אזברגה נ' ירק השדה מהחקלאי לצרכן בע"מ

 לפנינו תביעה לתשלום זכויות התובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת, כשליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת היקף עבודתו של התובע ושכרו הקובע.

תמצית העובדות ועיקרי ההליך

1. התובע הועסק אצל הנתבעת, חברה קמעונאית המשווקת תוצרת חקלאית, החל מיום 24.07.19 ועד להתפטרותו ביום 20.11.22, למעט הפסקה שחלה ביחסי העבודה בין החודשים 10/2019 ל- 12/2019.

2. תחילה הועסק התובע בתפקיד של מלקט, קיבל הזמנות מלקוחות ופעל להכנתן למשלוח ולאחר מכן הועסק כנהג חלוקה, וזאת עד להתפטרותו.

3. בכתב התביעה שהוגש עם פתיחת ההליך, טען התובע לתחולתו של צו ההרחבה בענף החקלאות. ביום 08.01.25 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף של עילות התביעה הנוגעות לצו זה וביום 04.03.25 התקבלה בקשתה, ונפסק כי על התובע להגיש הודעה ובה פירוט הסעדים שנותרו במחלוקת.

4. ביום 24.03.25, לאחר שהתובע הגיש הודעה ובה הוסיף סעד שלא נתבע במקור, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ובה טען כי יש להחיל את צו ההרחבה בענף רשתות שיווק ומזון.

5. לאחר שבקשתו נדחתה, הגיש התובע ביום 14.08.25 כתב תביעה מתוקן ובו עתר התובע לארבעה סעדים בלבד: פיצויי פיטורים בסך של 39,860 ₪, גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 163,900 ₪, פיצוי בגין הפקת תלושי שכר לקויים בסך של 10,000 ₪ ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,500 ₪.

6. ביום 15.01.26 התקיימה ישיבת הוכחות בה העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד מר גיא כהן, אשר בזמנים הרלבנטיים היה מנהל הנתבעת (להלן – גיא).

7. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הועבר התיק להכרעתנו.

   השכר הקובע של התובע

8. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו הסכם העסקה או הודעה על תנאי עבודה. בהתייחס ל"הסכם עבודה אישי" מיום 01.10.20 שהנתבעת הגישה בהליך (להלן – הסכם ההעסקה, נספח 1 לתצהיר גיא), הודה התובע כי הוא חתם בעמוד האחרון בלבד וטען כי לא הוצג לו מלוא ההסכם ולא נמסר לו עותק הימנו (סעיף 7 לתצהיר התובע).

9. התובע הוסיף כי הסכם ההעסקה אינו משקף את תנאי עבודתו ואינו עומד בהלימה לגרסת הנתבעת עצמה. כך למשל, בעוד שהנתבעת טענה כי בתחילת עבודתו הועסק התובע כמלקט, בהסכם ההעסקה נכתב כי תפקידו הוא נהג חלוקה. כמו כן, בהסכם צוין שכר חודשי בסך של 10,400 ₪ ואילו שכרו של התובע בתחילת עבודתו שולם על בסיס שעתי (סעיף 8 לתצהיר התובע, נספח 9 לתצהיר גיא).

10. לטענת התובע, תנאי עבודתו סוכמו בעל פה עם גיא, כך שהשכר החודשי ההתחלתי עמד על 7,500 ₪ בערכי ברוטו, בחלוף כשנתיים עודכן ל- 9,500 ₪ נטו, ובסיום העבודה עודכן ל-10,000 ₪ נטו (סעיף 10 לתצהיר התובע).

11. התובע הוסיף כי רכיב הבונוס שנרשם בתלושי השכר הינו רכיב פיקטיבי ולמעשה מהווה חלק משכר העבודה שסוכם איתו. רכיב זה החל להשתלם לתובע החל מחודש 04/2020 ואילך בעוד שהוא לא נדרש לבצע פעולה כלשהי כתנאי לקבלתו.

12. לטענת הנתבעת, התובע הועסק בשלושת החודשים הראשונים כמלקט והתפטר בטענה כי בכוונתו להתחיל בלימודים. כעבור שלושה חודשים חזר התובע לעבודה כנהג משלוחים ובמועד זה נחתם עמו הסכם ההעסקה. משכך, ההסכם תואם את תנאי עבודה כנהג משלוחים בלבד.

13. במסגרת בקשתה למחיקת סיכומי התובע טענה הנתבעת כי גרסתו של התובע לפיה הוא חתם על העמוד האחרון להסכם העסקה בלבד מהווה הרחבת חזית. עוד הוסיפה כי ממילא אין בכך שהתובע חתם על העמוד האחרון בלבד כדי להעיד על כך שהוא לא אישר את יתר עמודי ההסכם (ס' 5.ב. לבקשת הנתבעת מיום 28.06.26).

14. באשר לשכר העבודה טענה הנתבעת כי במרבית תקופת העבודה שולם לתובע שכר חודשי, אשר פוצל לשכר יסוד ותוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות ואשר כונתה בתלוש "בונוס". בפועל, התובע לא עבד שעות נוספות, ולמצער לא חרג ממכסת השעות הנוספות אשר בגינן שולם לו הגמול הגלובלי.

15. כמו כן, השכר שסוכם עם התובע היה בערכי ברוטו ולא נטו והתובע היה מודע היטב לגובה השכר שממנו נגזרו זכויותיו כפי שאלו השתקפו בתלושי השכר. התובע מעולם לא הלין על שכרו או על כך שלא שולמו לו זכויותיו.

    דיון והכרעה

16. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד הודעה על תנאי העבודה וזאת תוך 30 יום ממועד תחילת עבודתו. בהתאם להוראות סעיף 2 (ד) לחוק, מעסיק אשר מסר לידי העובד הסכם עבודה אשר כולל את הפרטים הנדרשים לפי חוק הודעה לעובד, פטור מחובתו למסור הודעה על תנאי עבודה.

17. בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, ככל שהמעסיק לא מסר לעובד הודעה על תנאי העבודה או הסכם עבודה, כאשר מתעוררת מחלוקת בין השניים בדבר תנאי השכר שהוסכמו ואשר היה על המעסיק לפרטם במסגרת ההודעה לעובד, נטל ההוכחה יועבר למעסיק בעניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין בתצהיר (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ (20.06.22), להלן – עניין קפלן את לוי).

18. לאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו לפנינו, לא שוכנענו כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי פעלה בהתאם לחובתה שבדין ומסרה לידי התובע הסכם ההעסקה כחלופה לטופס הודעה לעובד, ונבאר.

19. נקודת המוצא בענייננו היא שהתובע אישר כי חתם על העמוד האחרון בהסכם ההעסקה מחודש 10/2020, אלא שלגרסתו ההסכם לא הוצג במלואו ולא נמסר לו, ותנאי עבודתו סוכמו עם גיא בעל פה.

20. חוק הודעה לעובד אינו קובע כי העובד נדרש לאשר בחתימתו את קבלת טופס ההודעה לעובד, ובהיקש מכך, איננו סבורות כי חתימת התובע היא תנאי לתוקפו של הסכם ההעסקה (עניין קפלן את לוי). בהינתן האמור, הרי שהמחלוקת בשאלה האם חתימה על הדף האחרון בלבד מספיקה להוכחת הסכמה לכל תנאי ההסכם ולמסירתו לידי העובד כדין (כחלופה להודעה לעובד) ,היא עובדתית בעיקרה.

21. כנזכר לעיל, הסכם ההעסקה מיום 01.10.20 נחתם בשיהוי ניכר, כמעט שנה ושלושה חודשים לאחר תחילת העבודה, וכ- 9 חודשים לאחר שהתובע שב לעבודה כנהג, כאשר הנתבעת לא הצביעה על טעם ענייני לעיתוי המאוחר. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח עדותו של גיא לפיה התובע הועבר למתכונת של שכר חודשי כבר בחודש 07/2020 (אף שלכאורה תלושי השכר מלמדים על היותו עובד שעתי), כך שלא הובהר מדוע 'נזכרה' הנתבעת להחתימו על ההסכם רק בחודש 10/2020 (פרוטוקול, עמ' 47 ש' 16-11).

