הישאם ביטאר נ' מדינת ישראל-משרד הפנים

1.התובע עותר לתשלום זכויות שונות שלטענתו להן היה זכאי לטענתו בעבודתו בתפקיד בו הועסק כרכז בכיר (חקירה והרחקה) ברשות האוכלוסין וההגירה. התובע עו"ד בהכשרתו הועסק כפקח וכממונה ביקורת גבולות במינהל האוכלוסין וההגירה במתקן הכליאה סהרונים מחודש דצמבר 2012 ועד חודש נובמבר 2015.

2.התובע הגיש את כתב התביעה ביום 12.3.18 לאחר שביום 7.12.17 מחקנו את התביעה שהגיש בסע"ש 20390-01-16 (להלן – התביעה הראשונה). מחקנו התביעה מפני שהתובע לא המציא אישור בית המשפט המחוזי, שדן בהליך פשיטת הרגל שלו, לניהול ההליך בבית הדין. בתביעה הראשונה, הגישו הצדדים ראיות ושמענו עדויות, הצדדים הסכימו ביום 1.11.18 שהחומר שהגישו בתביעה הראשונה ייסרק להליך זה וההליך בתיק זה יימשך כך שהצדדים יגישו סיכומיהם.

3.כעולה מכתב התביעה התלונן התובע על אי תשלום פיצויי פיטורים, אי תשלום תוספת הופעות בפני ערכאות משפטיות, אי תשלום בגין שעת התייצבות ולחילופין תשלום מחליף לשעת התייצבות וכן אי תשלום תוספת משמרות. סכום התביעה 84,000 ₪.

טענות התובע

4.התובע טען שבמסגרת עבודתו הוא נדרש להופיע בשם המדינה בפני בית הדין לביקורת משמורת שהוקם מכח חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן- חוק הכניסה לישראל) על מנת לייצג את ההחלטות המנהליות הקשורות בעובדים זרים, כן הוא נדרש לבצע חקירות הקשורות לעובדים זרים. ההופעות בפני בית הדין ומתן תגובות לבית הדין היוו את עיקר עיסוקו (סעיף 5 בכתב התביעה). בשל היותו עו"ד וכן בשל רצונו לעסוק בתחום זה יותר, הופיע התובע יותר בבית הדין מיתר העובדים ביחידה, מה גם שליחידה היה נוח שהתובע לקח על עצמו לטפל בעניינים המשפטיים של היחידה. התובע נדרש להתייצב מידי יום בתחנה המרכזית בבאר שבע, היא נקודת האיסוף, לצורך נסיעה מרוכזת לכלא סהרונים. בגין שעות הנסיעה, נהגה הנתבעת לשלם לחלק מהעובדים שכר ואילו לתובע לא שילמה שכר.

5.בחודש 9/15 הגיע אל התובע מכתב מהנתבעת בו הודע לו כי התקבלה לגביו ממשטרת ישראל המלצה שלילית ועל כן, כל עוד לא תתקבל המלצה חיובית, לא יוכל להפעיל סמכויות לפי חוק הכניסה לישראל. עיקר תפקידו של התובע היה ממונה ביקורת גבולות, כאשר על פי הדין לא נדרשת כל המלצה לתפקיד זה. לתפקיד השני אותו מילא כפקח, אכן נדרשת המלצה אולם לטענתו, משנתקבלה המלצה ראשונה, לא היה צורך בהמלצה נוספת (סעיף 8 בכתב התביעה). סמכויותיו ניטלו ממנו בהתאם להחלטה פנימית של הנתבעת ולא על פי הדין. ההמלצה השלילית מאת משטרת ישראל הייתה ידועה לנתבעת זמן רב, אולם היא הובאה לידיעתו רק כאשר פנה בדרישות שכר שונות (סעיף 10 בכתב התביעה). לאור ביטול סמכויותיו הוא נאלץ לבצע עבודות משרדיות ופקיד עזר לקולגות שלו. כמו כן בשל שלילת סמכויותיו בפני בית הדין לביקורת משמורת, נפגעו תוספות השכר שהיו צריכות להיות משולמות לו. בשל האמור פנה ביום 5.11.15 אל הנתבעת והודיע כי אין בדעתו להמשיך לעבוד ככח עזר ביחידה והוא מבקש להשיבו לתפקידו. משלא נענה, שלח ביום 16.11.15 מכתב התפטרות אל הנתבעת בו כתב שאם לא יושב לתפקידו הקודם, יסיים את תפקידו ביום 5.12.15.

6.לטענת התובע, חרף פניותיו אל ממוניו לא שולמו לו תוספות השכר להן זכאי. בנסיבות אלה עתר בפנינו לתשלום תוספות בגין הופעות בפני ערכאה משפטית- כאשר בחודשים בהם הופיע בבית הדין לביקורת משמורת למעלה מ-4 פעמים בשבוע, היה זכאי לתוספת בשיעור 20% משכרו וזאת בהתאם לסעיף 25.231(ו) לתקשי"ר ובחודשים שעבד פחות מ- 4 פעמים בשבוע שיעור התוספת לה היה זכאי עמדה על 10% וזאת בהתאם לסעיף 25.632 לתקש"יר ובסך כולל של- 29,919 ₪ (נספח ג' בכתב התביעה) ; תשלום בגין שעת התייצבות ולחילופין תשלום מחליף לשעת התייצבות- לאור התייצבות התובע בשעה 7:00 בבוקר במקום כינוס, כאשר את יום עבודתו היה עליו להתחיל בשעה 8:00, עתר התובע לתשלום בגין הזמן האמור וזאת בהתאם להוראות סעיף 26.223 (ב) לתקש"יר, ובסך של 23,940 ₪, בשים לב לכך כי לגרסתו, זמן זה נחשב כעבודה בשעות נוספות. לחילופין טען התובע כי תשלום התוספת האמורה מקורו בנוהג הקיים ביחידה, שכן חלק מהעובדים שנסעו עמו קיבלו את תוספת לשכרם (תחשיב שעות ההתייצבות צורף כנספח ד' בכתב התביעה); תוספת משמרות- עבודתו של התובע כללה, דרך קבע עבודה של שלוש שעות במשמרת השנייה, המוגדרת על פי סעיף 27.6 בתקש"יר כעבודה בין השעות 14:00-22:00 ומזכה בתמורה נוספת בשיעור של 20% מן השכר. כמו כן הועסק התובע במשמרות שלישית, המזכה בתוספת בשיעור של 50%, בשים לב כי הנתבעת שילמה תוספת זו, אם כי לא במלואה. על כן עתר לתשלום סך של 12,311 ₪ (תחשיב צורף כנספח ה' בכתב התביעה); פיצויי פיטורים- לאור נסיבות התפטרותו של התובע, תוך שלילת סמכויותיו ותפקידו שלא כדין, הוא זכאי לפיצוי פיטורים מלאים בשיעור של 17,830 ₪ (לפי שכר קובע של 5,785 ₪). מנהלי היחידה ידעו אודות ההליך הפלילי הקיים בעניינו כשנה קודם לשליחת המכתב ולא עשו דבר. כמו כן טען כי בכל מקרה, היה על הנתבעת לשחרר עבורו את קופת הפיצויים אולם היא הערימה עליו קשיים רבים ועל כן יש לחייבה אף בפיצויי הלנה (סעיף 16 בכתב התביעה).

טענות הנתבעת