וייזר נ' ה.ל. תיירות בע"מ

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, נהג אוטובוס הסעות בנתבעת, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

המחלוקות העיקריות בתיק הן האם פוטר התובע כדין; האם הוא זכאי לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות; והאם רשאית הייתה הנתבעת לקזז משכרו של התובע סכומי כסף בגין נזקים נטענים שגרם לה.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי הסעות, לרבות שירותים לתיירות פנים וחוץ.

    

2. התובע עבד כנהג אוטובוס בנתבעת מיום 13.2.12 ועד ליום 4.9.14, שישה ימים בשבוע. לעיתים עבד התובע גם בשבתות.

    

3. במסגרת עבודתו הסיע התובע קבוצות תיירים ומטיילים. לטענת התובע הוא נדרש להיות באוטובוס או בקרבתו משך כל יום הטיול, ולעמוד לרשות הקבוצה. זאת, בין היתר, לצורך שמירה על ציוד חברי הקבוצה שאוחסן באוטובוס, ועל מנת לאפשר לחברי קבוצה שרצו בכך לשהות באוטובוס.

4. הצדדים חתומים על הסכם העסקה מיום 13.2.12 (נספח ת/1 לתצהיר התובע) אשר נקבעו בו, בין היתר, הדברים הבאים:

   • שכרו השעתי ההתחלתי של התובע עמד על סך 22.77 ₪ לשעה. בתקופה שקדמה לסיום העסקתו עמד שכרו השעתי על סך 24 ₪ לשעה.

   • בכל שנה תשולם לתובע תוספת ותק של 25 ₪ לחודש עבור כל שנת עבודה מלאה.