22. בחקירתו העיד גיא לראשונה כי מלבד הסכם ההעסקה שצורף לתיק, נמסר לתובע הסכם נוסף בתחילת עבודתו. כשנשאל היכן העתקו, השיב שהוא לא הצליח לאתר אותו בשל חלוף הזמן (פרוטוקול, עמ' 27 ש' 30, 38, עמ' 28 ש' 8-1, 13). בהמשך, כאשר נשאל מדוע ההסכם נחתם רק בחודש אוקטובר 2020, השיב כי התובע "חזר ורצה לעבוד במערך המשלוחים שלנו, נהג חלוקה. אחרי כמה חודשים עשינו לו הסכם עבודה מסודר כנהג חלוקה", וכי "...בין היתר הוא גם עבר משכר עבודה שעתי לשכר עבודה חודשי" (פרוטוקול עמ' 28 ש' 22, 30-27, 37-36).

23. כאשר גיא עומת עם כך שלוח הזמנים שהוא מתאר אינו מתיישב עם מועד חתימת הסכם ההעסקה (שכן נחתם זמן רב לאחר שהתובע כבר שב לעבודתו, ורק לאחר ששכרו כבר שולם במתכונת של משכורת חודשית), השיב שהוא לא מצליח להבין את השאלה וחזר על כך שהתובע "עבר משעתי לחודשי" (פרוטוקול, עמ' 29 ש' 39-37, עמ' 30 ש' 6-1, 12).

24. על כך יש להוסיף, כי עיון בהסכם ההעסקה מעלה שהנתבעת חתמה על כל אחד מעמודיו, בעוד שהתובע חתם על העמוד האחרון בלבד. הנתבעת לא הבהירה מי הגורם שהחתים את התובע על ההסכם ולא פירטה באילו נסיבות נחתם, וזאת בפרט נוכח טענת התובע בתצהירו כי הוחתם על העמוד האחרון בלבד וכי מלוא ההסכם לא הוצג לו.

25. מנגד, בעוד שגרסתה של הנתבעת הייתה עמומה וחסרה, גרסת התובע הייתה עקבית לאורך כל ההליך, והוא חזר וטען כי הוא חתם על העמוד האחרון של ההסכם באמצע יום העבודה, ובלשונו: "נכון, זה הסכם זה מה שחתמתי אבל חתמתי על העמוד האחרון, לא ראיתי בדיוק מה... אני לא ראיתי את ההסכם, אני לא ראיתי, אני ראיתי רק את הפרק האחורי, חתמתי על זה וזהו. באמצע עבודה חתמו לי את זה" (פרוטוקול, עמ' 3 ש' 13-12, 18, 30, 34-32).

26. בשל כל המפורט לעיל, לא שוכנענו כי עלה בידי הנתבעת להוכיח שהתובע הוחתם על ההסכם במלואו וכי עותק ממנו נמסר לו כדין. משכך, אנו פוסקות לתובע פיצוי בסך של 2,500 ₪ בגין רכיב זה, וקובעות כי הנטל להוכחת תנאי עבודתו ושכרו של התובע עובר לכתפי הנתבעת.

27. נוסיף, כי אף אם היינו מקבלות את גרסת הנתבעת וקובעות כי החתימה על העמוד האחרון של הסכם ההעסקה מקימה חזקה ולפיה התובע ידע את פרטי ההסכם במלואו, לא היה בכך כדי לסייע לנתבעת בהוכחת תנאי העבודה, ונסביר.

28. ראשית, עיון בהסכם ההעסקה מעלה כי הוא נעדר פרטים מהותיים שמעסיק מחויב לכלול בו על מנת שייחשב כבא חלף הודעה לעובד, כמפורט בסעיף 2(ד) לחוק. כך, למשל, חסר פירוט בדבר אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל (סעיף 2(א)(6) לחוק). אמנם צוין בהסכם כי "העובד יעבוד במשרה מלאה שישה ימים בשבוע" (סעיף 6.1), ברם הנתבעת לא ציינה מהו אורך יום העבודה הרגיל ומהי חלוקת השעות בפועל. נוסף על כך צוין בהסכם כי משכורתו של התובע תעמוד על 10,400 ₪, הכולל רכיב של "שעות נוספות ממוצעות", אך לא פורטו שכר היסוד, מכסת השעות הנוספות או התוספת בגינן. ציון נתונים מהותיים אלה עשוי היה לייתר את החלק הארי של ההתדיינות המשפטית בין הצדדים.

29. שנית, השכר הנקוב בהסכם ההעסקה אינו משקף את התמורה ששולמה לתובע בפועל כפי שעולה מתלושי השכר. כאמור, בהסכם נקבע כי תמורת עבודתו זכאי התובע ל"שכר ברוטו חודשי הכולל רכיב של שעות נוספות ממוצעות כולל בסך השווה ל-10,400 ₪ ברוטו". אלא שעיון בתלושי השכר מלמד כי שכר היסוד של התובע השתנה מדי חודש והסכומים היחידים שנותרו קבועים, החל מחודש 10/2020 (מועד החתימה על הסכם ההעסקה), היו רכיבי ה"משכורת" וה"בונוס", בערכי "נטו לגילום", כפי שיודגם בהמשך.

30. גיא העיד בתצהירו בנוגע לטענת התובע לפיה סוכם עמו על שכר בערכי "נטו" כך: "ייתכן והתובע מבלבל עם שיח בלתי פורמאלי המתקיים לעיתים בין מעסיק לעובד, כאשר העובד מבקש לדעת כמה בערך ייצא לו השכר בנטו ואז ניתנת הערכה בלתי מחייבת מצד המעסיק לאור השכר ברוטו הצפוי. האמת שבענייננו של התובע אפילו איני זוכר שיחה כזו, אם התקיימה. אבל בכל מקרה לתובע היה ברור מהו השכר הברוטו שהוא מקבל וממנו נגזרים זכויותיו וזה הופיע מידי חודש בתלוש ללא כל השגה מצד התובע" (סעיף 45 לתצהיר).

31. מלבד ההודאה (החלקית והמסויגת) בדבר האפשרות כי התקיים שיח על שכר בערכי נטו, לא הציגה הנתבעת כל גרסה סדורה שממנה ניתן ללמוד מהו השכר שסוכם עם התובע – בפרט כאשר השכר הנקוב בהסכם (10,400 ₪) לא שולם בפועל. כאשר גיא התבקש להסביר מדוע סכום זה לא קיבל ביטוי בתלושי השכר, הוא הסתפק בתשובה הסתמית כי התובע קיבל "יותר" מכיוון שהוא "ביקש כל הזמן וביקש וביקש ודאגנו לו ליותר", מבלי לפרט או לצקת תוכן ממשי לדברים אלו (פרוטוקול, עמ' 43 ש' 9-7).

32. אם לא די באמור, גיא לא ידע להשיב כלל לשאלות שנשאל ביחס לאופן שבו חושב שכרו של התובע, וזאת על אף שנשאל על כך מספר פעמים (ראו לדוגמא פרוטוקול, עמ' 44 ש' 28 ואילך, עמ' 47 ש' 8, עמ' 50 ש' 30-25). בנוסף, אף שטען בעדותו כי רואה החשבון (או חשב השכר) הוא שערך את הנתונים בתלושים, בחרה הנתבעת שלא לזמנו לעדות ויש לזקוף זאת לחובתה.

33. שלישית, הסעיף בהסכם לפיו התמורה החודשית בסך של 10,400 ₪ ברוטו כוללת גמול עבור שעות נוספות מנוגד להוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), האוסר על קביעת שכר כולל. משכך, אין ליתן לו כל תוקף.

