זהבה ג'נג'י שטרן נ' המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים שבהסתדרות החדשה ואח'

1.בפנינו תביעתה של גב' זהבה שטרן (להלן: "התובעת") כנגד המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים (להלן: "המכללה") ועיריית בת ים (להלן: "העירייה") בגין פדיון ימי מחלה והלנת שכר, להם היא זכאית, לטענתה, אגב סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.

טענות התובעת

2.התובעת, מורה למתמטיקה במקצועה מזה למעלה מ- 35 שנה.

3.המכללה העסיקה את התובעת למעלה מ- 20 שנה כמורה בבית ספר תיכון בגבעתיים שפעל תחת ניהולה, בתקופה שבין התאריכים 1.9.79-31.8.01, והיא האחראית לתשלום שכרה וזיכויה בכל הכרוך בהעסקתה במכללה (בהתאם לאישור מטעם המכללה מיום 19.2.07). עם סיום עבודתה במסגרת המכללה, אישרה המכללה במכתבה מיום 2.8.01 כי יתרת הזיכוי בגין ימי מחלה העומדים לזכות התובעת בעת סיום עבודתה עומדת על 229.38 ימים (להלן: "אישור המכללה").

4.שנים ספורות לאחר תום עבודתה במכללה ובעקבות בדיקה שנערכת על ידי קרן ההשתלמות, הוברר לתובעת כי המכללה נמנעה מלשלם לה תוספת שכר בגובה 10% בגין משרת אם בהתייחס לשנת הלימודים תשנ"ט. התובעת פנתה למכללה, אשר הודתה כי התובעת לא זוכתה בגמול משרת אם, אך טענה להתיישנות. על כן, הגישה התובעת תביעה לבית הדין לעבודה. בית הדין פסק לטובת התובעת 3,000 ₪, אך סכום פסק הדין לא שולם במועדו עד שלבסוף שילמה המכללה 4,865 ₪ בהמחאה מיום 18.3.07.

5.עם סיום עבודתה במכללה, המשיכה התובעת בעבודתה כמורה בבית הספר התיכון 'בית וגן' כעובדת עיריית בת ים.

6.בשנת 2010 חלתה התובעת וכושר עבודתה ירד. הגורמים המוסמכים אישרו לה לעבוד 8-13 שעות במסגרת משרה מלאה 20/20 כאשר את השלמת השעות הייתה זכאית להשלים באמצעות ימי המחלה שעמדו לזכותה, הן במסגרת עבודתה במכללה והן במסגרת עבודתה בעירייה.

7.משנוצלו במלואם ימי המחלה שעמדו לזכות התובעת מעבודתה בעירייה, פנתה האחרונה למכללה (בהסתמך על אישור המכללה) וביקשה להעביר אליה את סכומי יתרת ימי המחלה על מנת שתוכל להמשיך ולשלם לתובעת את מלוא שכרה.

משך תקופה ארוכה נמנעה המכללה מלהגיב, ואילו העירייה נמנעה מלנקוט בהליכים המתבקשים להעברת הזיכוי בגין דמי המחלה האמורים המגיעים לתובעת - כאשר אף אחת מהן לא עדכנה את התובעת במתרחש.

8.לבסוף, הודיעה העירייה לתובעת כי היא מפסיקה לשלם לה את שכרה המלא עקב מחדלה של המכללה בהעברת ימי המחלה, בעקבותיו נוצר לתובעת חוב בחשבון העירייה בסך כ- 60,000 ₪. בהתאם, החל ממשכורת יוני ועד הגשת התביעה - נמנעה העירייה שלא כדין מלשלם לתובעת סכום כלשהו על חשבון משכורתה והתשלומים הנלווים בעקבות קיזוז החוב שנוצר לכאורה. צעד זה של העירייה בוצע בניגוד לדין.

לאחר פנייה של ב"כ התובעת למכללה בהקשר זה, נענה כי התובעת אינה עומדת בתנאי הזכאות לגרירת ימי המחלה שכן בסיום עבודתה קיבלה פיצויי פיטורים. התשלום אליו מפנה המכללה, בסך 4,865 ₪ הוא הסכום ששולם על פי פסק הדין עבור גמול משרת אם ואין הוא משקף תשלום בגין פיצויי פיטורים.

בהמשך, הודתה היועצת המשפטית של המכללה כי אכן לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ומגיעים לה זיכויים בגין ימי מחלה והוסיפה כי השאלה היא מספר ימי המחלה וכי לפי חשבונה מדובר בטווח של 9-100 ימי מחלה, זאת על אף אישור המכללה.

9.גב' אירה סלאבין, סגנית מנהל מחלקת חינוך על יסודי בעיריית בת ים, המטפלת מטעמה של העירייה בנדון ובקיאה ביותר בחישוב ימי המחלה (להלן: "גב' סלאבין"), טענה כי הסבירה לב"כ המכללה את אופן חישוב ימי המחלה והבהירה לה כי לתובעת מגיעים דמי המחלה כמפורט באישור המכללה, אך ב"כ המכללה טענה כי אינה מבינה את הסבריה ותפנה לגורמים אחרים.

10.סעיף 13 לתקנון שרות עובדי הוראה (להלן: "התקנון") קובע כי חובתו של המעסיק הנוכחי לשלם את משכורת העובד בהתאם לימי המחלה המצויים באישור המעסיק הקודם. חובה זו אינה מותנית בשאלה האם המעסיק הנוכחי קיבל את תמורת ימי מחלה המפורטים.