אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זהבה ג'נג'י שטרן נ' המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים שבהסתדרות החדשה ואח'

זהבה ג'נג'י שטרן נ' המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים שבהסתדרות החדשה ואח'

תאריך פרסום : 13/12/2017 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
32782-09-14
04/12/2017
בפני השופט:
תומר סילורה

- נגד -
תובע:
זהבה ג'נג'י שטרן
עו"ד יהודה שטרן
נתבעים:
1. המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים שבהסתדרות החדשה
2. עיריית בת ים

עו"ד מרים קליינברג אתר (בשם הנתבעת 1)
עו"ד עודד שטורזמן (בשם הנתבעת 2)
פסק דין

 

 

 

1.בפנינו תביעתה של גב' זהבה שטרן (להלן: "התובעת") כנגד המכללה למנהל מיסודה של הסתדרות הפקידים (להלן: "המכללה") ועיריית בת ים (להלן: "העירייה") בגין פדיון ימי מחלה והלנת שכר, להם היא זכאית, לטענתה, אגב סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.

טענות התובעת

2.התובעת, מורה למתמטיקה במקצועה מזה למעלה מ- 35 שנה.

3.המכללה העסיקה את התובעת למעלה מ- 20 שנה כמורה בבית ספר תיכון בגבעתיים שפעל תחת ניהולה, בתקופה שבין התאריכים 1.9.79-31.8.01, והיא האחראית לתשלום שכרה וזיכויה בכל הכרוך בהעסקתה במכללה (בהתאם לאישור מטעם המכללה מיום 19.2.07). עם סיום עבודתה במסגרת המכללה, אישרה המכללה במכתבה מיום 2.8.01 כי יתרת הזיכוי בגין ימי מחלה העומדים לזכות התובעת בעת סיום עבודתה עומדת על 229.38 ימים (להלן: "אישור המכללה").

 

 

4.שנים ספורות לאחר תום עבודתה במכללה ובעקבות בדיקה שנערכת על ידי קרן ההשתלמות, הוברר לתובעת כי המכללה נמנעה מלשלם לה תוספת שכר בגובה 10% בגין משרת אם בהתייחס לשנת הלימודים תשנ"ט. התובעת פנתה למכללה, אשר הודתה כי התובעת לא זוכתה בגמול משרת אם, אך טענה להתיישנות. על כן, הגישה התובעת תביעה לבית הדין לעבודה. בית הדין פסק לטובת התובעת 3,000 ₪, אך סכום פסק הדין לא שולם במועדו עד שלבסוף שילמה המכללה 4,865 ₪ בהמחאה מיום 18.3.07.

5.עם סיום עבודתה במכללה, המשיכה התובעת בעבודתה כמורה בבית הספר התיכון 'בית וגן' כעובדת עיריית בת ים.

6.בשנת 2010 חלתה התובעת וכושר עבודתה ירד. הגורמים המוסמכים אישרו לה לעבוד 8-13 שעות במסגרת משרה מלאה 20/20 כאשר את השלמת השעות הייתה זכאית להשלים באמצעות ימי המחלה שעמדו לזכותה, הן במסגרת עבודתה במכללה והן במסגרת עבודתה בעירייה.

7.משנוצלו במלואם ימי המחלה שעמדו לזכות התובעת מעבודתה בעירייה, פנתה האחרונה למכללה (בהסתמך על אישור המכללה) וביקשה להעביר אליה את סכומי יתרת ימי המחלה על מנת שתוכל להמשיך ולשלם לתובעת את מלוא שכרה.

משך תקופה ארוכה נמנעה המכללה מלהגיב, ואילו העירייה נמנעה מלנקוט בהליכים המתבקשים להעברת הזיכוי בגין דמי המחלה האמורים המגיעים לתובעת - כאשר אף אחת מהן לא עדכנה את התובעת במתרחש.

8.לבסוף, הודיעה העירייה לתובעת כי היא מפסיקה לשלם לה את שכרה המלא עקב מחדלה של המכללה בהעברת ימי המחלה, בעקבותיו נוצר לתובעת חוב בחשבון העירייה בסך כ- 60,000 ₪. בהתאם, החל ממשכורת יוני ועד הגשת התביעה - נמנעה העירייה שלא כדין מלשלם לתובעת סכום כלשהו על חשבון משכורתה והתשלומים הנלווים בעקבות קיזוז החוב שנוצר לכאורה. צעד זה של העירייה בוצע בניגוד לדין.

לאחר פנייה של ב"כ התובעת למכללה בהקשר זה, נענה כי התובעת אינה עומדת בתנאי הזכאות לגרירת ימי המחלה שכן בסיום עבודתה קיבלה פיצויי פיטורים. התשלום אליו מפנה המכללה, בסך 4,865 ₪ הוא הסכום ששולם על פי פסק הדין עבור גמול משרת אם ואין הוא משקף תשלום בגין פיצויי פיטורים.

בהמשך, הודתה היועצת המשפטית של המכללה כי אכן לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ומגיעים לה זיכויים בגין ימי מחלה והוסיפה כי השאלה היא מספר ימי המחלה וכי לפי חשבונה מדובר בטווח של 9-100 ימי מחלה, זאת על אף אישור המכללה.

9.גב' אירה סלאבין, סגנית מנהל מחלקת חינוך על יסודי בעיריית בת ים, המטפלת מטעמה של העירייה בנדון ובקיאה ביותר בחישוב ימי המחלה (להלן: "גב' סלאבין"), טענה כי הסבירה לב"כ המכללה את אופן חישוב ימי המחלה והבהירה לה כי לתובעת מגיעים דמי המחלה כמפורט באישור המכללה, אך ב"כ המכללה טענה כי אינה מבינה את הסבריה ותפנה לגורמים אחרים.

10.סעיף 13 לתקנון שרות עובדי הוראה (להלן: "התקנון") קובע כי חובתו של המעסיק הנוכחי לשלם את משכורת העובד בהתאם לימי המחלה המצויים באישור המעסיק הקודם. חובה זו אינה מותנית בשאלה האם המעסיק הנוכחי קיבל את תמורת ימי מחלה המפורטים.