34. הנתבעת העלתה בעניין זה שלוש טענות הגנה חלופיות וסותרות, אשר דינן להידחות. האחת, כי התובע לא עבד שעות נוספות ואף לא השלים משרה מלאה במרבית התקופה (סעיפים 29, 50 ו-56 לכתב ההגנה המתוקן);

    השנייה, כי שולמה לתובע תוספת גלובלית, כאשר בתצהירו של גיא נטען לראשונה כי רכיב זה כונה בתלושים "בונוס" (סעיף 54 לתצהיר גיא);

    השלישית, שהועלתה אף היא לראשונה רק בשלב התצהירים – לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על התובע כמצוין בסעיף 3.5 להסכם ההעסקה, שכן תפקידו נמנה על סוג התפקידים הדורשים מידה מיוחדת של "אמון אישי" (סעיף 30(א)(5) לחוק). הגם שהדבר לא מנוי בהסכם ההעסקה, הנתבעת הרחיבה את טיעונה גם לחריג שאינו מאפשר פיקוח על שעות העבודה (לפי סעיף 30(א)(6) לחוק; סעיפים 52-50 לתצהיר גיא).

35. אשר לטענה ולפיה התובע לא ביצע שעות נוספות – עיון בתלושי השכר מלמד כי בתקופה שתחילתה בחודש יולי 2019 עד אוגוסט 2020, התובע השתכר שכר שעתי, ושולם לו בחלק מחודשים אלו גמול עבור שעות נוספות בשיעור 125% ו- 150%. כמו כן, החל מחודש פברואר 2020 ואילך שולם לתובע רכיב ה"בונוס", תחילה בסכומים נמוכים והחל מחודש 09/2020 ואילך, בסכומים גבוהים וקבועים (בערכי נטו) – ראו טבלה בסעיף 48 להלן.

36. מעבר לכך שבחלק מתלושי השכר שולם גמול עבור שעות נוספות ובהסכם ההעסקה נקבע מפורשות כי שכר התובע כולל גמול שעות נוספות, גרסת הנתבעת עצמה סותרת את הטענה לפיה התובע לא עבד שעות נוספות; שהרי לשיטתה, רכיב ה"בונוס" שולם כגמול גלובלי עבור שעות אלו. אמנם הנתבעת טענה כי התשלום הגלובלי שולם "לאור האפשרות הסבירה שהעובד יבצע שעות נוספות" אך גיא העיד כי התובע לא ביצע אותן בפועל, כך שלמעשה הנתבעת שילמה לחינם: "... אני קיוויתי, ציפיתי שהוא יעשה שעות נוספות אבל זה לא קרה בפועל אז כאילו אתה מבין, זה כבר נהיה לו זה בתלוש והוא לא עשה את העבודה הזאת בפועל" (סעיף 53 לתצהיר גיא, פרוטוקול, עמ' 47 ש' 37-33).

37. אין בידינו לקבל טענה זו, אשר אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים. אין זה סביר כי מעסיק יתנדב לשלם לעובד סכומים ניכרים לאורך תקופה ממושכת, אך ורק בגין ציפייה ערטילאית שלא התממשה

38. אשר לטענה ולפיה רכיב ה"בונוס" מגלם גמול שעות נוספות גלובלי –בהתאם להלכה הפסוקה, הכינוי שניתן לרכיב זה או אחר בתלוש השכר אינו קובע לעניין ההכרעה בשאלה האם הוא מהווה חלק משכר היסוד של העובד. לפיכך, העובדה שהתשלום כונה בתלושי השכר של התובע "בונוס" אינה שוללת את האפשרות כי רכיב זה יוכר כחלק משכרו לצורך חישוב זכויותיו (ע"ע (ארצי) 300370/97‏ אברהם זבדי – איי.די.אי. טכנולוגיות בע"מ (24.12.01); ע"ע (ארצי) 35601-04-14 עיסאם זאהר - מועצה מקומית עוספיה (17.01.18)).

39. עוד נפסק להלכה כי על מנת שגמול שעות נוספות גלובלי יבוא חלף תשלום עבור שעות נוספות - עליו לעמוד במספר תנאים ובהם: צורת התשלום – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומודעת, אשר צריכה למצוא את ביטויה בהפרדה ברורה בתלוש השכר בין שכר היסוד לשעות הנוספות הגלובליות; שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר, שישקף כממוצע את התמורה שהעובד היה מקבל מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה; ניהול מעקב על היקף השעות הנוספות שהעובד עבד בפועל; ועמידה של כל אחד מהסכומים, שכר היסוד והשעות הנוספות הגלובליות בדרישותיה של חקיקת המגן ובפרט בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 ‏אוריאל ברד - קנסטו (28.02.17)).

40. לא הוכח כי הרכיב המכונה "בונוס" בתלושי השכר, עומד בתנאים המפורטים לעיל. על כן, לא שוכנענו כי המדובר בגמול עבור שעות נוספות כי אם בתשלום מוסווה של השכר הרגיל (ע"ע (ארצי) 1990-08-21 רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ - יורי קליידה (06.06.22); ע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות - דגן (15.01.20)), ונסביר.

41. גרסת הנתבעת אשר למהותו של רכיב הבונוס הועלתה לראשונה, כאמור, רק בתצהירו של גיא. הגם שמדובר בטענה כבושה, אשר מצופה היה כי תלווה בהסבר מפורט ונהיר, הרי שמעבר לאמירה כללית לפיה הבונוס שולם כחלף גמול גלובלי, לא הוצג כל פירוט אשר לאופן חישובו: לא מבחינת היקף השעות הנוספות שהוא מגלם ולא מבחינת תעריפן.

42. על אף העובדה שגיא העיד בחקירתו כי המדובר ב"טעות סמנטית שבמקום רכיב שעות נוספות גלובלי זה רשום כבונוס" ובסיכומיה טענה הנתבעת כי הרישום תחת הכותרת "בונוס" הוא "עניין של ניסוח חשבונאי – סמנטי בלבד, שהוכתב על ידי רו"ח", הרי שהיא לא טרחה לזמן את רו"ח לעדות ועל כן, חל הכלל הראייתי לפיו בעל דין הנמנע לזמן עד מטעמו חזקה שעדותו הייתה פועלת לרעתו (פרוטוקול, עמ' 48 ש' 26-25, סעיף 48 לסיכומי הנתבעת).

43. אף שדי היה באמור על מנת לדחות את טענת הנתבעת, נוסיף כי גרסתה נעדרת התייחסות קונקרטית לשעות עבודתו של התובע, לרבות שעת התחלה ושעת סיום. הנתבעת הסתפקה בהפניה לדוחות ממערכת המשלוחים שעימה עבדה (להלן – ברינגוז) שלטענתה משקפים את שעות עבודתו של התובע. אלא שמספר ימי העבודה וסך השעות המופיעים בדוחות אלה אינו תואם את תלושי השכר, ולא ניתן להתחקות אחר האופן שבו חושב הסכום ששולם לכאורה עבור הגמול הגלובלי (נספחים 9-5 לתצהירו של גיא).

44. נוסף לאמור, עיון בתלושים מעלה כי אין קורלציה בין גובה הבונוס לבין ימי העבודה או שעות העבודה. כך למשל בחודש 01/2021 שולם לתובע בונוס בסך של 2,182.49 ₪ כשבאותו החודש עבד 27 ימים (191 שעות), ואילו בחודש 05/2021 שולם לתובע בונוס בסך 2,206.26 ₪ כשבאותו החודש עבד 17 ימים (111 שעות). בנוסף, בחודשים יולי ואוגוסט 2020 שולם לתובע רכיב הבונוס בנוסף לתשלום בעד שעות נוספות, עובדה המחלישה את טענת הנתבעת כי הבונוס שולם כגמול גלובלי.

