יצחק נ' יובלי עדן בניה והשקעות בע"מ

1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויים בגין אפליה, עוגמת נפש, הפסד דמי לידה, הפסד פנסיה, הפסד פיצויי פיטורים, הפסדי שכר, דמי הבראה ותמורת הודעה מוקדמת.

2.התובעת החלה את עבודתה בשירות הנתבעת ביום 16.11.16 בתפקיד משרדי-פקידותי.

לאחר כשבוע מתחילת עבודתה, חלתה התובעת ונעדרה מעבודתה עד ליום 2.12.16.

ביום 2.12.16, התנהלה שיחה טלפונית בין התובעת לבין מנהל הנתבעת, מר ד.ז.(להלן: "ד'") אשר בעקבותיה יחסי העבודה בין הצדדים הגיעו לסיומם.

על טענות הצדדים באשר לתוכן השיחה, עוד נעמוד בהמשך.

3. במסגרת כתב התביעה, התובעת טענה כי מנהל הנתבעת, מר ד', פיטר אותה בשיחת טלפון, ללא שימוע, בזמן שהייתה בתקופת מחלה וכן מפאת הריונה. התובעת ציינה, כי בטרם החלה את עבודתה בשירות הנתבעת, שוחחה עם מר ד' במספר הזדמנויות בהן הביעה בפניו את רצונה להביא ילד לעולם ובתגובה קיבלה תגובה אוהדת.

התובעת הוסיפה, כי ביום 2.12.16, לאחר שנעדרה מעבודתה מספר ימים, יצר עימה מר ד' קשר טלפוני בשעות הבוקר והודיע לה, כי אינו יכול להמשיך ולהחזיק אותה, שכן המצב במשרד הוא בלתי נסבל בהעדרה ולכן הוא מודיע לה על סיום העסקתה.

4.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה, כי כלל לא הייתה מודעת לכך שהתובעת הייתה בהריון במועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. הנתבעת הוסיפה, כי התובעת התקבלה לתקופת ניסיון בת שבועיים וכי הובהר לה מראש שהעבודה בשירותה חייבת להיעשות ביעילות ובמהירות ושכל עיכוב בעבודה גורם לאי קבלת כספים ממשרד הביטחון, ולכן אין כל אפשרות להותיר משרה לא מאוישת במשך מספר ימים. כמו כן, הוסיפה הנתבעת, כי התובעת התקשתה מאוד בלימוד האופי המיוחד של העבודה במשרד ובהמשך היא נעדרה מהעבודה.

בטרם התקיימה השיחה האחרונה בין התובעת לבין מר ד', התובעת התבקשה להגיע לשיחה על המשך הקשר בין הצדדים והשיבה, כי תגיע כשתחלים. בהמשך מסרה למנהל הנתבעת, לראשונה, כי היא בהריון וכי לא ניתן לפטרה, למרות שהמילה פיטורים כלל לא הושמעה לעברה והוסיפה את המשפט: "שאלוהים ישלם" וקללות שונות. הנתבעת הוסיפה, כי התובעת במעשיה סיימה בפועל את תקופת הניסיון במו פיה, שכן אין לצפות כי מעסיק יקבל לעבודה עובדת שבתקופת ניסיון אינה דוברת אמת, מגדפת, מסרבת להגיע לשיחה ואף לא מגלה כישורים, כפי שהציגה מראש.

על כן, יש לדחות את התביעה.

5.ביום 19.9.17 התקיים דיון מוקדם, במסגרתו התובעת הכחישה את טענות הנתבעת, לרבות הטענה שכביכול קיללה את מר ד'. התובעת הוסיפה, כי כבר ביום הניסיון הראשון שהיה לה בעבודה היא הייתה בהריון, אך היא בחרה שלא לחלוק מידע זה עם מר ד'. כמו כן, התובעת הוסיפה, כי בשיחה מיום 2.12.16, מנהל הנתבעת הודיע לה, כי הוא לא יכול להמשיך "להחזיק" אותה וכי לא יכול לאפשר מצב בו תיעדר התובעת ימים רבים.

התובעת הוסיפה, כי בעקבות שיחה זו קיים בעלה, מר יצחק עידו (להלן: "עידו"), שתי שיחות אותן הקליט (על תוכן שיחות אלו עוד נעמוד בהמשך).

מנהל הנתבעת, לעומת זאת, טען כי בשיחה מיום 2.12.16, הוא אכן אמר שאינו יכול להחזיק עובד שנעדר כל כך הרבה ובתגובה היא גידפה אותו וקיללה אותו.

מנהל הנתבעת הוסיף, כי הוא יזם את שיחת הטלפון וכלל לא ידע שהיא בהריון ושיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, ללא שום קשר לעניין זה.