הצעד בו נקטה העירייה נוגד את הוראות התקשי"ר ומשרד החינוך, והן את חובתה האלמנטארית לשלם לעובדיה את שכרם. הימנעותה של המכללה מלמלא את חובתה כלפי העירייה אין בה כדי להצדיק את קיפוח התובעת על ידי העירייה. במשך למעלה משנה נמנעה העירייה מלנקוט באמצעים המתבקשים, ובמידת הצורך אמצעים משפטיים, על מנת לאלץ את המכללה למלא אחר התחייבותה.

11.הלכה למעשה, שכרה של התובעת הולן שלא כדין והיא זכאית לקבלו בתוספת פיצויי הלנת שכר.

12. אין זה מעניינה של התובעת להיכנס למחלוקת שבין המכללה לעירייה, הן באשר למספר ימי המחלה בגינם היה על המכללה לשלם לעירייה והן באשר למחדלה ורשלנותה של כל אחת מהן כלפי רעותה.

טענות המכללה

13.בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 11.5.93 שנחתם בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), עובדי ההוראה רשאים לפדות את ימי המחלה בעת פרישתם מהעבודה. ככל שחלו קודם לכן, הם זכאים לנצל את ימי המחלה אצל המעסיק האחרון ורק לאחר ניצול מלוא יתרת ימי המחלה הם זכאים לגרור ימי מחלה מהמעסיק הקודם.

ניצול ימי המחלה מהמעסיק הקודם אינו אוטומטי לפי כמות הימים שהצטברה לזכות עובד ההוראה, אלא יש אפשרות לגרור רק את הימים שנוצלו בפועל מעבר לימי המחלה שנוצלו בעירייה. נוכח הדברים, זכאית התובעת לגרירת 88.83 ימים מתוך הימים שלזכותה.

14.המכללה אינה מעסיקתה הנוכחית של התובעת ועל כן, גם אם תקבע זכאות להלנת שכר - על העירייה לשאת בנטל תשלום זה.

15.העירייה פנתה למכללה בדרישה לפדות את יתרת ימי המחלה הבלתי מנוצלים שעמדה לזכות התובעת, 228.38 ימים - שלא כדין, מבלי שפירטה מהי כמות ימי המחלה שניצלה התובעת מעבר למכסה שנצברה לה בעירייה ומה ערך יום מחלה שלה. העירייה אף התנתה את תשלום השכר המגיע ממנה לתובעת בכך שהמכללה תשלם לעירייה כספים בשווי כלל ימי המחלה שנצברו לזכותה.

16.תחילה סברה היועצת המשפטית של המכללה, בטעות, שלתובעת שולמו פיצויי פיטורים ולכן השיבה לעירייה כי התובעת אינה זכאית לגרירת ימי מחלה. משהתברר לה כי טעתה, פנתה מיידית לעירייה וביקשה פירוט לעניין כמות ימי המחלה שניצלה התובעת מעבר למכסת ימי המחלה שנצברו לזכותה בעירייה ואת תלושי השכר שלה לתקופה הרלוונטית.

17.מתחשיבי העירייה עולה כי שילמה לתובעת ימי מחלה ביתר, מעבר למגיע לה על פי אישורי המחלה, וניסתה להשית על המכללה את טעויותיה. כך, בתשע"ד קבע האישור הרפואי כי התובעת זכאית ל- 12 שעות מחלה שבועיות, אולם העירייה זיכתה אותה ב- 12.75 שעות מחלה שבועיות.

18.לאור האמור, פנתה המכללה לגב' רחל טייטלבאום, הממונה על תנאי שירות עובדי הוראה במשרד החינוך, וקיבלה ממנה מסמכים ונהלים המסבירים את עקרונות החישוב לפיהם ביצעה תחשיב מטעמה לפיו יש לתובעת זכות לגרור 83.83 ימים וככל שיוצגו אישורי מחלה נוספים יש להוסיפם.

העיריה קיבלה את תחשיב המכללה בכל הנוגע לכמות ימי המחלה הנגררים. היועצת המשפטית של המכללה העידה, ועדותה לא נסתרה, כי העירייה לא ערערה על מספר זה שהוצג בפניה.

19.המכללה ערכה חישוב לעלות יום מחלה והתכוונה לשלם בגין 83.83 ימים 405 ₪ ליום. גב' סלאבין טענה שגזברות העירייה היא שקובעת את ערך יום המחלה ועל המכללה לקבל אישור לתחשיב. על מנת שלא לעכב את התשלום הוכנה המחאה על סך 34,017 ₪ ולאחר תיאום נמסרה לגב' סלאבין ביום 10.9.14.

באותו שבוע הומצאו אישורי מחלה שוטפים נוספים ועל כן מספר הימים לגרירה הועמד על 88.83 (לשם הנוחיות עוגל ל- 89 ימים).

20.תחשיב העירייה הראשוני בדבר ערך יום מחלה (581 ₪) התגלה כשגוי. על פי התקנון העירייה זכאית לשיפוי בגובה שכרה הכולל של התובעת (כולל התוספות הסוציאליות) ולא לפי סך כל עלות המעסיק. למרות זאת, העירייה חישבה את עלות המעסיק בגין ימי המחלה וניסתה (שוב) לחייב את המכללה ביתר.

כתוצאה מכך, ביקשה המכללה לקבל תלושי שכר משנת עבודתה האחרונה של התובעת. גב' סלאבין שלחה 2 תלושים והשיבה כי אינה פנויה לשלוח 13 תלושי שכר. לבסוף, ביום 16.9.14, גב' אלגוי מהעירייה שלחה תחשיב מתוקן לפיו ערך יום מחלה עומד על 427.25 ₪. על פי חישוב זה נותר הפרש לתשלום בסך 3,936 ₪ והמכללה שילמה סכום זה.

21.לאחר התשלום נשלחו שני מכתבים לב"כ התובעת: האחד מענה לפנייתו מיום 27.8.14 והשני עדכון ימי המחלה לאחר גרירת 89 הימים שבוצעה.

כעולה מהודעות הדואר האלקטרוני מיום 8.9.14 ומיום 10.9.14 - אישרה העירייה קבלת תשלום ראשון מהמכללה וציינה מה החוב שנותר לפי סך 89 ימי מחלה נגררים מבלי שערערה על מספר ימי המחלה. גב' סלאבין, בחקירתה הנגדית, לא ידעה להפנות למסמך בו העירייה חלקה על החישוב של 89 ימי מחלה נגררים קודם להגשת התביעה.

