זבודובסקי נ' חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ

1.מר אלכסיי זבודובסקי (להלן – התובע) הגיש כתב תביעה נגד מעסיקתו לשעבר, חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ (להלן – הנתבעת), המספקת שירותי שמירה ואבטחה, בה עתר לתשלום הפרשים בגין שכר עבודה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אבדן זיכוי במס הכנסה, תוספת אש"ל, החזר ניכויים אסורים משכרו, תוספת ותק, פיצויי פיטורים ופיצוי לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007. סכום התביעה עמד על 102,416.44 ₪.

2.התובע הועסק בנתבעת מיום 30.3.05 ועד לחודש 8/14. בסעיף 15 בתצהירו הצהיר התובע כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 21.8.15, אולם וכעולה ממכתב ההתפטרות אותו הגיש התובע ביום 20.7.14 באמצעות ב"כ, יחסי העבודה הסתיימו בחודש 8/14 לאחר תקופת ההודעה המוקדמת.

3.התובע הועסק בשכר השעתי שפורט בסעיף 5 בכתב התביעה ובמשרה משתנה, כמאבטח חמוש (סעיף 3 בכתב התביעה והתייחסות הנתבעת בסעיף 11 בכתב ההגנה) והצבתו הייתה במרכז הרפואי "סורוקה" (להלן – סורוקה). יחסי העבודה הסתיימו בהתפטרותו של התובע. אולם, קיימת מחלוקת בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים.

טענות הצדדים

4.לטענת התובע, הוא נדרש לעבוד הן בשעות הלילה והן בחגים ובשבתות, כאשר בפועל הוא נדרש בכל יום לעבוד רבע שעה יותר מהרשום על ידי הנתבעת. במסגרת זאת דרשה ממנו הנתבעת להגיע רבע שעה לפני תחילת משמרת לטובת קבלת תדרוך ומכשיר נשק, כאשר שעות אלה לא נרשמו בתלושי שכרו ובגינן לא שולם לו שכר (סעיף 7 בתצהיר התובע). עוד טען כי הוא לא זכה להפסקות מסודרות ולעיתים הוא נדרש לעבוד 8-12 שעות רצופות ללא הפסקה. במשמרות בוקר וערב שלא חלו בסופי שבוע, ניתנו לו 20 דקות על מנת לעבור בין העמדות ובמהלך אותו הניוד, נדרש התובע להישאר עם מכשיר קשר ולהימצא בשטח בית החולים, כך שלטענת התובע הוא לא זכה להפסקה של ממש (סעיף 9 בתצהירו), כאשר אף באותה "ההפסקה" לא היה לו מקום מסודר לשבת בו ונוכח קוצר הזמן לא היה לו זמן לקנות אוכל; במהלך המשמרת נאסר עליו לשבת בכלל ברוב העמדות, למעט בעמדות פנים (כמפורט בסעיף 11 בתצהירו), בשים לב לכך כי בחודש 3/14 הביאה הנתבעת לאותן עמדות עובדים חדשים, ששימשו כבודקים בשכר נמוך יותר ולמעשה, נמנעה ממנו האפשרות לשבת במהלך משמרות. עמידתו הממושכת בכל שעות המשמרת, יש בה משום התעללות פיזית ונפשית; התובע נמנע אף מלהישען על השולחן או על הבודקה מחשש שיצעקו עליו וישלחו אותו לבירור או לעמדה קשה יותר.

5.בנוסף, טוען כי ממוצע אחוז משרתו עמד על 87% והיו תקופות ארוכות שעבד במשרה מלאה עם שעות נוספות (סעיף 14 בתצהיר). ביום 21.8.15, הסתיימו יחסי העבודה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וכן מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגביהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודה (כגון אי פירעון חובות הנתבעת כלפיו, התעלמות מדרישותיו ובקשותיו החוזרות לנתבעת לפי סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן- חוק פיצוי פיטורים). בהקשר זה טוען כי בחודש 7/13 פנה לייעוץ משפטי לאחריו נשלח לנתבעת מכתב במסגרתו התבקשה הנתבעת להמציא העתק הסכם העסקתו של התובע ביחס לכל תקופת העסקתו של התובע וכן העתק מדוחות הנוכחות. הנתבעת התעלמה מבקשותיו ולא העבירה מסמך כלשהו, ואך דרשה לדעת אילו מסמכים ספציפיים הוא מבקש. בתאריכים 20.8.13, 22.8.13 נשלחו לנתבעת מכתבים נוספים מטעמו במסגרתם שוב התבקשה הנתבעת להמציא מסמכים, אולם אלה לא זכו לקבלת מענה כנדרש וכמבוקש (סעיף 18 בתצהיר התובע). בנוגע להעברת מסמכים טען התובע כי למעשה עד היום, לא הומצאו מסמכים.

כמו כן ובהמשך לדיון שהתקיים ביום 26.3.18, ביקש התובע בסיכומיו פיצול סעדים, שכן ולדבריו בכוונתו להמשיך לטפל בקבלת הדוחות הידניים אותם ביקש מבית החולים סורוקה שעד היום לא נמסרו לו, שכן לטענת התובעת ישנם דוחות אשר התובע חתם עליהם בכתב ידו בכל יום ואלה מגלמים את השעות הנכונות בהן הועסק, בשים לב כי על בסיסם חפץ להגיש תביעה נוספת כנגד הנתבעת להפרשי שכר ושאר הזכויות שיתגלו לאחר קבלת הדוחות האמורים (סעיף 11 בסיכומי התובע). לטענת התובע, הנתבעת מסתירה את המסמכים ומונעת ממנו את הזכות הבסיסית למשפט הוגן (סעיף 21 בתצהירו). עם זאת ועל בסיס המסמכים שברשותו טען התובע כי הנתבעת לא שילמה מלוא זכויותיו כדין כפי שיובא להלן.

