א. נ' מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח (2002) בע"מ

בפנינו תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

טענות התובעת

1.התובעת, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (ר' סעיף 1 לכתב התביעה) החלה נותנת שרותים למרכז הפיתוח של הנתבעת בשנת 2008.

2.לטענת התובעת הציגה מועמדות למשרה אצל הנתבעת תוך שהיא מקווה להקלט אצלה כשכירה אלא "שהנתבעת הודיעה לתובעת כי אין היא מוכנה לקלוט אותה כשכירה" (ר' סעיף 6 לכתב התביעה). התובעת הסכימה להצעת הנתבעת להתקשר עימה במתכונת של יועצת חיצונית, לצורך פרויקט נקודתי, תוך ש"קיוותה, כי התקשרות זו הקצרה תהא "דלת כניסה" למשרה מסודרת במיקרוסופט" (ר' סעיף 7 לכתב התביעה).

3.התובעת חתמה על הסכם שנוסח כהסכם קבלן (ר' סעיף 11 לכתב התביעה), קיבלה תמורה ששולמה לה כנגד חשבונית מס שהפיקה כעוסק מורשה "מעמד אותו הסדירה לצורך התקשרות זו עם הנתבעת" (ר' סעיף 12 לכתב התביעה).

4.בפברואר 2013 יצאה התובעת לחופשת לידה ושבה ליתן שרותים לנתבעת ביום 1.9.2013 או אז נאמר לה, לגרסתה, כי בשל "קשיי תקציב" חזרתה תהא לתקופה קצרה בת ארבעה חודשים. ביום 31.12.2013 הסתיימה ההתקשרות בין התובעת לנתבעת.

5.התובעת טוענת כי בינה לבין הנתבעת שררו יחסי עובד ומעביד:

5.1התובעת השתלבה במרכז הפיתוח אותו מפעילה הנתבעת בהרצליה. "תפקידה, הכשרתה, ידיעותיה ונסיונה כמעצבת ממשקי משתמש הינם חלק שגרתי, שכיח ובלתי נפרד ממרקם כח האדם של הנתבעת" (ר' סעיף 25 לכתב התביעה)

5.2במשך כל שנות עבודתה, טוענת התובעת, היתה עבודתה זו עיסוקה העיקרי. "מעבר לעבודתה אצל הנתבעת היתה לתובעת במהלך השנים פעילות נוספת מצומצמת יותר" (ר' סעיף 26 לכתב התביעה).