45. בחקירתו הנגדית לא ידע גיא להשיב לשאלות שנשאל בעניין תלושי השכר והבונוס, וניכר היה כי הוא מתחמק ממתן מענה ענייני. כשהופנה לשכר הנקוב בהסכם ההעסקה ונשאל כיצד אמור היה התובע לדעת איזה חלק מהשכר מהווה שכר יסוד ואיזה גמול עבודה נוספות, גיא הפנה לתלושי השכר והשיב שהתובע "יודע": "ברור שהוא יודע, יש פה רכיב שעות נוספות גלובלי, הוא יודע."

    לשאלה: "תסתכל פה, יש פה משכורת, נכון? משכורת, אוקיי? רשום פה בסעיף 7.1, "תמורת עבודתו יקבל העובד שכר חודשי הכולל רכיב של שעות נוספות סך כולל השווה ל-10,400", כמה מתוך זה שעות נוספות", השיב: "אז אני אגיד לך, בוא נעבור איתך עוד פעם בתלושים." ובהמשך: "לא משנה, הוא גם מתוך, אני לא יודע אם הוא יכול לדעת, אני יודע שהוא ידע כמה יש לו רכיב שעות נוספות גלובלי, הוא גם ראה את זה בתלושים תקופה" (פרוטוקול, עמ' 43 ש' 16 ואילך).

46. כשנשאל: "למה שעות נוספות גלובלי השתנה מחודש לחודש?" השיב העד: "מה זאת אומרת? אז רגע, אני רגע אם אני אומר, אז אני מסביר, פה לא השתנה, לא, אנחנו מדברים על בסביבות ה-1500 נטו 2200 קבוע וזה רץ, תראה, בוא נעבור תלוש תלוש... (פרוטוקול, עמ' 48 ש' 35-32). בהמשך הודה כי הגמול עמד על 1,500 נטו (עמ' 49 ש' 6).

47. לבד מהעובדה שרכיב גמול השעות הגלובלי לא נזכר בהסכם ההעסקה (לא בכינויו כ"בונוס" ולא בכלל) – וממילא לא צוינו בו שיעור התמורה בעד עבודה נוספת או הפרדה כלשהי בינה לבין שכר היסוד, כך שלא ניתן לייחס לתובע "הסכמה ברורה ומודעת" לתשלום זה – מצאנו בעדותו של גיא באשר לשיעור הגמול חיזוק לטענת התובע כי הבונוס הינו חלק משכר היסוד שסוכם איתו.

48. למען בהירות הדברים, להלן טבלה הממחישה את סכומי הבונוס ששולמו לתובע החל מחודש 02/2020:

     

     

1. מהטבלה לעיל ניתן לראות כי החל מחודש 10/2020 (מועד חתימת הסכם ההעסקה) שכר הבסיס בצירוף הבונוס עמד, ככלל, על סך של 9,500 ₪ בערכי נטו ואילו החל מחודש 02/2022 על 10,000 ₪ בערכי נטו, בדיוק כפי שטען התובע שסוכם איתו (סעיף 10 לתצהיר התובע).

2. אשר לתקופה שבה השתכר התובע שכר שעתי, ערך השעה הנקוב בתלושי השכר עמד על 41.21 ₪. מכפלת סכום זה ב-182 שעות (היקף משרה מלאה) מובילה לסך של 7,500 ₪, כפי שטען התובע (ראו תלוש שכר לחודש אוגוסט 2019).

3. התובע העיד בחקירתו כי חרף העובדה שהוא עבד שעות נוספות לא שולם לו גמול בגינן על אף שפנה לגיא בעניין, והוא לא נחקר על גרסתו בדבר השכר שסוכם איתו (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 31-29, עמ' 9 ש' 37-34).

4. לאור כל האמור, לא מצאנו כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי הרכיב אשר כונה בתלוש השכר "בונוס" גילם גמול עבור עבודה בשעות נוספות; משכך, יש לראותו כחלק משכר היסוד בלבד.

5. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, מצאנו טעם לפגם בטענת הנתבעת כאילו הכינוי "בונוס" יסודו ב"הגדרה בלתי מדויקת" של התמורה הגלובלית, שנגרמה בשל היעדר ייצוג משפטי באותה עת. זאת, שעה שגיא העיד בדיוק את ההפך מכך, ואישר כי עורך דין הוא שניסח את הסכם ההעסקה של התובע (סעיף 55 לתצהירו של גיא למול הפרוטוקול, בעמ' 31 ש' 8-3).

6. אשר לטענה בדבר היעדר תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה – כפי שצוין לעיל, הנתבעת ביקשה להסתמך על סעיף 3.5 להסכם ההעסקה, שבו נקבע כי תפקיד התובע מצריך מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן חל עליו החריג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק. עוד טענה הנתבעת, כי מאחר שהתובע שימש כנהג ושהה במרבית שעות היום מחוץ לחצריה, היכולת לפקח על עבודתו ולנהל יומן נוכחות כנדרש הייתה "מוגבלת מסיבות ברורות ומובנות" – ועל כן יש להחיל, לשיטתה, גם את החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק (ס' 52-50 לתצהיר של גיא).

7. אין בידנו לקבל טענות אלה. כידוע, סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה מחריג מתחולתו עובדים בתפקידי הנהלה או עובדים שתפקידם דורש מידה מיוחדת של אמון אישי; ואילו סעיף 30(א)(6) לחוק עוסק בעובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות עבודתם ומנוחתם.

8. על פי ההלכה הפסוקה, היות שחוק שעות עבודה ומנוחה הוא חוק מגן סוציאלי, יש לפרש את חריגיו בצמצום, באופן שמרבית העובדים ייהנו מהגנותיו. לפיכך, חריג היעדר הפיקוח יוחל רק במצבים חריגים שבהם נשללת "כל אפשרות פיקוח" על שעות העבודה; ואילו לגבי חריג האמון האישי – על המעסיק להוכיח כי התפקיד מקיים את סממני הפסיקה, ובהם: בכירות, אחריות מיוחדת, חשיפה למידע רגיש ושכר גבוה המשקף את האמון המיוחד (ע"ע (ארצי) 300271/98‏ טפקו - ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים‏, פ''ד לה 703 (2000); ע"ע (ארצי) 27280-06-16 ניסים לנקרי - אינופרו - פתרונות טכנולוגיים חדשניים (31.10.17); ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ (14.10.07)).

9. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי התובע נכנס בגדר איזה מבין החריגים האמורים. התובע הועסק כנהג, ופרט לטענה סתמית וכללית בדבר קיומם של קשיים בפיקוח על שעות עבודתו, לא הציגה הנתבעת כל תשתית עובדתית או ראייתית המוכיחה היעדר אפשרות פיקוח בפועל – בפרט כאשר בהסכם ההעסקה נרשם מפורשות כי הנתבעת תנהל פנקס נוכחות. כמו כן, לא הוכח קיומה של מידת אמון אישי מיוחדת הנדרשת מביצוע תפקידו.

10. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה, עליה אין מחלוקת כפי שיפורט להלן, כי התובע דיווח בכל פעם שיצא להפצת משלוח וחזר ממנו במערכת הברינגוז. אף הנתבעת ביקשה להסתמך על דוחות הברינגוז כ"ראיות חותכות ותיעוד אובייקטיבי" מזמן אמת של שעות עבודתו של התובע (סעיף 35 לסיכומים).

11. סיכומם של דברים – לאחר בחינת הראיות שהוצגו לפנינו והצלבת הנתונים העולים מהסכם ההעסקה, מתלושי השכר ומדוחות מערכת הברינגוז, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את גובה השכר שסוכם עם התובע, ובכלל זאת כי רכיב ה"בונוס" גילם גמול גלובלי עבור שעות נוספות. בהינתן האמור, ומאחר שמצאנו עיגון ראייתי לגרסת התובע בדבר גובה שכרו – הן בעדותו של גיא והן במבנה תלושי השכר עצמם – מצאנו לקבל את טענות התובע ביחס לשיעור השכר הקובע.