22. על אף שחלקו הארי של התשלום הועבר כבר ביום 10.9.14, בחרה התובעת להגיש תביעתה לשכר עבודה והלנת שכר כבר ביום 14.9.14 וללא עדכון הסכום הנתבע.

בעקבות הגשת התביעה חזרה בה העירייה מהסכמותיה עם המכללה וטענה כי התובעת זכאית לגרירת 179.7 ימי מחלה. מספר זה אינו נכון לטענת המכללה, וכולל גם את ימי המחלה שהתובעת צברה אצל העיריה במהלך אותה שנה.

23.העירייה ניהלה את ההליך בחוסר תום לב במטרה להסיט את הדיון ולהשכיח מבית הדין שלוש עובדות: התובעת עבדה בחודשים יוני, יולי ואוגוסט ולא קיבלה שכר בשל ניכוי העירייה חוב בגובה מלוא השכר באותם חודשים; העירייה הייתה צריכה לשלם לתובעת דמי מחלה גם עבור ימים שהתובעת גררה מהמכללה וחובה זו אינה מותנית בקבלת שיפוי מהמכללה; המכללה שילמה לעירייה שיפוי בסכום שהוסכם בין השתיים.

המכללה הוכיחה כי שילמה לעירייה את ימי המחלה בהתאם לסיכומים ברורים מהם נסוגה העירייה רק לאחר הגשת כתב התביעה במטרה לגלגל את טענות התובעת למכללה. תחשיב ימי המחלה של המכללה הוצג על ידה בפירוט ואריכות ומהימנותו לא נסתרה, לעומת תחשיב העירייה שהוכח כי נפלו בו טעויות רבות.

24.התשלום אותו שילמה המכללה ניתן לפנים משורת הדין, שכן תשלום על חשבון ימי מחלה למי שאינו כשיר לעבוד בהיקף משרתו ניתן עד למקסימום של 3 שנים ועסקינן בתביעה זו בשנה הרביעית בה התובעת כלל אינה זכאית להשלמה על חשבון ימי מחלה.

 

25.הסעד הנתבע הוא תשלום שכר עבודה ופיצויי הלנה והחובה לתשלומים אלה חלה על העירייה. אם כך, אין לתובעת עילת תביעה כלפי המכללה המזכה אותה בסעד, שכן היא אינה צד ליחסי העבודה או לסכסוך. חובות העירייה כלפי התובעת אינן תלויות בקבלת שיפוי מהמכללה והתובעת לא הניחה תשתית עובדתית המבססת עילת תביעה כלפיה.

26.העירייה לא הגישה תביעה נגד המכללה והיא אינה זכאית לקבל סעד כלשהו במסגרת הליך זה.

טענות העירייה

27.התובעת הועסקה בעירייה בין התאריכים 1.9.93-1.9.14 וזאת לאור הודעתה על פרישה ויציאה לגמלאות בסוף שנת הלימודים תשע"ד. החל משנת 2010 סבלה התובעת ממחלה כרונית ממושכת בגינה ועדה רפואית קבעה את היקף העסקתה.

התובעת ניצלה את מלוא ימי המחלה שעמדו לזכותה ועל כן אין העירייה חייבת לה כל סכום בגין ימי מחלה שצברה.

28.במצב דברים זה פנתה גב' סלאבין למכללה בדרישה להעברת יתרת ימי המחלה שנותרו לתובעת מעבודתה שם. רק ביום 25.6.14 התקבל מכתב המכללה לפיו התובעת לא עמדה בתנאי הזכאות שכן קיבלה פיצויי פיטורים. במכתב נוסף מיום 15.7.14 שינתה המכללה את עמדתה, הכירה בזכאותה של התובעת לגרירת ימי המחלה ודרשה לקבל תחשיב מדויק לשם העברת ימי המחלה שנצברו, בצירוף אסמכתאות. העירייה נענתה לדרישתה זו.

בשלב זה המשיכה העירייה לשלם את שכר התובעת, שעמדה בגירעון של 179.69 ימי מחלה.

29.בחודש מאי 2014 עדכנה העירייה את התובעת כי אין לה עוד יתרה בסל ימי המחלה וכי בשל ניצול שלוש השנים של מחלתה הממושכת על פי חוזר מנכ"ל כ"א בהוראה של משרד החינוך תשס"ג 2002/3 - אין באפשרותה להמשיך את מסלול המחלה הממושכת לשנת הלימודים הבאה.

במכתב העירייה מיום 14.9.14 נמסר לתובעת כי המכללה הסכימה להחזיר לעירייה תשלום בגין 89 ימי מחלה לשנת הלימודים תשע"ד.

30.התובענה דנן נעדרת כל עילה כנגד העירייה. התובעת ניצלה את מלוא ימי המחלה שנצברו לטובתה בתקופת העסקתה בעירייה עוד טרם סיום יחסי העבודה בסוף שנת הלימודים תשע"ד ואין חולק כי העירייה שילמה לתובעת עבור כל ימי מחלה אלה.

בנוסף, העירייה שילמה לתובעת את מלוא שכרה על פי תלושי המשכורת שהונפקו לתובעת מדי חודש. במשך חודשים ארוכים אף שילמה לתובעת תשלומי יתר רבים בהתבסס על אישור המכללה, אך משהודיעה האחרונה כי התובעת אינה זכאית עוד לתשלום בגין ימי המחלה הנגררים, הפסיקה העירייה את התשלום עבור אותם ימי מחלה וקיזזה את הסכומים העודפים ששולמו לתובעת ביתר.

31.העירייה הסתמכה על אישור המכללה לעניין ימי המחלה ועל כך שתקבל את כספי דמי המחלה בגין יתרה זו לשם המשך תשלום שכרה של התובעת, אך המכללה נמנעה מלהעביר לעירייה את מלוא הכספים בגין יתרה זו. רק לאחר מאמצים ופניות ניאותה המכללה להעביר - באופן חלקי בלבד - תשלומים בגין זיכוי דמי המחלה (ורק בגין 89 ימי מחלה).

