שלומית עמרני נ' עמותת בני ציון

1.בפנינו תביעתה של גברת שלומית עמרני (להלן: "התובעת") כנגד עמותת בני ציון, עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי במסגרת "החינוך העצמאי" (להלן: "העמותה") בגין זכויות להן היא זכאית, לטענתה, אגב יחסי העבודה בין הצדדים ובעקבות סיומם.

טענות התובעת

2.התובעת הועסקה בעמותה מיום 1.9.97 ועד 29.3.15 כסייעת בגן ילדים בחולון. במהלך תקופת העסקתה סבלה מאי סדרים וקיפוח בתשלום זכויותיה, זאת בניגוד לנהלי התשלום במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, בהם כלולה העמותה.

3.כפי שעולה מדו"ח המוסד לביטוח לאומי, ועל אף שהתובעת עבדה כל התקופה באותו גן ילדים, בין השנים 2003-2007 הועברה על ידי העמותה למעסיקה בשם מעיין רשת החינוך התורנית (להלן: "מעיין החינוך").

4.במהלך קיץ 2014, בעודה בהיריון מתקדם, פנתה התובעת לעמותה בדבר השוואת תנאים לעובדות משרד החינוך ובפרט לעניין הוצאתה לחופשה כפויה ללא תשלום בחודשי הקיץ מדי שנה. כתוצאה מפנייה זו שילם לה מנהל העמותה קצובת ביגוד וסכומים חלקיים עבור חודשי הקיץ, אך החל לנקום בה. כך, ומבלי שערך שימוע, שינה את מתכונת העבודה של התובעת לעובדת שעתית בשכר מינימום, דבר שפגע בשכרה ויצר הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה (בעודה בהיריון).

הרעת תנאים זו המשיכה עד יציאתה לחופשת לידה ביום 21.12.14.

5.ביום 28.4.15 פנה ב"כ התובעת לעמותה וביקש עבורה השוואת תנאים רטרואקטיבית. במכתב זה אף הודיע כי התובעת החליטה להישאר בביתה לצורך טיפול בבנה. העמותה השיבה לפנייה זו ביום 5.5.15 באמצעות מכתב עליו חתום עו"ד עדיאל גלס, בו דחתה את כל טענות התובעת.

6.בתאריך 7.5.15 שלח ב"כ התובעת מכתב נוסף, בו חזר על הטענות בשנית. לאחר פניה זו, ביום 14.6.15 הודיעה העמותה כי היא מוכנה לשלם פיצויים בסך 54,153 ₪, מהם יש להפחית 9,126 ₪ ששולמו על ידי מעיין החינוך, קרי 45,027 ₪.

7.בכל תקופת העסקתה קיבלה התובעת שכר מינימום ותנאים סוציאליים על פי הדין הכללי, למרות שהינה זכאית להשוואת תנאים לעובדי הוראה.

בנוסף, התובעת דורשת שכר עבור חודשי הקיץ בהם לא קיבלה שכר, חרף חובה המעוגנת בתקנות, בהוראה מפורשת בכתב ההתחייבות ובחוזה העבודה החדש; הפרשי פיצויי פיטורין (ופיצויי הלנה); הפרשי פנסיה וקרן השתלמות; פדיון חופשה; דמי הבראה; ביגוד; תוספת מעונות; ניכוי שלא כדין. עוד, מבקשת התובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים (הרעת תנאים בזמן הריונה), אי עריכת שימוע ועוגמת נפש.

טענות העמותה

8.התובעת, עובדת בעייתית, שימשה סייעת בגן ילדים ושכרה שולם על פי דין. היא אינה עובדת הוראה ולכן לא זכאית להשוואת תנאים ותביעתה מנופחת ורצופה בהכפשות חסרות בסיס. התובעת בחרה מסיבותיה לסיים את עבודתה בעמותה וכעת היא מבקשת לגרוף לכיסה סכומי כסף מופקעים.

העמותה מפעילה את הגן כגוף קצה ואינה בעלת הרישיון של הגן.

9.התובעת עבדה כסייעת בגן ילדים מתאריך 1.9.97, אך לא באופן רציף, כאשר בשנת 2000 למשל עבדה עבור העמותה חודש אחד בלבד. בין התאריכים 1.11.03-31.1.07 עבדה באותו תפקיד תחת מעיין החינוך וקיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה. מעבר זה נעשה בהסכמת התובעת ובשל כך שהעמותה הייתה זכאית למימון מספר עובדים על ידי הרשות. בשנת 2007, מנהל כח האדם במעיין החינוך הודיע באופן חד צדדי שלא ניתן להעניק הטבה זו לסייעות ולכן העמותה שבה היא לשלם את שכרה של התובעת ישירות.

למעשה התובעת עבדה בעמותה 185 חודשים בלבד.

10.לאחר חופשת הלידה שלה, התובעת חזרה למספר ימים, יצאה לחופשת הפסח ולאחריה חדלה להתייצב לעבודתה באופן פתאומי. למעשה, התובעת התפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת.