בלאל זחאלקה נ' וייזר (מנסרת עץ) בע"מ

1.לפני בקשת הנתבעת מיום 23.11.16 לסילוק על הסף וכן בקשתה למחיקת התובענה מיום 1.5.17, בשל אי הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה חרף שלוש בקשות להארכות מועד.

2.בדיון שהתקיים ב-21.3.17 נדונה הבקשה לסילוק על הסף, ולאור בקשת התובע לתקן את כתב התביעה, הסכימה ב"כ הנתבעת, כי ככל שתוגש בקשה לתיקון כתב התביעה ובית הדין יעתר לה, יכול והבקשה לסילוק על הסף במתכונתה הנוכחית תתייתר.

בהחלטת בית הדין מאותו מועד נדרש התובע להגיש בקשתו לתיקון כתב התביעה עד לתאריך 2.4.17.

3.שלוש פעמים עתר ב"כ התובע להארכת מועד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר בהחלטת בית הדין בבקשתו השלישית הובהר, כי ככל לא תוגש הבקשה עד ליום 30.4.17, תמחק התובענה מחוסר מעש ללא התראה נוספת.

רק בתאריך 7.5.17 הגיש ב"כ התובע הודעתו לפיה הוא חוזר בו מבקשתו לתיקון כתב התביעה.

4.בקשת הנתבעת לסילוק על הסף מבוססת על טענות התיישנות והעדר עילה.

תביעת התובע הוגשה בתאריך 1.1.16, ולטענת הנתבעת, היא מבוססת על אירוע רפואי שאירע לתובע בתאריך 28.2.2009, בגינו הפסיק התובע לעבוד אצל הנתבעת באותו מועד. לפיכך, עילת התביעה נולדה, לטענתה, לכל המאוחר, במועד הפסקת עבודת התובע, אם לא קודם לכן, במועד בו נדרשה הנתבעת להפריש הפרשות מספיקות כטענת התובע, בגין רכיב אובדן כושר עבודה. מדובר אם כן בעילות שהתיישנו לטענתה, זה מכבר.

5.עוד טענה הנתבעת, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה מאחר והוא לא מפרט את הבסיס החוקי המקים חובתה לבצע הפרשות מרמת שכר מסוימת שונה מזו שבוצעה.

6.התובע בתגובתו לבקשה מ- 1.1.17, טען כי את תקופת ההתיישנות יש למנות בניכוי תקופת בירור תביעתו כנגד המבטחת-חברת הביטוח בבית משפט השלום. ממילא טען התובע, כי מדובר בתביעה מתחדשת, וככזו הוא יכול לתבוע בכל עת עבור 7 השנים האחרונות.

7.אשר לטענת חוסר העילה, הפנה התובע לסעיף 17 לכתב התביעה והוסיף כי בירור הטענות נדרש במישור העובדתי ואף בשל כך לא ניתן לסלק התביעה על הסף.

במסגרת תגובתו פירט התובע לראשונה את הבסיס הנורמטיבי עליו נשענת תביעתו, לרבות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים והסכם חוזי שקיים בין הצדדים.