32.התובעת אוחזת בחבל משני קצותיו: מחד, קיבלה את דמי המחלה בכסף בהיותה בלתי כשירה באופן מלא במשך כארבע שנים, ומאידך לאחר שמיצתה את כל ימי המחלה שצברה במהלך תקופת העסקתה היא טוענת לאי תשלום שכר לחודשים יוני-אוגוסט 2014, לזיכוי בגין ימי מחלה ולהלנת שכר.

33.על המכללה לשאת בתשלום החוב הכספי שנוצר בגין גירעון ימי המחלה של התובעת במהלך שנת הלימודים תשע"ד, שהרי העירייה הייתה סמוכה ובטוחה כי הכספים שמגיעים לה בגין יתרת ימי המחלה העומדים לרשותה ישולמו לה מיידית - דבר שלא קרה.

העירייה בעניין זה היא צינור בלבד להעברת כספי ימי המחלה הנגררים ולכן אין היא יכולה להיות מחויבת בתשלום כלשהו בעקבות תביעה זו.

34.התובעת טענה כי בחודשים יוני, יולי ואוגוסט מגיע לה שכר אחר מזה המופיע בתלושים, אך בזמן אמת לא הועלתה כל טענה על טעות בתלוש השכר ואין לקבל טענתה זו. נוסף על כך, בעדותה אישרה התובעת כי בתלושי שכרה מופיעים גם הרכיבים שעות קסטרו, מענק יובל ודמי הבראה אותם טענה כי לא קיבלה והוסיפה כי מדובר ברכיבים חלקיים בלבד.

35.אשר להלנת השכר, בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר ו/או לבטלו אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם בטעות כנה או בנסיבות שלא בשליטתו של המעסיק עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב - כפי שאכן אירע במקרה דנן. למעשה, התובעת דורשת שכר שאינו מגיע לה ובנסיבות אלה ודאי שאינה זכאית לתשלום בגין הלנת שכר.

36.סעיף 13 לתקנון אינו קובע מה יהיה הדין במידה ויתברר למעסיק הנוכחי כי המעסיק הקודם מתנער מאחריותו לתשלומים או סובר שאינו חב בתשלומם. כאן מקומו של בית הדין לקבוע שאין היגיון בכך שהמעסיק הנוכחי יהיה ערב לדמי המחלה שחייב בהם המעסיק הקודם.

37.המכללה טענה כי אינה מחויבת לשלם לתובעת עבור ימי המחלה הנגררים כי אלה נמשכו מעל ל- 4 שנים, אולם טענה זו אינה נכונה ואף מהווה הרחבת חזית אסורה.

השאלות השנויות במחלוקת

38.על מנת ליצור סדר בטענות הרבות המונחות לפנינו, ננסה להגדיר את הסוגיות שבמחלוקת כדלקמן:

א)חישוב מספר ימי המחלה אותם זכאית התובעת לגרור.

ב)ערך יום עבודה של התובעת.

ג)אי כשירות למשך 3 שנים בלבד.

ד)האם בדין קיזזה העירייה את שכר התובעת.

ה)תנאי העסקתה של התובעת וגובה שכרה לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2014.

ו)התרשלות הנתבעים.

ז)גובה פיצוי הלנה.

דיון והכרעה

א) חישוב מספר ימי המחלה אותם זכאית התובעת לגרור

39.ההסכם הקיבוצי קובע כי עובדי הוראה זכאים לגרור ימי מחלה לא מנוצלים שנצברו לזכותם אצל מעסיק קודם למעסיק הנוכחי, בכפוף לתנאים שנקבעו בהוראות ונהלים של משרד החינוך, ובכללם התקנון.

תחשיב המכללה

40.המכללה ערכה חישוב של מספר ימי המחלה המגיעים לתובעת בהתאם להנחיות משרד החינוך: הכפלת שעות המחלה שנקבעו לתובעת על ידי הרופא התעסוקתי ב- 30 ימים בחודש, חילוק במספר השעות החודשיות של התובעת במשרה מלאה לפי גיל במכפלת 4 שבועות בחודש (משנת תשע"ב ב- 4.33 שבועות בחודש). את התוצאה, היא מספר ימי המחלה השבועיים, הכפילה המכללה ב- 4 שבועות בחודש (בהתאם לחוזר משרד החינוך) ואת התוצאה הכפילה ב- 10 חודשי עבודה בשנה. סך ימי המחלה אותם הייתה זכאית התובעת לנצל בשנים תשע"א עד תשע"ד לפי האישורים הרפואיים הינו 534.56.

חישוב זה נדרש בשל העובדה שהעירייה העסיקה את התובעת פחות שעות ממה שהותר באישורים הרפואיים ולמעשה השלימה לתובעת ימי מחלה מעבר למכסה לה הייתה זכאית.

41.מסך ימי מחלה אלה יש לנכות ימי מחלה שצברה התובעת בעת עבודתה בעירייה, 451 ימים. את ההפרש, 83.83 (בצירוף 5 ימי מחלה נוספים) - שילמה המכללה.

42.התחשיב שערכה העירייה שגוי, שכן היא לא הפחיתה את ימי המחלה שנצברו אצלה לזכות התובעת בשנת תשע"ד או את 10 הימים שנותרו לתובעת בתחילת תשע"ד.

נוסף על כך, בשנת תשע"א עבדה התובעת 65% משרה ולא 50% כפי שמופיע בתחשיב העיירה ובשנת תשע"ד הייתה זכאית ל- 12 שעות מחלה שבועיות ולא ל- 12.75 כפי שנתנה לה העירייה.

תחשיב העירייה

43.העירייה הציגה מטעמה טבלה של היקף עבודתה של התובעת, זכאותה לימי מחלה וניצול ימי המחלה בכל תקופת עבודתה.

עיון בטבלה זו מעלה כי אכן העירייה שגתה בחישוב אחוז משרתה של התובעת בשנת תשע"א, והיא אף תיקנה טעות זו בהודעת הדואר האלקטרוני ששלחה גב' סלאבין ליועצת המשפטית של המכללה ביום 6.8.14 (נספח 6 לתצהיר המכללה).