6.בכתב תביעתו התלונן התובע על אי תשלום שכר עבודה כאמור בגין רבע שעה בכל יום, בה נדרש התובע להגיע לעבודה ולבצע משימות עבודה, בגינה לא שילמה הנתבעת שכר כאמור. בנסיבות אלה עתר התובע לתשלום 14,600 ₪ (הפרש של 200 ₪ בכל חודש לפי ערך שעה של 150%), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין; הפרשי דמי הבראה- הנתבעת לא שילמה לו מלא דמי ההבראה המגיעים לו בגין השנתיים האחרונות להעסקתו וזאת בהתאם להסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה, כך שעל הנתבעת לשלם לו סך של 1,592.36 ₪; הפרשות לפנסיה-הנתבעת פעלה בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה אשר אישר את ההסכם הקיבוצי מספר 7019/72 ולא הפרישה לקרן הפנסיה סך של 11.5%, הכוללים הפרשות לדמי מחלה, פנסיה ופיצויים, בשים לב לעדכונים בשיעור ההפרשות שחלו לאחר מכן במסגרת צו ההרחבה להסכם הקיבוצי שמספרו 7041/2008. לאור האמור טען התובע כי הנתבעת חייבת לו סך של 8,524 ₪ בהתאם לנתונים שפורטו בטבלה שבסעיף 22.ג בתצהירו. כמו כן טען התובע כי לאחר סיום יחסי העבודה התגלה לו מדוח אותו קיבלת מחברת הביטוח מגדל, כי הנתבעת לא הפרישה לזכותו כספים לקופת הפיצויים (נספח ל' בתצהיר התובע). הנתבעת ניסתה לתקן מחדליה, אך התובע לא הסכים. לחזוק דבריו צירף התובע ההתכתבות אשר נערכה בעניין כנספח נ' בתצהירו; פיצוי בגין אבדן זיכוי במס הכנסה- מאחר שהנתבעת לא הפרישה עבורו כל הסכום המגיע לו לקופת הפנסיה, טוען התובע כי הוא איבד זיכויים ממס הכנסה בגובה 35% מסך כל ההפרשות שלא הופרשו בהתאם לסעיף 45(א)ב לפקודת מס הכנסה ובסך של 2,983.4 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; אש"ל- לפי צו ההרחבה בענף השמירה ועל פי הפרשנות שניתנה לו בחוזר הוראת שעה משקי מיום 25.7.07, על הנתבעת לשלם לו תוספת אש"ל בשיעור 0.35 אגורות לשעה ובסך הכל- 3,848.28 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; ניכויים אסורים- במהלך עבודתו נוכה משכרו סך של 100 ₪ בגין ביגוד וזאת בניגוד לחוק ועל כן, על הנתבעת להשיב לו ניכוי זה; ותק- לפי צו ההרחבה בענף השמירה ועל פי הפרשנות שניתנה לו בחוזר הוראת שעה משקי מיום 25.7.07, על הנתבעת לשלם לו תוספת וותק החל מהשנה השנייה בשיעור של 0.35 אגורות לשעה ובסך הכל- 4,200 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין; פיצויי פיטורים- לאור נסיבות סיום העסקתו של התובע, בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצוי פיטורים, על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 46,568 ₪ בתוספת ריבית, הצמדה ופיצוי הלנה; פיצוי לפי חוק הזכות לישיבה בעבודה- לאור המתואר לעיל לפיו נמנעה מהתובע הזכות לשבת במהלך העבודה, עתר התובע לפיצוי בסך של 20,000 ₪.

7.לטענת הנתבעת, התובע שימש בתפקיד שומר בתחום השמירה והאבטחה בסורוקה, בשכר שעתי ובהיקף משרה משתנה. במהלך כל תקופת העסקתו נמסרו לידו תלושי שכרו בצירוף דוחות נוכחותו שנמסרו שוב לבאת כוחו. נוכח חלוף הזמן, לא נמצאו בידי הנתבעת דוחות נוכחות ידניים של התובע, כאשר בכל מקרה הדוחות המוקלדים אותם קיבל התובע, הוקלדו בהסתמך על הדוחות הידניים שמולאו ונחתמו על ידי העובדים. השכר ששולם לעובדים שולם על בסיס השעות שהוקלדו במערכת על בסיס הדוחות הידניים. התמורה ששולמה לנתבעת בגין שירותי השמירה אשר סיפקה, שולמה על בסיס השעות אשר הוזנו למערכת הממוחשבת, ולכן לא היה לנתבעת כל אינטרס להשמיט שעות עבודה (סעיף 13 בתצהירה של הגב' נומקין). לחיזוק טענתה צירפה הנתבעת אל תצהירה מספר דוחות ידניים אשר נמצאו אצלה, המלמדים כי הנתונים אשר מופיעים בדוחות הידניים זהים לנתוני הדוחות הממוחשבים (נספחים ב' – ג' בתצהיר). הנתבעת הפנתה אל הדוחות הממוחשבים אשר צורפו על ידי התובע כנספח י' לתצהירו ואשר יש בהם הן כדי ללמד כי הדוחות היו בידי התובע והם על כך כי הם זהים לדוחות הידניים שצירפה. בשל זאת, ביקשה הנתבעת לדחות את טענות התובע בקשר עם דוחות העבודה הידניים.