חזן נ' חזן

בפניי בקשת הנתבע למתן צו איכון סלולארי לטלפון הנייד של התובע לתקופה שבין יום 1.2.2018 ליום 28.12.2022 ולחילופין, לשנה האחרונה להעסקתו. כן מבוקש כי הצו יוגבל לשעות 08:00-18:00 בימים א'-ה' ולשעות 08:00-11:30 בימי ו', בהתאם לטענות התובע בדבר שעות עבודתו. נוסף על כך מבוקש כי הדו"ח יועבר תחילה לתובע, אשר יהא רשאי "להשחיר מידע שאינו קשור לשעות העבודה הנטענות".

ברקע הדברים עומדת תביעתו של התובע, שהנתבע הוא אחיו. התובע עבד בעסקו של אחיו, נגריית דוד חזן, מיום 1.10.2014 עד ליום 31.12.2022.

התובע הגיש תביעה בסך כולל של 383,883 ₪, במסגרתה הוא עותר לשורה של סעדים כספיים: פיצויי פיטורים; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; הפרשות לפנסיה; דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; תשלום שעות נוספות; פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד ופיצוי בגין אי עריכת שימוע.

במסגרת כתב ההגנה נטען, בתמצית, כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, תוך שהתובע מסתיר הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים במסגרתו שולם לתובע סכום נכבד; כי התובע ניצל את תמימותו ותום לבו של הנתבע, שהעסיק אותו כדי לספק לו מקור פרנסה; כי התובע לא עבד בשעות נוספות אלא נעדר רבות מעבודתו; כי התובע התפטר ולא פוטר, ועוד.

בהקשר זה יצוין כבר עתה, כי בכתב ההגנה ציין הנתבע מפורשות כי בכוונתו לבקש צו לקבלת דוח איכון למכשיר הסלולארי של התובע (סעיף 25 לכתב ההגנה).

ביום 9.7.25 הוגשה מטעם הנתבע בקשה למתן צו לקבלת דוח איכון, כאמור לעיל. לטענת הנתבע, דו"ח איכון דרוש לצורך בירור היקף המשרה וצמצום המחלוקות המשפטיות. חלק ניכר מכתב התביעה נוגע לשאלת ביצוע שעות נוספות ופדיון ימי חופשה, בעוד שהנתבע טוען שהתובע לא עבד בשעות נוספות וכי לאורך השנים הפגין דפוסי היעדרות בלתי סבירים, תוך שיבוש פעילות העסק.

הנתבע מחדד שמדובר בעסק משפחתי וקטן, ושהצדדים להליך הם אחים שעבדו יחד ללא עובדים נוספים. לכן אין ראיה חלופית או דרך אחרת להוכחת שעות העבודה ומועדי ההיעדרות של התובע. הנתבע נתן אמון בתובע וציפייתו הייתה שאחיו הקטן יפעל כלפיו ביושר לביצוע מלוא שעות העבודה.

עוד טוען הנתבע, כי הגבלת הבקשה לזמנים ספציפיים תוך שהתובע יהיה רשאי להשחיר מידע עודף עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ – אברהם שטטר (ניתן 4.3.2018) (להלן: הלכת פישר).

התובע, שהגיש תגובתו ביום 24.7.25, טוען כי הבקשה הוגשה באיחור, שכן ביום הגשת הבקשה כבר חלף המועד לסיום הליכי גילוי מסמכים בהתאם להחלטת בית הדין. הנתבע הצהיר בכתב ההגנה כי בכוונתו לבקש צו איכון אך לא עשה כן. הבקשה מוגשת רק עתה על מנת לדחות את דיון ההוכחות ולהביא לפגיעה נוספת בתובע.

התובע טוען כי הוא עבד בתוך בית העסק של הנתבע – נגרייה, תחת פיקוחו ובכפיפות מלאה אליו, כך שהיה באפשרותו ומחובתו לפי דין לפקח על התובע ולנהל רישום מדויק של השעות בזמן אמת. היענות לבקשה תגרום לפגיעה בלתי מידתית בפרטיותו של התובע. הנתבע טען בכתב ההגנה כי בכוונתו להוכיח את טענותיו בדבר היעדרויות בעזרת עדים, כך שישנה דרך חלופית להוכחת טענות הנתבע מבלי לפגוע בפרטיות התובע.

התובע מציין כי לטעמו הלכת פישר אינה חלה בענייננו שכן באותו מקרה, מדובר היה בעובד שעבודתו התבצעה מחוץ לחצרי המעסיק והתאפיינה בניידות גבוהה. באשר להצעת הנתבע כי התובע יעבור על דוחות האיכון וישחיר פרטים לא רלוונטיים, הנתבע מפנה לבר"ע 42834-04-25 מגניט פלוס – מיכאל ז'רקוב (ניתן 22.5.2025), במסגרתו טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי (כב' השופט עדו בן צור) ובית הדין הארצי אישר החלטתו זו.

