סע"ש 22657-04-16

1.התביעה שלפנינו הוגשה ביום 12.4.2016 לצד בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני כנגד הנתבע – מר הוד סלאמה (להלן – הנתבע או הוד), עובד לשעבר של התובעת. בית הדין התבקש להורות לנתבע להימנע מלעסוק בייצור, שיווק, הפצה, מכירה, פרסום, ייעוץ ובכל עיסוק אחר הקשור במישרין או בעקיפין לטיח דקורטיבי. זאת במיוחד לגבי סוג הטיח הדקורטיבי שהתובעת משווקת ועוסקת בו.

2.ביום 18.4.16 נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

ב"כ הצדדים הגישו הודעה מוסכמת שלפיה יינתנו צווים ארעיים בהיקף המבוקש בבקשה, מבלי להודות או להסכים עם האמור בבקשה ובתביעה, וכן שהדיון בבקשה לצו זמני יידחה למועד מוסכם.

3.דיון שני התקיים ביום 27.6.16 ובסופו הסכימו ב"כ הצדדים לאיחוד הדיון בבקשה עם הדיון בתיק העיקרי תוך זירוז ההליכים, כאשר הצווים הזמניים שניתנו בהסכמה יעמדו בתוקפם עד למתן פסק דין בתיק.

4.טענות התובעת

התובעת היא חברה המייצרת ומשווקת טיח דקורטיבי, צבעים, שליכט צבעוני וציפויים חיצוניים ופנימיים לבתי מגורים ומבנים שונים (להלן ייקראו אלה למען הנוחות - הטיח הדקורטיבי). הטיח הדקורטיבי הוא ציפוי ייחודי במבחר טקסטורות וגוונים, המכיל חומרים המגנים על הקירות בדרך יעילה. רשימת החומרים שהתובעת מייצרת צורפה לתיק תחת השם: "מוצרי דקוליין".

מפעל הנתבעת הוקם לפני כעשרים שנה, הוא נמצא בעמק חפר ומעסיק כ-60 עובדים. במפעל נעשה שימוש באמצעי ייצור מהמתקדמים בעולם, כולל מכונות ומוצרים שהם ייחודיים לתובעת, תוכננו על ידה ויוצרו על פי הוראותיה בלבד.

התובעת הצהירה באמצעות מנהלה מר דניאל מינץ (להלן - מר מינץ) כי לפני כ-20 שנים רכשה נוסחאות אשר שימשו בסיס לייצור חומרי הציפוי ואת רשות השימוש בהן מחברה איטלקית, והחלה את פעילותה על בסיס נוסחאות אלה. לאחר שרכשה ניסיון שיפרה התובעת את הנוסחאות והתאימה אותן לאקלים הישראלי. לאחר מכן פיתחה עיצובים ייחודים, המציאה נוסחאות משלה ופיתחה כלים הנדסיים שייעלו משמעותית את ייצור החומרים, תוך השקעת אלפי שעות עבודה בניסיונות ופיתוח. בפועל מייצרת היום התובעת את כל החומרים המשמשים אותה בעצמה, על פי נוסחאות שהמציא מר מינץ במהלך 17 השנים האחרונות.

התובעת השקיעה סכומי עתק בהמצאת הנוסחאות, הן בגדר "סוד מסחרי" מוגן, הן לב העיסוק שלה והבסיס לכל מפעלה. הנוסחאות הללו מאפשרות לתובעת לייצר ולשווק את מוצריה ולהתחרות בהצלחה רבה בכל מתחריה. באמצעותן רכשה קהל לקוחות וביססה את המוניטין רב השנים שלה. הנוסחאות מופצות רק בין עובדיה הבכירים של התובעת הזקוקים לנוסחאות לצורך ביצוע עבודתם. עובדים אלה נהנים מאמון והם יודעים היטב כי הנוסחאות מהוות סוד מסחרי, ומהו הנזק שייגרם לתובעת אם הן תדלופנה אל מחוץ לשליטתה.

הנתבע החל את עבודתו אצל התובעת בשנת 2003. הוא עבד אצלה עד 2005, אז עזב כדי ללמוד בירדן וביום 1.7.2006 חזר. לאחר 4 שנות עבודה כפועל ייצור, שבהן רכש את אמון התובעת, עבר לתפקיד במעבדה. לפני כ-4 שנים מונה לאחראי על המעבדה העוסקת בגווני המוצרים וביקורת טיב הייצור. הנתבע היה אחד משלושת האנשים שידעו את קוד הכניסה למפעל והוא ריכז במחשב התובעת שהיה ברשותו את כל נוסחאות ייצור החומרים.

לטענת התובעת סמוך להגשת כתב התביעה התגלה שהנתבע גזל את סודותיה המסחריים בתכנון מדוקדק מראש, מתוך כוונה להקים עסק משלו, להתחרות בתובעת ולהשתמש בקניין שעליו עמלה שנים רבות.

חששות התובעת התעוררו עת פנה הנתבע למנהלים שלו בבקשה לקנות מערבל ישן שלא היה בשימוש, לדבריו עבור קרוב משפחה שלו. התובעת היא זו אשר תכננה מערבלים מסוג זה ואלה יוצרו על פי תכנונה. מר מינץ סירב למכור את המערבל. זמן קצר לאחר מכן הודיע הנתבע כי הוא מחפש מקום עבודה אחר.