בלייברג נ' אבידן ואח'

האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעת; האם הנתבעת חבה לתובע סכומי כסף כלשהם בגין תקופת ההתקשרות ביניהם וככל שכן, האם יש לחייב את הנתבע בתשלומם לתובע באופן אישי, וכן – האם התובע עצמו חייב לנתבעת סכומי כסף כלשהם? אלו הן השאלות המרכזיות שבהם עלינו להכריע בתביעות ההדדיות שבפנינו.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבע הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת, שבזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, עסקה בשיווק צעצועים ומשחקים שונים לילדים.

2. במשך 12 חודשים, מחודש דצמבר 2013 ועד ליום 10.12.2014, התובע עבד לטענתו אצל הנתבעת כסוכן מכירות והתקיימו ביניהם יחסי עבודה. עוד טען, כי עם תחילת עבודתו, סוכם עמו כי ישתכר שכר חודשי בסך 7,000 ₪ נטו והנתבעים התחייבו להעמיד לרשותו רכב ולשאת בעלויות החזקתו, לרבות הוצאות דלק וגילום שווי השימוש ברכב בשכרו. בחודש 03/2014 הם ביקשו ממנו לשנות את תנאי העסקתו, באופן ששכר היסוד שלו יועמד על סך של 4,000 ₪, יינתן לו רכב כולל הוצאות אחזקה ודלק ובנוסף עמלה בשיעור 13% מכל סכום שיתקבל עקב מכירת מוצרים או גבייה על ידו. התובע טען כי הסכים לכך לאור המצג שהוצג לו, לפיו היקף הסחר של העסק עומד לגדול באופן משמעותי בשל ייבוא מוצרים מסין.

3. התובע העריך, כי החל מחודש 03/2014 ועד לסיום תקופת עבודתו, הוא ביצע מכירות בהיקף של 50,000 ₪ עד 80,000 ₪ ולפיכך, טען כי הוא זכאי לתשלום עמלה בסך של כ- 6,500 ₪ עד 10,400 ₪. בהקשר זה הוסיף, כי מלוא המסמכים הרלוונטיים לעסקאות הנ"ל, כגון: הזמנות, קבלות, חשבוניות ותעודות משלוח, מצויים בידי הנתבעים.

   לטענתו בתקופה זו לא שולם לו כלל שכר יסוד או עמלות כלשהן והנתבע נתן לו הסברים שונים לאי עמידת הנתבעת בהסכמי השכר עמו. בתקופה זו אף לא ניתנו לו תלושי שכר בתואנה כי הנתבעת טרם פתחה תיק במע"מ ובמס הכנסה, למרות שהיא הוקמה כ- 5 חודשים קודם לכן ביום 03.07.13.

   התובע צרף לכתב התביעה מטעמו מספר תלושי שכר שקיבל מהנתבעת וטען, כי נאלץ להסכים לאי תשלום שכרו במשך תקופה כה ארוכה בשל העובדה שהנתבע הוא "איש כריזמטי מאוד בעל כושר שכנוע (ומכירה) פנומנלי" (סעיף 9 לכתב התביעה. ההדגשה במקור – א.ש.).

4. ביחס לנסיבות סיום העסקתו, טען התובע, כי הוא נאלץ להתפטר, וזאת לאור העובדה שהנתבעים שללו ממנו את הרכב שהועמד לרשותו ולא נתנו לו את תנאי העבודה שהובטחו לו, באופן שעולה כדי הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, המזכה אותו להתפטר בדין מפוטר.

5. בנוגע לתביעה האישית כנגד הנתבע, טען התובע, כי הלה ביצע כלפיו עוולות שונות, הפר את זכויותיו הבסיסיות בהתאם למשפט העבודה וזכויות המגן וגרם לו לנזק כלכלי ונפשי (סעיף 17 לכתב התביעה). בהמשך כתב התביעה טען, כי הנתבעים פעלו בדפוס פעולה פסול ובצעו כלפיו תרמית כמעסיקיו הישירים או כמעסיקיו במשותף, שלחו יד בכספים המגיעים לו והנפיקו לו תלושי שכר הנחזים להיות מזויפים. עוד טען, כי הנתבע פעל תוך עירוב נכסים וכספים עם הנתבעת ולמיטב ידיעתו, נהג לשלם את חובותיה מכספו האישי.

6. לאור כל האמור לעיל, טען, שיש להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת ולחייב אותו, ביחד ולחוד עם הנתבעת, לשלם לו את רכיבי התביעה הבאים: שכר עבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע טרם פיטורים, אין מתן הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים. כמו כן דרש לקבל טופס 161. להשלמת התמונה יצוין, כי התובע תבע גם פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אך בישיבת קדם המשפט ביום 16.12.15, מחק שני רכיבים אלה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).