דיון והכרעה

ראשית יצוין כי, בניגוד לטענת התובע, בקשה זו לא הוגשה באיחור, שכן בהתאם להסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של החלטה מיום 26.6.25, שלב גילוי המסמכים יסתיים ביום 10.7.25, ואילו הבקשה הוגשה ביום 9.7.2025. על כן, הבקשה הוגשה במועד ואין לדחותה מטעם שלא הוגשה כך.

אשר לטענות הצדדים לגופן, במסגרת בחינת הבקשה יש לאזן בין האינטרסים המתנגשים שהינם, מחד גיסא, האינטרס בגילוי האמת וניהול הליך ב"קלפים פתוחים" ומאידך גיסא, זכותו של התובע לפרטיות. סוגיה מעין זו אכן נדונה בהרחבה במסגרת הלכת פישר, שדנה במתן צו איכון למכשירו הסלולארי של עובד כאשר העובד מתנגד למתן הצו.

בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהקביעה בסעיף 17 להלכת פישר, לפיה ההחלטה מוגבלת לנסיבות בהן עבודת העובד מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק ומאופיינת בניידות גבוהה, תוך שדו"ח האיכון אינו מהווה תחליף למילוי חובותיו החוקיות של המעסיק בדבר ניהול רישום עקבי ומלא של שעות העבודה.

במקרה דנן אין חולק על כך שעבודתו של התובע בוצעה בחצריו של המעסיק, ועל כן, לכאורה, הלכת פישר אכן אינה חלה.

ואולם, לטעמנו לא ניתן להתעלם מן המאפיינים המיוחדים של המקרה דנן, בו מדובר בעסק משפחתי קטן המונה שני אחים, כך שיחסי העבודה והיחסים המשפחתיים מתקיימים בערבוביה. אכן, יחסים משפחתיים אלו, והקרבה האישית בעטיים, יצרו מערכת יחסים המבוססת על אמון אישי בין הצדדים, אשר חרגה מיחסי עבודה פורמאליים גרידא (ראו השוו: סע"ש (אזורי ת"א) 24069-10-22 בכששיאן – קן דרור ששון, במיוחד פסקה 11 להחלטת כב' השופטת דגן-טוכמכר (נבו 29.5.2024)).

יחסי האמון המוגברים המתקיימים בענייננו, שמכוחם אף חלה על הצדדים למערכת היחסים חובת תום לב מוגברת מצדיקים, לטעמי, היעתרות לבקשה לצו איכון גם במקרה דנן, בו אין מחלוקת כי העבודה בוצעה בחצרי המעסיק (ראו והשוו: סע"ש (אזורי ת"א) 24406-08-20 ניו זינגר בע"מ - אלמלם, במיוחד פסקאות 6-5, 24 להחלטת כב' השופטת עציון - פלץ (נבו 18.8.2021)).

שיקול נוסף השוקל לטובת היעתרות למתן צו איכון עניינו בכך שהבקשה בענייננו מתייחסת לסוגיה קונקרטית, המצויה בליבת הסכסוך, ושתוצאותיה עשויות לשפוך אור על היקף עבודת התובע – נושא המצוי במחלוקת מהותית בין הצדדים (השוו: רע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני, פסקאות 31-30 (נבו 22.7.2021); כן ראו: עניין פישר לעיל, לעניין מלאכת האיזון בין האינטרסים הנוגדים, פסקה 12 לפסק הדין).

הדברים נוגעים אף לשלושת הרציונלים אשר בבסיס הליכי הגילוי והעיון: יעילות ועידוד פשרות, שוויון והגינות דיונית, וחקר האמת (להרחבה ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 34-31 וההפניות שם (2021)).

לאמור יש להוסיף היעדר חלופות אחרות להוכחת המידע האמור, בנסיבות העניין, שכן, כאמור, ענייננו בעסק משפחתי קטן בו הנתבע העסיק את התובע כעובד יחיד, לפי הטענה (ראו סעיף 4 לבקשת הנתבע).

נבוא, אפוא, ונבחן את המקרה דנן בהתאם לאמות המידה ולשיקולים שנקבעו בהלכת פישר. בהלכת פישר נקבע, כי יש לבחון את הבקשה בהתאם למבחן הרלוונטיות במובנו הצר ולאחר מכן בהתאם למבחן הרלוונטיות במובנו הרחב, תוך הבאה בחשבון של מספר שיקולים.