12. על יסוד האמור ובהתבסס על תלושי השכר אנו קובעות כי עד לחודש 04/2020 שכרו של התובע עמד על 7,500 ₪ ברוטו; החל מחודש 05/2020 ועד לחודש 01/2022 שכרו של התובע עמד על 9,500 בערכי נטו; ומחודש 02/2022 עד לסיום העבודה על 10,000 ₪ בערכי נטו.

    לשאלת זכאותו של התובע לגמול עבודה בשעות נוספות

13. לטענת התובע, הוא עבד במתכונת עבודה קבועה: בימים א'-ה' בין השעות 10:00 – 20:00 ובימי ו' בין השעות 10:00 – 16:00. אשר לדוחות הברינגוז טען התובע, כי אלו אינם משקפים את מלוא שעות העבודה, שכן הם אינם כוללים את השעות שבהן ביצע ליקוט סחורה.

14. לטענת הנתבעת, התובע עבד כמלקט במשך שלושה חודשים ולאחר מכן כנהג חלוקה. שני תפקידים אלה כללו ימי עבודה קצרים ואף חלקיים והוא לא עבד שעות עבודה נוספות כפי שהוא טוען. הנתבעת הוסיפה כי בניגוד לגרסתו, התובע לא המשיך לעבוד כמלקט במקביל לעבודתו כנהג משלוחים ומדובר בהרחבת חזית (ראו גם בקשת הנתבעת למחיקת סיכומי התובע מיום 28.06.26).

15. הנתבעת הודתה כי דוחות הברינגוז אינם משקפים את השעות שבהן עבד התובע כשליח "בקו חלוקה מיוחד למסעדות", כאשר לגרסתה המדובר בהיקף עבודה נמוך בהשוואה לקווי המשלוחים הרגילים שתועדו במערכת הברינגוז. כמו כן, התובע עבד מעט שעות נוספות ולא בהיקף העולה על הגמול הגלובלי ששולם לו, כפי שניתן ללמוד מדוחות הברינגוז (נספחים 8-5 לכתב ההגנה).

    הכרעה

16. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס שעות עבודה שבו יפורטו שעות העבודה בפועל של העובד. בהתאם להוראות סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר וההלכה הפסוקה, מקום שבו לא עמד המעסיק בחובה זו והעובד הציג גרסה עובדתית לגבי שעות עבודתו, עובר נטל השכנוע לכתפי המעסיק להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת – וזאת עד לתקרה של 60 שעות נוספות (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (29.03.17) (להלן – הלכת ריעני)).

17. בפתח הדברים נציין, כי משדחינו את גרסת הנתבעת שלפיה התובע לא ביצע שעות נוספות, נקודת המוצא לדיוננו היא כי התובע עבד בשעות נוספות, והשאלה הטעונה הכרעה היא היקפן בלבד.

18. בהלכת ריעני סקרה כב' השופטת אופק - גנדלר ארבעה מצבים בתביעה לקבלת גמול שעות נוספות כדלקמן:

    "המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.

    המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

     

    המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות...משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

     

    המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה..." (סעיף 11 לפסק הדין).

19. לאחר בחינת הראיות שוכנענו כי ההליך שלפנינו נופל בגדר המצב השני - קרי, הוכח שהתובע עבד שעות נוספות, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בשל העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש, ונפרט.

20. אין חולק כי הנתבעת לא ניהלה רישום בדבר שעות העבודה של התובע אך ביקשה להסתמך על דוחות הברינגוז לצורך הוכחת שעות העבודה. לא מצאנו לקבל את עמדתה לפיה דוחות הברינגוז מהווים תחליף לדוחות הנוכחות - זאת, בראש ובראשונה בהתחשב בעובדה הפשוטה עליה לא היה חולק, כי דוחות אלו לא כוללים את קווי החלוקה שביצע התובע למסעדות (סעיף 66 לתצהיר גיא, עדות התובע, פרוטוקול, עמ' 5 ש' 36-31).

21. אמנם הנתבעת טענה כי המדובר היה בהיקף עבודה נמוך ביחס לקווי המשלוחים האחרים שתועדו במערכת הברינגוז, אך לא זו בלבד שלא הוצגה גרסה פוזיטיבית ממנה ניתן ללמוד מהו ההיקף הנטען של השליחויות למסעדות, גם לא הוצג ולו בדל של ראיה ביחס לכך.

22. התובע העיד כי קווי החלוקה למסעדות היו במסגרת שעות העבודה (10:00 – 20:00) ואף שהודה שקווי החלוקה היו קצרים יותר ובוצעו בתל אביב, רמת שרון והרצליה, העיד בנחרצות כי בימים שבהם הוא חילק סחורה למסעדות הוא לא עבד פחות שעות ו"רק יום שישי הייתי עובד משעה משעה 10:00 עד שעה 16" (פרוטוקול, עמ' 17 ש' 10 ואילך). עוד העיד כי החלוקה למסעדות לא בוצעה בימים נפרדים משאר קווי החלוקה וכי הוא עבד בחלוקה למסעדות במשך כל תקופת עבודתו (פרוטוקול, עמ' 21).

23. מלבד האמור, דוחות הברינגוז אינם כוללים "את השעות של העמסה ואת זמני העמסה" של הסחורה לרכב. בחקירתו העיד גיא בתחילה כי המדובר בפרק זמן של 10 דקות, בהמשך טען כי המדובר בחצי שעה - שעה, וציין כי "זה תלוי, זה שאלות מאוד שקשה לזרוק באוויר" ולבסוף העיד: "אני מאמין שאם הוא לצורך הדוגמה מעמיס פעמיים בקו, 10 דקות, 15 דקות, 40 דקות, 45 דקות עד שעה, זה פחות או יותר" (פרוטוקול, עמ' 35 ש' 22 ואילך, עמ' 42 ש' 36-35). למותר לציין, כי גרסה זו לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי – כגון עדות של עובד שעמו עבד התובע, אשר היה ביכולתו לשפוך אור על זמני העמסת הסחורה, או ראיה אחרת המלמדת על פרקי הזמן שהתווספו מדי חודש לשכרו בגין ביצוע משימה זו.

24. אם לא די בכך, הרי שמעדותו של גיא למדנו כי השעות המצוינות בדוחות הברינגוז גם לא משקפות את שעת ההגעה של התובע. לגרסתו של גיא, אשר הוצגה לראשונה בחקירתו "ההתייצבות שלו זה בערך 10 דקות רבע שעה לפני" השעה הנקובה בדוחות (פרוטוקול עמ' 39 ש' 24-23, עמ' 37 ש' 2-1).

25. התובע העיד כי הוא התחיל את יום העבודה בשעה 10:00 מידי יום. כשנשאל, כיצד הוא מסביר שבדוחות הברינגוז מצוין שעת התחלה 13:00 או 14:00 השיב כי מעולם לא יצאו משלוחים בשעה 14:00 וחזר על כך שבכל יום הוא התחיל לעבוד ב-10:00 (פרוטוקול, עמ' 9 ש' 36-35, עמ' 21 ש' 36-29).

26. הנה כי כן, הואיל ודוחות הברינגוז אינם משקפים את שעת הגעתו של התובע לעבודה, את פרק הזמן שבו הוא מעמיס סחורה ואת המשלוחים שהוא ביצע למסעדות, לא ניתן לראות בהם חלף דוחות נוכחות כמתחייב מהוראות הדין.