הכרעה

44.הנוסחה בה עשתה המכללה שימוש היא ברובה הנוסחה הנכונה בהתאם להוראות משרד החינוך. יחד עם זאת נעלמו מעיני המכללה ימי מחלה נוספים שנוצלו על ידי התובעת במהלך תקופת העסקתה בעירייה שלא לצורך המחלה הממושכת ממנה סבלה החל משנת תשע"א. בהתאם לדברים, נציג את החישוב הנכון.

ראשית, זו הנוסחה לחישוב מספר ימי המחלה השבועיים:

שעות המחלה בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי × 30 ימים בחודש

מספר השעות החודשיות במשרה מלאה לפי גיל × 4/4.33

[מספר שעות עבודתה החודשיות של התובעת לפי גילה הוא 20, כאשר עד שנת תשע"א יש להכפיל מספר זה ב- 4 ומשנת תשע"ב ואילך יש להכפיל מספר זה ב- 4.33 (כך לפי הוראות משרד החינוך)].

את מספר ימי המחלה השבועיים יש להכפיל ב- 10 חודשי עבודה בשנה וב- 4.33 שבועות בחודש (לפי חוזר משרד החינוך החל משנת תשע"ב).

45.בהתאם לאמור:

תשע"א)התובעת הייתה זכאית ל- 2.65 [= 4×20 / 7×30] ימי מחלה שבועיים, אותם יש להכפיל ב- 4 שבועות בחודש וב- 10 חודשי עבודה בשנה, סך הכל ניצלה 105 ימים בשל מחלתה הממושכת בשנה זו.

תשע"ב)התובעת הייתה זכאית ל- 2.079 [= 4.33×20 / 6×30] ימי מחלה שבועיים, אותם יש להכפיל ב- 4.33 שבועות בחודש וב- 10 חודשי עבודה בשנה, סך הכל ניצלה 90 ימים בשל מחלתה הממושכת בשנה זו.

תשע"ג)התובעת הייתה זכאית ל- 4.503 [= 4.33×20 / 13×30] ימי מחלה שבועיים, אותם יש להכפיל ב- 4.33 שבועות בחודש וב- 10 חודשי עבודה בשנה, סך הכל ניצלה 195 ימים בשל מחלתה הממושכת בשנה זו.

תשע"ד)התובעת הייתה זכאית ל- 4.157 [= 4.33×20 / 12×30] ימי מחלה שבועיים, אותם יש להכפיל ב- 4.33 שבועות בחודש וב- 10 חודשי עבודה בשנה, סך הכל ניצלה 180 ימים בשל מחלתה הממושכת בשנה זו.

סך הכל ניצלה התובעת 570 ימי מחלה בין השנים תשע"א - תשע"ד בשל מחלתה הממושכת ובהתאם לאישורי הרופא התעסוקתי.

46.בהתאם לטבלה שהציגה העירייה במהלך שנות עבודתה ניצלה התובעת 637.75 ימי מחלה, קרי פרט ל- 570 הימים שנוצלו בשל מחלתה הממושכת, הייתה התובעת חולה 67.75 ימים נוספים (44.25 מתוכם עד לסוף שנת תש"ע וטרם חלתה).

47.במהלך תקופת העסקתה בעירייה ובגינה, צברה התובעת 468.57 ימי מחלה. אין מקום לטעמינו שלא לקבל את הטבלה שהציגה העירייה לעניין זה (לאחר התיקון באשר לשנת תשע"א) ואף לא הוצג בפנינו כל תחשיב אחר, מה גם שהמכללה עצמה עושה שימוש במספרים אלה עד לשנת תשע"א.

48.לזכות התובעת נצברו בעירייה 468.57 ימים.

התובעת ניצלה במהלך עבודתה בעירייה 637.75 ימי מחלה.

התובעת נותרה בניצול יתר של 169.18 ימי מחלה.

49.בשנת תשע"ד, בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי, הייתה תובעת זכאית ל- 12 שעות מחלה שבועיות (8 שעות עבודה בשבוע מתוך 20). יחד עם זאת, העירייה זיכתה אותה ב- 12.75 שעות מחלה שבועיות ולמעשה שילמה לה ימי מחלה ביתר. עלות ימים אלה צריכה לטעמינו להיות מוטלת על כתפי העירייה מעבר לימי המחלה שהתובעת הייתה זכאית לצבור בתקופת עבודתה ויש להפחיתם מהימים שיכלה הייתה לגרור מהמכללה.

50.חישוב ימי המחלה ששילמה העירייה ביתר:

תשלום:176.674 = 4.33×20 / 12.75×30

זכאות:166.282 = 4.33×20 / 12×30

ההפרש:10.4

51.כאמור, התובעת ניצלה 169.18 ימי מחלה מעבר לימים שצברה בגין תקופת עבודתה בעירייה. מימים אלה יש להפחית 10.4 ימים בהם צריכה לשאת העירייה ועל כן התובעת זכאית לגרור 158.8 ימי מחלה.

ב)ערך יום עבודה של התובעת

52.המכללה והעירייה הגיעו להסכמה כי ערך יום מחלה של התובעת עומד על סך 427.25 ₪.

53.נוכח הדברים, התובעת הייתה זכאית לגרירת 158.8 ימי מחלה בערך 427.25 ₪ ליום וסך הכל 67,847.3 ₪.

המכללה העבירה למכללה סך כולל של 37,953 ₪.

לפיכך, נותרה המכללה חייבת לעירייה סך נוסף של 29,894.3 ₪.

ג)אי כשירות למשך 3 שנים בלבד

54.לפי חוזר מנהל האגף הבכיר לכוח אדם בהוראה התשס"ג 2002/2003 תשלום על חשבון ימי מחלה צבורים כהשלמה ל- 100% משרה לעובד לגביו נקבע כי הינו כשיר לעבוד בפחות מהיקף משרתו, יינתן עד למקסימום של 3 שנים. ככל שלאחר 3 שנים לא משתנה החלטת הוועדה הרפואית, יש לצמצם את היקף המשרה להיקף בה העובד כשיר לעבוד. בענייננו התובעת הייתה כשירה לעבוד בפחות מהיקף משרתה החל משנת תשע"א.

