתו לפיה יש לחשב את הזכאות לפיצויי פיטורים לפי היקף משרה מלאה. בשים לב לשכר המינימום השעתי הרלוונטי במועד סיום עבודתו התובע, שכר המינימום החודשי עמד על 4,100 ₪. בשים לב לתקופת עבודת התובע הוא זכאי לפיצוי פיטורים בסך 30,408 ₪ (4,100 כפול 89 חודשים חלקי 12). מסכום זה יש לנכות את הסכום ששילמה לו הנתבעת בסך 23,029 ₪, לפיכך הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 7,379 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.

     

    פיצויי בגין היעדר שימוע 

  68. החלטנו לדחות את תביעתו של התובע לפיצויי בגין אי עריכת שימוע.

  69. איננו סבורים כי עניינו של התובע נופל לגדר המקרים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים, שכן אין חולק כי עבודתו של התובע הופסקה עקב אי זכיית הנתבעת במכרז למתן שירותי ניקיון בהלמ"ס וכי התובע הביע את רצונו להמשיך לעבוד בפרויקט באמצעות החברה שזכתה במכרז (וכך נעשה בפועל).

  70. על כן, תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע נדחית.

     

    פיצוי לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר 

  71. התובע עתר לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 24 (א)(ב) לחוק הגנת השכר שעניינו, הכללת פרטים המנויים בתוספת בתלושי השכר.

  72. לטענת התובע הוא זכאי לקבלת פיצוי בגין ליקויים בנתוני פרטי השכר שפורטו בתלושי המשכורת שלו כמפורט להלן:

    • מספר השעות הנוספות שעבד "טושטש והוסתר באמצעות השימוש בכינויים כגון "מחלקה" ו"הפרשים" –הפרה של סעיף 5(6) לתוספת.

    • בתלושי השכר של התובע לא צוין הוותק בעבודה- הפרה של סעיף 4(4) לתוספת.

    • בתלושי השכר לא צוינו מספר שעות העבודה האמיתי ומספר השעות הנוספות שעבד- הפרה של סעיף 5(3) לתוספת.

    • תלושי המשכורת אינם מפרטים את שם קרן הפנסיה אליה הופרשו סכומים עבור התובע- סעיף 6(4) לתוספת.

    • תלושי המשכורת אינם מפרטים את מספר ימי העבודה שעבד התובע- סעיף 4(2) ו-4(3) לתוספת.

    • סכומי הניכויים שפורטו בתלושים אינם תואמים את הסכומים שהועברו לקרן בפועל- סעיף 6(4) ו-7 לתוספת.

  73. הנתבעת טענה כי תלושי השכר הונפקו לתובע על פי הוראות החוק ובאמצעות הנהלת החשבונות של הנתבעת שהיא גוף חיצוני. כן מוספיה הנתבעת כי היא הייתה במעקב ופיקוח מצד מזמין העבודה כי התובע מקבל את כל התנאים להם זכאי על פי דין, לרבות תלושי שכר כדין.

  74. הנתבעת טוענת כי בניגוד לטענות התובע, תקופת הוותק כן צוינה בתלושים וכן השעות הנוספות, חופשה, מחלה והפרשות לפנסיה.

  75. מקובלת עלינו טענת התובע כי בתלושי המשכורת שלו לא צוין מספר השעות האמיתי שעבד ומספר השעות הנוספות 125% ו-150% כמבואר לעיל. אכן, בחלק מהתלושים שולם רכיב שעות נוספות ברכיב "מחלקה".

  76. כן מקובלת עלינו טענת התובע כי לא צוינו בכל התלושים שם קרן הפנסיה אליה הועברו כספי הפנסיה של התובע (מעיון בתלושי המשכורת עולה כי ציון שם קרן הפנסיה החל בחודש 6/11).

  77. בנוסף לא צוין מספר ימי העבודה שעבד התובע בכל חודש.

  78. עם זאת, מעיון בתלושי המשכורת עולה כי הוותק בעבודה כן צוין. בכל התלושים צוין כי תחילת העבודה היא מיום 15.11.04.

  79. סעיף 26א(א)(ב)(1) לחוק הגנת השכר מסמיך את בית הדין לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בגין כל תלוש משכורת שלגבי הפר המעסיק ביודעין א הוראת סעיף 24(א) לחוק הגנת השכר, שעניינה מסירת תלוש שכר לעובד בו לא נכללים הפרטים שפורטו בתוספת לחוק הגנת השכר.

  80. בהתאם להוראת סעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר, ככל שהעובד מוכיח כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בסעיף 26א(א)(ב)(1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם הוא הוכיח אחרת. התובע הוכיח כי לפחות שניים מתלושי המשכורת שהפיקה הנתבעת עבורו אינם כוללים את הפרטים שמנינו לעיל, ואילו הנתבעת לא סתרה את החזקה כי מדובר בהפרת ההוראה ביודעין. על כן, החלטנו לקבל את תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר.

  81. על כן אנו מקבלים את תביעתו של התובע לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 24 לחוק הגנת השכר.

     

    הרמת מסך וחיובו האישי של הנתבע 4

  82. לטענת התובע, הנתבע 4 הקים מספר חברות במטרה לסכל, להונות ולקפח את התובע, עובדים נוספים ונושים. לטענת התובע כל עובדי הנתבעת 2 בכללם התובע הועברו בחודש 7.11 להעסקה באמצעות הנתבעת 1, כאשר הנתבעת 2 ללא פעילות והותירה אחריה חובות.

  83. לא שוכנענו כי בעניינו של התובע מתקיימת אחת מן העילות המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות וחיובו האישי של מנהל ובעל מניות בחברה.

  84. הנתבעת 1 אינה חולקת על אחריותה לתשלום זכויותיו של התובע על פי פסק דין זה.

  85. הנתבעת 1 הוקמה בשנת 1989 ולא בסמוך להעברת התובע ועובדים אחרים להעסקה באמצעותה.

  86. אמנם הנתבע 4 אישר כי הנתבעת 1 הותירה אחריה חובות למס הכנסה, אך אין כל ראיה לכך כי הנתבעת 1 עשתה את מהלך העברת העסקת התובע לנתבעת 2 במטרה להונות או לקפח את התובע.

  87. לפיכך אנו דוחים את תביעתו של התובע לחיובו האישי של הנתבע 4 בתשלום זכויותיו על פי פסק דין זה.

     

    סוף דבר 

  88. התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט להלן: הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.12 ועד למועד התשלום בפועל:

    • גמול שעות נוספות בסך 3,253 ₪.

    • דמי חגים בסך 4,277 ₪.

    • פיצוי בגין הפרשות לפנסיה בחסר בסך 10,315 ₪.

    • הפרשי פיצויי פיטורים בסך 7,379 ₪.

    • פיצוי לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר בסך 10,000 ₪.

  89. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

  90. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ה' חשוון תשע"ז (06 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

     

    Picture 1

     

     

     

    תמונה 4

     

     

    Picture 1

    נציג ציבור

     

    נציג ציבור

     

    דניאל גולדברג, שופט

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