27. על מנת לעשות מלאכתנו שלמה, ובניסיון להתחקות אחר שעות עבודתו של התובע, בחנו האם ניתן לבסס ממצאים עובדתיים - ולו חלקיים - על הנתונים המופיעים בדוחות הברינגוז. זאת, בשים לב לכך שהתובע אישר בחקירתו כי סיים את יום עבודתו לאחר ביצוע המשלוח האחרון, וכן כי ככל שביצע עבודות ליקוט (ומבלי להכריע במחלוקת בשאלה אם עבודות אלו בוצעו בתקופה שבה שימש כנהג חלוקה) – אלה בוצעו במהלך יום העבודה, ועל כן אין בהן כדי להשפיע על שעת ההתחלה או הסיום (פרוטוקול, עמ' 20 ש' 28, 33-31, עמ' 11 ש' 37-33, עמ' 12 ש' 16-15, עמ' 13 ש' 13).

28. אלא שלא עלה בידינו לעשות כן, בהיעדר הלימה בין שעות העבודה אשר צוינו בתלושי השכר לבין השעות שהופיעו בדוחות הברינגוז ובהיעדר גרסה קונקרטית ומפורטת מטעם הנתבעת אשר לשעות עבודתו של התובע, הנתמכת בראיות מהימנות ונסביר.

29. השוואה בין שעות וימי העבודה המצוינים בדוחות הברינגוז לבין תלושי השכר מעלה פער ניכר בין שני סוגי המסמכים, כפי שיודגם להלן ביחס לשנת 2022 (על יסוד הטבלה שהגישה הנתבעת אשר התובע לא חלק עליה):

    חודש	דוחות הברינגוז		תלושי השכר
    	שעות	ימים	שעות	ימים
    01.2022	72.06	15	180	24
    02.2022	62.9	13	152	19
    03.2022	96.96	21	195	26
    04.2022	82.12	18	168	25
    05.2022	90.86	18	192	24
    06.2022	68.1	17	200	25
    07.2022	55.81	13	136	17
    08.2022	85.85	22	176	22
    09.2022	80.08	17	160	20
    10.2022	86.34	20	152	19
    11.2022	65.52	15	144	18
    סה"כ	846.6		1,855

30. מנתוני הטבלה ניתן ללמוד אם כן שאין שום קורלציה בין הנתונים השונים המופיעים בשני המסמכים. כך לדוגמא בחודש 08/2022 בו עבד התובע 22 ימי עבודה: בעוד שלפי דוחות הברינגוז הוא עבד 85.85 שעות חודשיות (4.29 שעות עבודה ביום); לפי תלושי השכר הוא עבד 176 שעות חודשיות (8 שעות עבודה ביום) – כמעט פי 2. בסיכום הכולל, בעוד שלפי דוחות הברינגוז עבד התובע 846.6 שעות עבודה בלבד, לפי תלושי השכר הוא עבד 1,855 שעות, פער של למעלה מפי 2.

31. הנתבעת לא סיפקה גרסה מפורטת, קוהרנטית ומהימנה ביחס לנתונים ה"חסרים" בדוחות הברינגוז, ולא נתנה הסבר כלשהו לפער בין הנתונים המופיעים בין שני סוגי המסמכים.

32. כך לדוגמא, כאשר גיא הופנה לתלוש השכר לחודש 07/2021 ובו צוין כי התובע עבד 26 ימים, 208 שעות והשתכר סך של 11,293.37 ₪, בעוד שבדוחות הברינגוז צוין כי הוא עבד 3 ימי עבודה ובמצטבר 10 שעות סך הכל, השיב העד כי בשאר הימים עבד התובע כנהג חלוקה למסעדות "בערך 4, 5, 6 שעות". עוד העיד כי "זה החשבון שהרואה חשבון, שהחשב שכר עשה פה" (פרוטוקול, עמ' 44).

33. בזיקה לכך, כאשר גיא נשאל בחקירתו באשר למהימנות רישום השעות בתלושי השכר ולשעת הגעתו של התובע לעבודה, השיב תשובות מבולבלות ועמומות. תשובות אלו לא סיפקו מענה לעניין, ולא ניתן היה לבסס עליהן ממצאים עובדתיים. מפאת חשיבות הדברים, נביא להלן חלקים מהעדות:

    "עו"ד דהן:... השעות עבודה בשורה התחתונה שמופיעות פה בתלושי שכר, זה נכון או לא נכון? בכללי.

     

    העד, מר כהן: תראה אתה רואה פה נייר, בסדר? יכול להיות שהחשב שכר הוא מתרגם את תיאור התשלום, אני לא חשב שכר, אני לא יכול להגיד לך. בכללי מה שהוא עבד, אמרתי לכם, צירפתי את העדויות האמיתיות מהברינגוז, מה שלא רשום שם,

    עו"ד דהן: שאלתי אותך שאלה פשוטה. פה רשום שעות עבודה כל חודש וחודש, זה שעות עבודה נכונות? כן או לא? זהו, אתה יכול להגיד לי לא, אתה יכול להגיד כן, זהו, פה זה נגמר.

     

    העד, מר כהן: אתה מבין (מדברי ביחד) לא, בגלל שזה תלוש ויש פה רכיב (מדברים ביחד) אני לא יודע מה נגזר, כאילו איך גזרו את השעות שם. נגיד לצורך הדוגמה ביום האחרון שהוא עבד 18 ימי העבודה כי הוא עבד חלק אז כנראה הוא חילק לו משכורת, משכורת מלאה והוא חילק את זה בימים, זה לא, אתה מנסה להתקיל את זה עם הברינגוז, אני לא מבין את זה? אתה מנסה לקחת את השעות שלו ולבטל את זה ולהגיד, 'נה זה וזה', זה לא נכון.

     

    עו"ד דהן: אני רק שואל האם השעות העבודה בתלוש משקפות את השעות בפועל?

     

    העד, מר כהן: אני לא מתכחש לתלוש, בפועל השעות שהוא עבד אמרתי לך הם רשומות בברינגוז הכי מדויק, צירפתי פה את כל מה שיכלתי.

    ...

    המציאות זה הברינגוז, לא התלושים."

     

    (פרוטוקול, עמ' 50 ש' 25 ואילך, עמ' 51 ש' 5-1, עמ' 54 ש' 5. ההדגשות אינן במקור – ע' מ')

34. ביחס לשעה שבה החל התובע את עבודתו – בתחילה העיד גיא כי התובע התייצב בסביבות 10:00 – 11:00: "הוא הגיע בסביבות נגיד בערך בין 10:00 ל-11:00, הוא הגיע, יש ימים שהוא הגיע טיפה יותר מאוחר". לאחר מכן תיקן והסביר כי "יש אחראי נהגים ויודעים ביום ראשון שהמשלוחים מוכנים בשעה 10:00 אז הוא מגיע בשעה 10:00 והוא יודע ביום ג' שזה בשעה 10:30 והוא יודע והוא יודע כל יום כל דקה מתי להגיע".

35. לאחר שהודה כי בדוחות הברינגוז אין אף שעה שמתכתבת עם השעה 10:00 או 11:00 הסביר כי התובע היה מקבל את השיבוץ של המשלוחים וכך ידע מתי להתייצב לעבודה: "אחראי הנהגים מעדכן אותו מתי להגיע, הוא יודע מתי המשלוחים מוכנים, הוא יודע" (פרוטוקול, עמ' 37 ש' 15-9, עמ' 51 ש' 7 ואילך, עמ' 54-52). רק בסיכומי הטענות הסבירה הנתבעת כי התובע קיבל "על בסיס יומי" את "שיבוץ קו המשלוחים אל הטלפון, באמצעות אפליקציית הברינגוז" וכך ידע "מבעוד מועד – כשעה עד שעתיים מראש – מהי נקודת החלוקה הראשונה שלו ומתי עליו להתייצב" לעבודה (סעיף 31 לסיכומי הנתבעת).

36. כפי שכבר ציינו לעיל, לכל אורך ההליך לא הוצגה גרסה סדורה שממנה ניתן היה ללמוד מה היו שעות עבודתו של התובע בפועל. גרסתו המאוחרת של העד מטעם הנתבעת באשר לאופן קביעת שעת ההתחלה הועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית – דפוס התנהלות שאפיין את הנתבעת גם ביחס לטענות נוספות. מעבר לכך, גרסת הנתבעת אשר לנתונים החסרים בדוחות הברינגוז התמצתה בהערכה בלבד, בלתי מדויקת ושאינה נשענת על ראיה אובייקטיבית כלשהי.