55.בהתאם לאמור טוענת המכללה כי בשנת תשע"ד התובעת לא הייתה זכאית להשלמת היקף משרתה על חשבון ימי מחלה. ככל שהעירייה החליטה לאפשר לה השלמה זו בניגוד להוראות חוזר זה - אין המכללה חייבת בשיפוי העירייה בגין כך.

56.לטענת העירייה הרופא התעסוקתי קבע לתובעת היקף משרה על פי כשירותה ולא קבע שאינה כשירה לעבודה באופן מלא או כי עליה לסיים את עבודתה בעירייה. על כן, המשיכה בתשלום שכר התובעת בשנה זו. עוד טוענת העירייה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה והתנגדות לכך נעשתה מיד עם העלאת הטענה במהלך הדיון.

בחקירתה טענה גב' סלאבין כי בהקשר זה יש לחבר את שנת תשע"א עם שנת תשע"ב ולכן תשע"ד היא השנה השלישית ולא הרביעית:

"לצערי מכללת ראשון לא לקחה בחשבון שתשע"א התובעת עבדה בפועל 65% משרה ובתשע"ב 75% משרה וכדאי להתייחס שזה חל"ת חצי בחצי שזה נותן שנה אחת ועוד שנתיים זה ג',ד'. יש לי אישור על תשע"ה שהתובעת פנתה לעיריית בת ים וביקשה המשך... איך מוציאים את כל המורים בחל"ת? בהשתלמות? יש אופציה למצית ואופציה לשנה שלמה... השנתיים הראשונות היא עבדה 13, 14 שעות המצב כנראה התדרדר ומשנת לימודים ג',ד' היא הפכה לעבוד 6,7 שעות וציינתי את זה בתצהיר שלי. אני יכולה להתייחס שזה חצי חל"ת לא חל"ת מלא אותו דבר גם למחלה." (עמ' 26, ש' 1-12 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17).

 

ובהמשך:

"ש.חל"ת אינה ימי מחלה משולמים?

ת.היא נחשבת אותו דבר. אפשר לחלק את זה למחצית וזה מה שהיה". (עמ' 26, ש' 19-20 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17).

 

ועוד:

"2010-2011 - תשע"א, 2011-2012 זה תשע"ב, פניתי לעו"ד חיצוני בשביל לקבל אישור כי גם אני התייחסתי בזמן הנכון לשנה שלישית, לפי המלצה שלו שלחנו אותה שוב לרופא תעסוקתי וקיבלנו תשובה שמותר לעבוד רק 7-8 שעות בשנה השלישית וקיבלתי הסבר ששנתיים זה היה מחצית. אני לא יודעת כמה אני חייבת לדווח על התכתבות שלי עם עו"ד חיצוני, זה התכתבות בין עיריית בת ים לעו"ד חיצוני כי אני חייבת לדווח על הכל למעלה." (עמ' 26, ש' 23-27 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17).

 

57.לטענת התובעת המכללה מנועה מלטעון טענה זו כלל, שכן לא נטענה בכתב הגנתה ומדובר בהרחבת חזית שלא כדין. נוסף על כך, המכללה ויתרה על ההסתמכות על טענה זו שהרי עד לאחר הגשת התביעה לא העלתה אותה ושילמה עבור ימי המחלה לפי החשבון שביצעה. בהמשך, מציינת התובעת את עדותה של גב' סלאבין לעניין זה וטוענת כי אכן מדובר בשנה השלישית ולא בשנה הרביעית.

הכרעה

58.הלכה למעשה לא נעשה דבר בקשר עם היקף משרתה של התובעת. לטענת העירייה בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה היה עליה לאחד את השנים תשע"א ותשע"ב כך שנחשבו שנה אחת בלבד (בשל היקף המשרה שצומצמה). אף לא אחד מהצדדים התייחס לטענה זו בהרחבה.

לטעמינו, מקום שאיש לא עדכן את התובעת בזמן אמת כי משרתה מצומצמת וכי לא תקבל שכר מלא על עבודתה בשנת תשע"ד - לא ניתן היום לשנות את המצב לאחור עליו הסתמכה התובעת ואין לקבל טענה זו.

ד)האם בדין קיזזה העירייה את שכר התובעת

טענות התובעת

59.משכורות עבור החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2014 - לא שולמו לתובעת.

60.משהבינה העירייה כי המכללה מסרבת לשלם עבור גרירת ימי המחלה - ניכתה סך של 60,000 ₪ מהתשלומים העתידיים המגיעים לתובעת. בשל כך, לא קיבלה התובעת את שכרה.

לאחר התערבות ב"כ התובעת ומשהבינה המכללה כי לא הייתה כל הצדקה בעיכוב תשלומי ימי המחלה, העבירה המכללה לעירייה סך של 37,953 ₪ בחודש ספטמבר 2014. את הסכום האמור שהעבירה המכללה ניכתה העירייה מה"חוב" שנוצר לתובעת בסך 60,000 ₪ בעודה מבהירה למכללה כי היא חייבת לה עוד לפחות 38,000 ₪. את הסכום הנ"ל קיזזה העירייה משכרה של התובעת.

למעשה, את חובות העירייה כיסתה הגזברות באמצעות קיזוז מהתובעת במקום לתבוע את החייב - היא המכללה.

בתצהיר התובעת היא טוענת כי בחודש ספטמבר שולמו לה 2,848.26 ₪ (מתוך 6,942.26 ₪ ששולם על חשבון פנסיה).

61.העילות המקנות לבית הדין סמכות להפחתת פיצויי הלנת שכר אינן קיימות בנסיבות דנן. אין מחלוקת כי לא שולמו לתובעת שלושה חודשי משכורת, סכום המסתכם ללא הלנת שכר בסך 48,717 ₪. בהתאם לסעיף 17(א)(1) פיצויי ההלנה יהיו "בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה - החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו - החלק העשירי מהשכר המולן", סכום המסתכם לסך 691,781 ₪ המתווספים לסכום הקרן.

שכר העבודה לא שולם מתוך ידיעה ברורה ולא בטעות, בנסיבות בהן למעסיק הייתה שליטה מלאה במצב ולא היו חילוקי דעות בדבר עצם החוב, מה גם שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת לא שולם במועדו או לאחר מכן.