במקרה דנן, הבקשה עומדת במבחן הרלוונטיות במובנו הצר שכן היא מתייחסת למצער לרכיבי התביעה שעניינם בעבודה בשעות נוספות ופדיון ימי חופשה. סוגיות אלה עומדות, כאמור, במרכז המחלוקת בין הצדדים ומהוות כמעט מחצית מסכום התביעה (196,856 ₪ מתוך 383,883 ₪). מכאן, שישנה רלוונטיות גדולה לגילוי היקף השעות בהן התובע נכח במקום העבודה.

באשר למבחן הרלוונטיות במובנו הרחב, נקבע בהלכת פישר כי יש להביא בחשבון מספר שיקולים, כדלקמן:

היקף הגילוי – ציר הזמן: בענייננו, הנתבע ביקש לצמצם את צו האיכון לתקופה מוגבלת ולשעות מסויימות ביממה (בימים א'-ה' בשעות 08:00-18:00 ובימי ו' בשעות 08:00-11:30) .

הגבלת היקף הגילוי באופן זה נדונה בהלכת פישר, בסעיף 16:

"הגבלת מספר החודשים בהם ניתן הצו משכללת את מידתיותו, וזאת בשני היבטים: ראשית, היקף המידע הנמסר מכוחו של הצו מצומצם יותר, שכן מספר החודשים מועט יחסית. שנית, הצורך של המשיב לבחון את נתוני האיכון הנמסרים לצורך סינונם (על כך ראו להלן) אינו מטיל עליו מעמסה מכבידה מדי (ביחס למקרה בו היה הצו חובק את כל תקופת ההעסקה)."

דברים אלה יפים אף לענייננו.

במקרה דנן, ובדומה לקביעת בית הדין הארצי בהלכת פישר, נראה כי יש להעדיף את החלופה השניה המוצעת בבקשת הנתבע, כך שדו"ח האיכון יתייחס רק לשנה האחרונה להעסקתו של התובע, קרי לתקופה שמיום 28.12.2021 עד ליום 28.12.2022.

סוג המידע וזיקתו לבעל דין: בהקשר זה נפסק, כי התפישה היא שהגילוי כלפי בעל דין הוא רחב יותר מהגילוי כלפי צד שלישי. אף בענייננו, מדובר בדו"ח איכון המתייחס למכשירו של התובע. לעניין זה, יפים דברי בית המשפט העליון בעניין אפרופים שיכון וייזום:

"ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל-פיו ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות הוא אפוא מידת הרלוונטיות שבמסמכים שגילוים נדרש לבירור המחלוקת. אף מובן הוא כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על פני ההכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוונטיות, וזאת על-ידי מחיקת התביעה שהגיש כנגד הנתבע".

ראו: רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, נה(2) 102, פסקה 5 להחלטה מיום 24.12.2000).

אופן מסירת המידע: בהלכת פישר נפסק כי "נקודת האיזון הראויה היא בהעברת נתוני האיכון קודם כל לעובד, אשר יהא רשאי להשחיר את המידע העודף." (ההדגשה במקור, סעיף 13 לפסק הדין). מכאן, שאף בהיבט זה בקשת הנתבע עולה בקנה אחד עם השיקולים המנויים בהלכת פישר.

סוף דבר

הנה כי כן, נסיבותיו של המקרה (עסק משפחתי קטן בו מערכת יחסי העבודה היא בין שני אחים); הרלוונטיות של דו"ח האיכון ונחיצותו לחקר האמת ולבירור סוגיות המצויות בליבת המחלוקת; היעדרה של חלופה מתאימה לגילוי המידע הדרוש; וכן מידתיות הבקשה, המוגבלת הן בהיקף הזמן בגינו מבוקש הצו, הן בזיקה של המידע לתובע בלבד והן באופן מסירת המידע, כך שהתובע יוכל להשחיר מידע עודף – כל אלה מטים את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

עד ליום 6.8.25, הנתבע יגיש פסיקתא לחתימה המתייחסת לאיכון מספר המכשיר הסלולארי של התובע, כלדקמן:

1. דו"ח האיכון יוגבל לתקופה שבין יום 28.12.2021 ליום 28.12.2022, לשעות 08:00-18:00 בימים א'-ה' ולשעות 08:00-11:30 בימי ו'.

2. הנתבע יישא בעלות הפקת הדו"ח.

3. דו"ח האיכון שיופק יועבר תחילה לתובע, אשר יהיה רשאי להשחיר מידע עודף שאינו רלוונטי לשעות העבודה.

4. דו"ח האיכון יופק תוך 21 יום ממועד קבלתו על ידי חברת הסלולאר.

התובע יישא בהוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪.

לעיוני ביום 7.8.2025.

ניתנה היום, ה' אב תשפ"ה, (30 יולי 2025), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.