37. טרם סיכום נזכיר כי דוחות הברינגוז מתייחסים אך ורק לתקופה שבה עבד התובע כנהג חלוקה. ביחס לתקופה שבה התובע עבד כמלקט, הרי שטענת הנתבעת כי היא ניהלה רישום נוכחות בתקופה זו – לא הוכחה (פרוטוקול עמ' 39 ש' 21-20).

38. מבלי לגרוע מהאמור, לא מצאנו לקבל את גרסת התובע ביחס לשעות העבודה במלואה. זאת, משהודה התובע, כנזכר לעיל, כי לאחר סיום קו המשלוחים האחרון הוא חזר לביתו, ועל כן אין בידינו לקבל את טענתו כי שעת סיום עבודתו עמדה מדי יום על השעה 20:00 בדיוק. במאמר מוסגר נציין, כי לא ניתן היה להסתמך על דוחות הברינגוז לצורך גזירת שעת סיום העבודה בלבד, בהיעדר נתונים לגבי התאריכים והשעות שבהם ביצע התובע שליחויות למסעדות (אשר לא תועדו במערכת הברינגוז).

     

39. סיכומם של דברים: מהמארג הראייתי שהוצג בפנינו עלה כי התובע עבד שעות נוספות, כאשר לא עלה בידי הנתבעת להציג תיעוד מלא ואובייקטיבי של שעות העבודה. כפי שצוין לעיל, הואיל ודוחות הברינגוז לא שיקפו את מלוא השעות ובהיעדר הלימה בין דוחות אלו לתלושי השכר– לא ניתן היה לקבוע ממצא פוזיטיבי ביחס להיקף שעות העבודה.

    משלא מצאנו לקבל את גרסת התובע במלואה, ובהתאם להלכת ריעני, אנו קובעות כי להחיל את החזקה הקבועה בחוק הגנת השכר ולחייב את הנתבעת עבור שישים שעות נוספות חודשיות.

40. על יסוד מתכונת עבודתו של התובע, אנו קובעות כי הוא היה זכאי לגמול חודשי עבור 52 שעות נוספות (שעתיים ראשונות בכל יום עבודה) בשיעור של 125% ועבור 8 שעות נוספות (ימי ו') בשיעור של 150%.

41. התובע העמיד את תביעתו לצורך רכיב זה, על שכר קובע בסך של 10,000 ₪ ברוטו לכל התקופה (54.94 ₪ לשעה), אף שבחלק לא מבוטל ממנה, הוא השתכר שכר גבוה יותר. משכך, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, אנו מאמצות סכום זה כבסיס החישוב.

42. הואיל והתובע עבד 37 חודשים בפועל, ולאחר הפחתת 9 חודשים שבהם השתכר סכום הנמוך מהשכר שסוכם עמו (מכך ניתן להסיק כי עבד בחודשים אלו בהיקף חלקי, שכן התובע לא טען בתביעתו שקיבל שכר נמוך מהמוסכם עבור עבודה רגילה), התובע זכאי לגמול שעות נוספות עבור 28 חודשי ההעסקה סך הכל.

43. אשר על כן אנו פוסקות לתובע סך של 118,451 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות על פי החישוב שלהלן: 54.94 ₪ X 1.25X 52 X 28 + 54.94 X 1.5X 8X 28.

    פיצוי בגין הפקת תלושי שכר שלא בהתאם לדין

44. התובע עתר לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפקת תלושי שכר בניגוד להוראות הדין משום שהם נעדרים רישום של "מספר השעות בפועל שעליהם קיבל התובע תשלום" וכי רכיב זה נרשם בתלושים באופן פיקטיבי.

45. בהתאם להכרעתנו לעיל, הנתבעת לא עמדה בחובתה ולא הנפיקה תלושי שכר המשקפים את תנאי עבודתו של התובע בפועל. בשל האמור, התובע זכאי לפיצוי בהתאם להוראת סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר.

46. אשר לשיעור הפיצוי – בע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס - ארז זיסמן (31.10.16) עמד בית הדין הארצי לעבודה על אמות המידה לפסיקת פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בהתאם לדין, ובהן: חומרת ההפרה, משכה, תום לבם של הצדדים והתכלית ההרתעתית שביסוד סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

47. בענייננו, במשך כל תקופת עבודתו הופקו לתובע תלושי שכר שלא שיקפו את שעות עבודתו בפועל ואת שכר היסוד שסוכם עימו. בהתחשב בתקופת ההעסקה ובהיקף המחלוקת בשל מחדל הנתבעת, מצאנו לקבל את תביעתו במלואה ולפסוק לו פיצוי בסך של 10,000 ₪.

    לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים

48. אין חולק על כך שהתובע התפטר מעבודתו, אולם הצדדים חלוקים על עצם זכאותו לפיצויי פיטורים.

49. לטענת התובע, הוא התפטר משום שהנתבעת לא שילמה לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות ולא הפקידה לפנסיה, ופניותיו לתשלום זכויותיו נותרו ללא מענה. על כן טען, כי הוא זכאי היה להתפטר מעבודתו על רקע הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, וכי יש לראותו כמי שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

50. הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר על מנת לפתוח עסק עצמאי ועל כן הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. לטענתה, במהלך כל תקופת העבודה, התובע לא פנה ולו פעם אחת בדרישה לתשלום שעות נוספות או הפקדות פנסיוניות.

51. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא התפטר מעבודתו על רקע הרעה בתנאי עבודתו.

52. סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

53. בהתאם לפסיקה, על מנת שתוכר זכאותו של עובד להתפטר בדין מפוטר מכוח סעיף 11(א) לעיל, על העובד להוכיח שלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (10.06.13)).

54. גרסתו של התובע באשר לנסיבות התפטרותו הייתה מתפתחת והתקשינו לתת בה אמון. התובע טען בכתב התביעה כי התפטרותו הגיעה על רקע אי תשלום זכויותיו וכי הלין על כך במשך כל תקופת עבודתו, אלא שבחקירתו הודה כי פנה לנתבעת בעניין זה רק שלושה חודשים לפני שעזב, ובהמשך עדותו הודה כי התפטר לטובת פתיחת עסק עצמאי (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 9-8, 25-18, עמ' 9 ש' 38-34).

55. חיזוק למסקנתנו מצאנו בתמלול השיחות שצרפה הנתבעת, בין התובע לגיא ובין אביו של התובע לגיא. משיחות אלו עלה בבירור כי התובע התפטר על רקע פתיחת עסק עצמאי. כך לדוגמא ציין התובע בשיחתו: "לך תגיד לעורך דין שהבן אדם שעובד איתי פתח עסק ככה תגיד לו... מגיע לו פיצוים או לא וזהו" ובאופן דומה ציין אביו: "בן אדם פותח עסק. מגיע לו לקחת את כל הפיצויים שלו". בשיחות אלו, כלל לא עלתה טענה בדבר אי תשלום זכויות (נספח 3 לתצהיר של גיא).

56. התובע לא הוכיח כי הוא פנה לנתבעת טרם התפטרותו והלין על כך שזכויותיו לא משולמות. לפיכך, ומאחר שאין חולק כי הוא התפטר לצורך הקמת עסק, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין אי תשלום זכויותיו לבין התפטרותו מהעבודה ועל כן, דין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים להידחות.

57. אין בידינו לקבל אף את תביעתו החלופית של התובע לתשלום חלף הפקדות לפיצויים. זאת, משאישר התובע בחקירתו כי מלאו לו 21 שנים רק בחודש 10/2022 (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 17-16). במועד זה בלבד קמה זכאותו להפקדות פנסיוניות בהתאם להוראות צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה.