טענות המכללה

62.התובעת טוענת שהמכללה היא הגורם הישיר לכך שהעירייה הלינה את שכרה. הטענה לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לא נטענה במפורש ויש לדחותה, שכן אין לעשות שימוש בעוולה זו במקרים בהם המעסיק הפר את חובתו לתשלום שכר. הניתוק בין חובת התשלום לתובעת לבין הזכות לקבל שיפוי הוא מכוון ונועד בדיוק למנוע מצבים בהם הופך העובד לבן ערובה במחלוקת בין המעסיק הקודם לנוכחי.

63.במקרה דנן לא מתקיים הקשר הסיבתי של גרימת ההפרה שכן חובת העירייה לשלם לתובעת עבור ימי המחלה שצברה אצל המעסיק הקודם אינה מותנית בקבלת התשלום מהמעסיק הקודם. מעבר לכך, המכללה העבירה לעירייה תשלום עבור ימי המחלה הנגררים ועל כן לא גרמה להפרת החוזה בין התובעת והעירייה.

64.נוסף על כך, לא מתקיים היסוד 'ביודעין' שכן המכללה לא ידעה ולא היה עליה לדעת כי מעשיה יכולים לגרום לאי תשלום שכר התובעת. לבסוף, התשלום מהמכללה לעירייה נעשה באיחור בשל התנהלותה הקלוקלת של העירייה.

טענות העירייה

65.בתצהירה טוענת גב' סלאבין (סעיף 70) כי מיד עם קבלת החזר הכספים מהמכללה, כספים אלה הושבו לתובעת במשכורת ספטמבר 2014 כך ששכר התובעת לחודש זה כולל החזר הפרשים עמד על סך 41,827.77 ₪.

66.לעומת זאת, בחקירתה העידה גב' סלאבין:

"ש.מהסכום הזה לא העברתם פרוטה לתובעת?

ת.ברור, יש בתלושי שכר החזר נטו שלישי

ש.נשאר חוב של 30 וכמה אלף ₪, את טוענת שהחוב הזה מגיע מהמכללה במקום זה כיסית את החוב שלך מהמשכורת של התובעת את חושבת שזה בסדר?

ת.זה הנחיה שקיבלתי, זו קופה ציבורית."

(עמ' 32, ש' 26-30 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17)

 

הכרעה

67.בהתאם להוראות שהובאו לעיל תשלום ימי המחלה הנגררים נמצא באחריות המעסיק הנוכחי. אומנם אין הוראה באשר למצב בו המעסיק הקודם לא מעביר את הכסף עבור אותם ימי מחלה נגררים, אך אין היגיון בפגיעה בעובד בשל סכסוך כספי בין המעסיק הקודם והנוכחי.

משיש אישור בדבר ימי המחלה אותם זכאי העובד לגרור ממקום עבודתו הקודם, המחלוקת היחידה בין המעסיקים יכולה להיות בדבר חישוב מספר ימי המחלה המנוצלים - כפי שהיה במקרה דנן. במצב דברים זה אין לפגוע בעובד ולא לשלם לו את דמי המחלה ולמעשה לגלגל את חובו של המעסיק הקודם לדלתו. מדובר בפגיעה חמורה בעובד שלא מקבל את שכרו שלא כדין.

68.לטעמינו, היה על העירייה להמשיך ולשלם את דמי המחלה של התובעת במלואם להשלמת משרתה ל- 20 שעות שבועיות (משרה מלאה) ולברר את המחלוקת מול המכללה בנפרד ובמובחן מתשלום זה. ככל שבמסגרת מחלוקת זו היה מתברר כי שילמה לתובעת ביתר, יכולה הייתה לפנות להליך משפטי בבקשה להשבת אותם כספים ששולמו לכאורה ביתר.

69.על כן, לטעמינו, העירייה פעלה שלא כדין משקיזזה את חובה של המכללה משכרה של התובעת.

ה)תנאי העסקתה של התובעת וגובה שכרה לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2014

70.התובעת חלתה בשנת 2010 ושכרה הושלם לה למשרה מלאה באמצעות ימי המחלה שצברה בעבודתה בשירות העירייה. בחודשים יוני, יולי ואוגוסט שולמו לה תוספות תשלום: שעות קסטרו, ביגוד, דמי הבראה וכו' (כמפורט בנספח יד לכתב התביעה).

בהתאם לעדותה של גב' סלאבין התובעת הייתה זכאית לכל תוספות השכר ששולמו בשנת 2013 גם בשנת 2014 ויש להתייחס אליהן כרכיבי שכרה לחודשים האמורים. התובעת הסתמכה על תנאי העבודה שהציגה בפניה העירייה ועל חישוביה בהסכמתה לעבוד כמורה מטעמה. עובדה היא כי מיד כשהודיעה לה העירייה שלא תוכל להעסיקה על ידי השלמת שכרה בימי מחלה - הודיעה התובעת על פרישתה לפנסיה.

71.לטענת התובעת, משהעירייה סירבה לערוך את תלושי שכרה באופן מלא, היא נאלצה לערוך את חישוב שכרה לחודשים אלה בעצמה, בהתאם לתלושי השכר המקבילים לשנת 2013. בהתאם, בגין חודש יוני שכרה עמד על סך 25,735 ₪ (ברוטו שוטף בתוספת שעות קסטרו, מענק יובל ודמי הבראה); בחודש יולי שכרה עמד על סך 12,548 ₪ (ברוטו שוטף בתוספת ביגוד); ושכר לחודש אוגוסט עמד על סך 10,434 ₪. סה"כ שכרה שלא שולם הוא 48,717 ₪.

72.לטענת העירייה, התובעת ו/או מי מטעמה מעולם לא העלו טענה כלשהי בדבר טעות בתלוש השכר. עיון בתלושי השכר לחודשים אלה מציג כי התובעת קיבלה את תוספות השכר להן היא טוענת. התובעת קיבלה שכר עבור חודש יוני 11,550 ₪, עבור חודש יולי 4,746.31 ₪ ועבור חודש אוגוסט 3,956.63 ₪.

