סע"ש 33825-06-12.לפני

1.לפנינו תביעה בגין פיצוי על אי מתן הודעה לעובד, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין תלושי שכר שלא על פי חוק, הפרשי שכר, שעות נוספות, החזרי ניכויים משכר העבודה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ופדיון חופשה.

2.התובע, עובד זר מאריתריאה, עבד מטעם נתבעת מס' 1 – מוקד הים בע"מ (להלן: "מוקד הים" או "נתבעת 1"), חברה המספקת שירותי כח אדם ושירותי ניקיון, כעובד ניקיון בסניף של נתבעת מס' 2 – הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ – חברה המפעילה מועדוני כושר ובריאות (להלן: "הולמס פלייס" או "נתבעת 2") בתקופה שמחודש ינואר 2010 ועד דצמבר 2011.

לטענת התובע, התובע עבד הלכה למעשה בהולמס פלייס, כאשר שכרו משולם על ידי מוקד הים ויש לראות את שתי הנתבעות כמעסיקים במשותף.

התובע לא קיבל הודעה לעובד על תנאי העבודה, בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") ועל כן הוא מבקש לחייב את הנתבעות בפיצוי.

לגרסת התובע, הוא פוטר מהעבודה מבלי ששולמו לו הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בנוסף טוען התובע כי הוא לא קיבל את מלוא שכרו בגין שעות העבודה ובגין שעות נוספות והוא זכאי לתשלום בתוספת של פיצויי הלנת שכר.

תלושי השכר שהונפקו לתובע לא כללו פרטי השכר ששולמו לו ויש לחייב את הנתבעות בפיצוי (ללא הוכחת נזק) בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

בעת סיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעות, קיבל התובע פדיון חופשה עבור 17 ימים. לטענתו, מגיעה לו יתרה בגין 7 ימים נוספים.

ב"כ התובע טען לתחולתו של צו ההרחבה בענף הניקיון לפיו על הנתבעות היה להפריש עבור התובע בגין פנסיה ופיצויי פיטורים. משלא כך נעשה, התובע זכאי לפיצוי. לחילופין, טוען ב"כ התובע לזכאות לפיצוי בהתאם לצו ההרחבה הכללי בעניין פנסיה החל על כל המשק הפרטי.

בתלושי השכר של התובע מופיעים ניכויים משכרו, לגביהם טוען התובע כי הם נעשו שלא כדין ויש לחייב את הנתבעות בהשבת הסכומים האלה.

3.הנתבעות טענו להעדר יריבות בין התובע לבין נתבעת מס' 2, שהתקשרה עם הנתבעת מס' 1 למען הספקת שירותים במיקור חוץ. התובע התקבל לעבודה אצל נתבעת מס' 1 וחתם על הסכם העסקה אשר תורגם לשפתו.

בהתאם לבקשת התובע, מדי חודש נהגה הנתבעת 1 לתת לו מפרעות כספיות, שנמסרו על ידי מנהל העבודה, מר הרצל, והתובע חתם על קבלתן.

לגרסת הנתבעות, התובע עזב את עבודתו ללא התראה מוקדמת. נוכח עזיבתו, פנה מנהל נתבעת מס' 1 מר עומרי ליס, אל התובע טלפונית וביקש שישוב לעבודתו תוך שהוא מבהיר לו הצורך בשירותיו. התובע סירב לשוב לעבודה והשיחה שנוהלה ביניהם הוקלטה.

לאחר שהתובע פנה לעמותה "קו לעובד" התקיימה פגישה בין נציגת העמותה לבין נציג הנתבעת מס' 1, שבה חושבו בהסכמה זכויות התובע. בהתאם להסכמות אלו, שולמו לתובע הסכומים המגיעים לו, ומהסכום שחושב נוכה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע. במסגרת ההתחשבנות, פדתה הנתבעת 1 מלוא ימי החופשה וגמול פנסיה. כמו כן הושב לתובע סך של 1,679 ₪ שנוכה ביתר משכר התובע עבור ביטוח רפואי, מה שנעשה בתום לב ובחוסר ידיעה.

הנתבעות טענו שקיימים דו"חות נוכחות חתומים על ידי התובע, לפיהם שולם לו שכר ואין הוא זכאי לסכומים הנדרשים בתביעת, שדינה להידחות.