58. הנתבעת טענה כי היא ביצעה הפקדות לביטוח פנסיוני החל מחודש 10/2022. התובע לא הכחיש טענה זו ולא נתן לה כל מענה, אלא שב וטען בסיכומיו באופן כוללני כי הוא "סבר לתומו שהינו זכאי להפרשות לפנסיה כמו כל עובד" (סעיף 51 לסיכומי התובע). יתרה מזו, אף בשיחה שהתקיימה בין התובע לבין גיא, שבה ציין האחרון מפורשות כי הופקדו עבור התובע כספים לרכיבי התגמולים והפיצויים, לא הכחיש התובע דברים אלה.

59. משהתובע לא חלק על טענת הנתבעת בדבר ביצוע ההפקדות בגין החודשים אוקטובר – נובמבר 2022 ומשלא קמה לו זכאות חוקית להפקדות טרם מועד זה - דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

    הערות טרם סיום

60. הנתבעת ייחדה בסיכומיה מספר פסקאות בהן טענה בהרחבה כי יש לדחות את תביעתו של התובע בשל הצגת "גרסאות כוזבות בסוגיות המצויות בלב-ליבה של המחלוקת בין הצדדים" (סעיף א1 לסיכומי הנתבעת).

61. הנתבעת הפנתה לפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין חיון (ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (01.05.19), להלן – עניין חיון), המעגן את החזקה הראייתית לפיה מי שמוסר עדות שקר ביודעין בעניין אחד, חזקה עליו כי גרסתו כולה אינה מהימנה. לטענת הנתבעת, שקרים של בעל דין בעניינים המצויים בליבת המחלוקת צריכים לשמש יסוד לדחיית תביעתו, ללא צורך בניתוח ראיות נוספות.

62. כדי לבסס את החלת החזקה האמורה, פירטה הנתבעת חמישה שקרים מרכזיים של התובע, לשיטתה, הנוגעים לליבת המחלוקת.

63. הראשון הוא הצהרת התובע בכתבי הטענות כי "במהלך תקופת העסקתו לא נחתם עמו הסכם העסקה" וכי "לא נחתם כלל הסכם בין הצדדים", אשר התבררה כשקרית עם הצגת הסכם העבודה החתום. השקר השני נוגע לנסיבות סיום העסקתו של התובע בשל "הרעת תנאים", כאשר ההקלטות שצורפו וחקירתו הנגדית הוכיחו כי הוא התפטר מרצונו כדי לפתוח עסק עצמאי. השקר השלישי נוגע למועד שבו החל להלין על תנאי העסקתו, תוך מסירת גרסאות סותרות בין תצהירו לבין עדותו שבה טען כי התלונן לראשונה רק "חודש וחצי" או "3 חודשים" טרם עזיבתו. השקר הרביעי עוסק בתפקידו בנתבעת, לגביו מסר שלוש גרסאות סותרות (עבודה בחקלאות, נהג חלוקה בלבד, או ליקוט ונהיגה בו-זמנית). השקר החמישי נוגע להיקף שעות עבודתו, כאשר התובע חזר על הטענה שעבד "משעה 10:00 עד שעה 20:00", גרסה שנסתרה לחלוטין על ידי דוחות מערכת הברינגוז.

64. הנתבעת טענה כי מאחר שהתובע נמצא דובר שקר בכל אחת מהסוגיות המהותיות הללו היורדות לשורש יחסי העבודה, ומאחר שגרסאותיו השתנו והתפתחו ללא כל תמיכה של ראיה חיצונית אובייקטיבית, חלה עליו חזקת השקר במלוא עוצמתה. על כן, לשיטתה, די בכך כדי להוביל לדחיית התביעה על כל רכיביה.

65. לאחר ששקלנו את הטענות ובהינתן קביעותינו בהליך זה, מצאנו כי דין הטענה להידחות. כידוע, הפעלתה של חזקת השקר שנקבעה בעניין חיון מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. תכליתה היא חתירה לגילוי האמת, לצד ביטול התמריץ של בעל דין למסור גרסה שקרית להיטיב את מצבו ולנצל לרעה את ההליך השיפוטי.

66. בענייננו, הגם שנפלו פגמים ואי דיוקים בגרסאות התובע, לא שוכנענו כי מדובר במערכת שקרים מכוונת ומתוכננת המצדיקה את דחיית התביעה כולה על הסף ונפרט אך בקצרה.

67. בנוגע להסכם ההעסקה, התובע העיד בחקירתו כי הוא חתם על העמוד האחרון בלבד של ההסכם מבלי שראה או קרא את תוכנו. גרסה זו מתיישבת עם העובדה שהוא לא חתם על כל עמודי ההסכם בניגוד לנתבעת, כאשר לא הוצגה כל גרסה מטעמה ביחס לנסיבות החתימה על ההסכם.

68. אשר לנסיבות סיום העבודה והמועד בו הלין על תנאי העבודה – טענת התובע לפיה הוא התפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה נדחתה. דחיית גרסתו ברכיב זה כמו גם הפערים ביחס למועד שבו הלין על תנאי העבודה, אין בהם כדי להוביל למסקנה כי גרסתו כולה אינה מהימנה. זאת, בפרט שעה שביחס לחלק הארי של התביעה – זכאותו לגמול שעות נוספות, גרסתו התקבלה כמעט במלואה, למעט ביחס לסיום שעות העבודה.

69. אשר למהות תפקידו של התובע – אכן, התובע הציג מספר גרסאות בעניין זה, אך אין בידנו לקבוע כי המדובר בגרסאות שקריות מאחר שסוגיית היותו מלקט במקביל לעבודתו כנהג לא התבררה לטעמנו עד תום בהליך. מלבד זאת, סוגיה זו לא השפיעה על ההכרעה כפי שפורט לעיל ועל כן לא מצאנו כי יש לראותה כמצויה ב"ליבת המחלוקת".

70. הנתבעת המשיכה וטענה באריכות ביחס לגרסאותיו ה'כבושות והמתפתחות' של התובע, המהוות לשיטתה הרחבת חזית אסורה ולכך שהוא לא הציג ראיות חיצוניות להוכחת טענותיו. על כך נאמר – 'כל הפוסל במומו פוסל' (תלמוד בבלי, מסכת קדושין, דף ע', עמוד ב); ודי אם נציין, כי בהתאם לחובות הרישומיות המוטלות על כתפיה מכוח הוראות הדין, הנתבעת היא שהייתה אמורה להציג ראיות בדבר שעות עבודתו של התובע, השכר ששולם לו בעד עבודתו הרגילה וגמול השעות הנוספות, ולהוכיח כי כלל זכויותיו שולמו כדין (להרחבה ראו עניין קפלן את לוי).

71. מטעם זה, ומבלי להידרש לכל אחת מהטענות ב"בקשה למחיקת סיכומי התובע, ולמצער חלק מהם, בשל הרחבות חזית אסורות" שהגישה הנתבעת בד בבד עם סיכומיה – אין בידינו לקבל את הבקשה.

    סוף דבר

72. הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:

    • בגין גמול עבודה בשעות נוספות – סך 118,451 ₪. סכום זה ישולם בצירוף הפרשי ריבית שקלית מיום 16.03.21 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל.

    • פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד - סך 2,500 ₪.

    • פיצוי בגין הפקת תלושי שכר לקויים - סך של 10,000 ₪.

73. אשר לשאלת ההוצאות – בהתחשב בסכום הפסוק, בהשתלשלות ההליך, שינויי הגרסאות והתנהלות שני הצדדים, החלטנו לפסוק לתובע הוצאות והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

74. על פסק הדין ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלתו.

     

     

    ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"ו, (04 ספטמבר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    

    

    גילי לזרי נציגת ציבור מעסיקים		ערמונית מעודד  שופטת		אסנת חסיד נציגת ציבור עובדים