הכרעה

73.אין מחלוקת כי הסכומים שקיבלה התובעת בחודשים אלה מייצגים למעשה את אחוז המשרה החלקי שעבדה בפועל, ללא השלמה למשרה מלאה. היות שקבענו כי היה על העירייה לשלם את שכרה במלואו ללא קיזוז כלשהו, והשכר מהווה 36.25% ניתן לחשב את גובה השכר המלא:

יוני

36.25%= 11,550 ₪

100% = 31,862.1 ₪

יולי

36.25%= 4,746.31 ₪

100% = 13,093.3 ₪

אוגוסט

36.25%= 3,956.63 ₪

100% = 10,915 ₪.

74.נוכח חישוב זה סך הכל השכר עבור חודשים אלה עמד על סך 55,870.4 ₪, ואילו התובעת טענה כי גובה שכרה המלא לחודשים אלה עמד על סך 48,717 ₪.

היות שלא ניתן לפסוק לטובת התובעת סכום גבוה מהסכום אותו תבעה, אנו פוסקים כי התובעת זכאית לשכר בגין חודשים אלה בסך 48,717 ₪.

ו)התרשלות הנתבעים

75.כעולה ממסמכי התיק, העירייה פנתה למכללה לפחות 3 פעמים לאורך שנת הלימודים תשע"ד והמכללה לא ענתה לפניותיה. העירייה מצידה כלל לא ניסתה לברר את סיבת ההתעלמות. רשלנות זו היא שהביאה, במידה רבה, לקיפוחה של התובעת ולצורך בתביעה דנן.

תחילה טענה המכללה כי התובעת אינה זכאית לגרירת ימי מחלה משום שקיבלה פיצויי פיטורים. אילו הייתה מתבצעת פניה לתובעת לברר סוגיה זו כבר בחודש ינואר, היה מתברר כבר אז שהתובעת אכן זכאית לגרירה.

76.בהתאם לעדותה של גב' סלאבין, מתברר כי הפסקת תשלום שכרה של התובעת וניכוי 60,000 ₪ שבוצע משכרה - נבעו מהתעלמות המכללה לפניות העירייה ומטענת הסרק שהועלתה באשר לתשלום פיצויי פיטורים, כאשר העירייה מצידה כלל לא ניסתה לברר את סיבת הימנעותה של המכללה מלהגיב לפניותיה ושתיהן נמנעו מלהודיע לתובעת את הלך הדברים.

"ש.למה חיכיתם שנה שלמה עם המכללה ולא נקטתם באמצעים?

ת.לא חשבתי שלא ישלמו. לא ציפיתי. ציפיתי שהמכללה תשלם"

(עמ' 33, ש' 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17)

 

ובהמשך:

"ש.למה הפסקת לשלם?

ת.כי הכללה לא הגיבה לא על דרישה ראשונה שניה ושלישית ורק אחרי דרישה שלישית הודיעו לנו שימי מחלה לא מגיעים לה כי היא קיבלה פיצויי פיטורים גדולים, ונתתי הוראה למדור שכר לקזז את כל שעות המחלה"

(עמ' 24, ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.17)

 

77.לאחר העברת התשלום הראשון, ביקשה המכללה מהעירייה להעביר את הכספים לתובעת ולהודיע לב"כ על העברתם. העירייה לא עשתה כן ושמרה את הכספים לעצמה.

ביוני 2014 החליטה העירייה לנכות 60,262.19 ₪ ממשכורות התובעת וטענה כי הניכוי בוצע על רקע ההתחשבנות בין העירייה והמכללה לגבי השיפוי עבור ימי המחלה הנגררים. כתוצאה מהניכוי התובעת לא קיבלה שכר. העירייה הטעתה את התובעת לסבור כי תשלום שכר העבודה לו היא זכאית מותנה בקבלת שיפוי מהמכללה.

הכרעה

78.מחד, נראה כי העירייה לא פעלה כדין משלא שילמה את שכרה של התובעת ומשלא פנתה למכללה פעמים רבות על מנת להסדיר את הנושא. מאידך, גם המכללה פעלה שלא כדין משלא השיבה לפניות העירייה ומשכה את התנהלות העניינים.

שתי הנתבעות גם יחד גרמו לפגיעה בתובעת ובמובן מסוים לאי תשלום שכרה כדין, בין היתר על דרך הרשלנות ולטעמינו יש מקום להתחשב ברשלנותם זו בקביעת גובה פיצויי ההלנה.

ז)גובה פיצוי הלנה

79.לטעמנו בין הצדדים הייתה שרועה מחלוקת כנה בדבר זהות הגורם שעליו היה לשלם את הסכומים שלעיל. בנסיבות אלה, בית הדין מוסמך להפחית את פיצויי הלנת שכר ו/או אף לבטלם כליל.

במקרה שלפנינו יש מקום לפסוק פיצויי הלנה לטובת התובעת ובהתחשב ברשלנות שתי הנתבעות בהליך זה יש לחלק את פיצויי ההלנה ביניהן:

העירייה תשלם לתובעת פיצויי הלנה בסך 20,000 ₪.

המכללה תשלם לתובעת פיצויי הלנה בסך 10,000 ₪.

סוף דבר:

 

80.התביעה מתקבלת.

 

81.אומנם לא הוגשה תביעה בין המכללה והעירייה, אבל לשם הכרעה במלוא המחלוקת בין הצדדים להליך זה ולחלק את הפיצוי המגיע לתובעת בין הנתבעות, ראינו לנכון לבצע את ההפרדה הנדרשת ולחייב את העירייה והמכללה בסכומים כדלקמן:

 

א)העירייה תשלם לתובעת את שכרה המלא עבור חודשים יוני, יולי ואוגוסט 2014 בסך 48,717 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בסך 20,000 ₪.

 

ב)המכללה תשלם לתובעת פיצויי הלנה בסך 10,000 ₪.

 

ג)המכללה תעביר לעירייה את חלקה בגרירת ימי המחלה של התובעת לידי העירייה בסך 29,894.3 ₪.

 

82.לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

 

83.בנוסף, יישאו הנתבעות בחלק שווה בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ (4,000 ₪ לכל נתבעת) אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ח, (04 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

 

 

תמונה 4

 

 

 

תמונה 3

 

 

תמונה 2

 

 

נ.צ. עובדים מר שחר כהן

 

 

תומר סילורה - שופט

 

נ.צ. מעסיקים הגב' אהובה גנור

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