ש' נ' מוטי גנץ בע"מ ואח'

1.התובע והנתבע 2 הם שניהם יהלומנים החברים בבורסה ליהלומים. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בשיווק, ליטוש ועיבוד יהלומים (להלן: החברה), שהנתבע 2 הינו בעליה. במסגרת התביעה שבפנינו, טוען התובע שהוא שימש כמנכ"ל החברה במשך כשמונה שנים עד שפוטר, וכי הוא זכאי מכוח יחסי העבודה להפרשי שכר בסך למעלה מ- 11,000,000 ₪, לפיצויי פיטורים בסך למעלה מ- 2,000,000 ₪, לפיצוי על פיטורים שלא כדין ולזכויות סוציאליות נוספות. כן טוען התובע שיש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בכל שחייבת לו, לטענתו, החברה.

בפנינו בקשת הנתבעים לעיכוב הליכים, המתבססת על טענתם כי על היחסים בין הצדדים חלה תניית בוררות, הקבועה בתקנון הבורסה ליהלומים המחייב את כל חברי הבורסה, ועל כך שהליך בוררות מכוח אותה תניית בוררות תלוי ועומד בפני המוסד לבוררות של הבורסה.

נפתח החלטה זו בתימצות כתב התביעה, ובהמשך נדון ונכריע בבקשה לעיכוב ההליכים.

תמצית כתב התביעה

2.התובע מציג עצמו בכתב התביעה כיהלומן עתיר ניסיון וידע, שהינו חבר הבורסה ליהלומים (להלן: הבורסה) משנת 2012 ועד היום, ופקיד בה עוד משנת 2001. לטענתו, החברה הנתבעת הינה "שחקן מרכזי בשוק היהלומים הישראל, המשווקת יהלומים בארץ ומחוצה לה משך שנים רבות". הנתבע 2, מר משה גנץ (להלן: גנץ), בעליה של הנתבעת 1, הוא חבר הבורסה משנת 1980, נשיא התאחדות היהלומנים בישראל משנת 2006, ונשיא התאחדות תעשייני היהלומים העולמית משנת 2008.

לפי כתב התביעה, הקשר בין התובע לגנץ החל עת שהועסק התובע בחברה אחרת בשם פייס סיז בע"מ, שהייתה בבעלות משותפת של גנץ ושל מר משה נמדר. התובע שימש באותה חברה כמנכ"ל בין השנים 2006 ל- 2007, עד לפירוק השותפות בין גנץ לנמדר. לפי התובע, במחצית השניה של 2007 פנה אליו גנץ והציע לו לשמש כמנכ"ל הנתבע, והוא קיבל על עצמו את התפקיד, "כאשר בהתחשב במקצועיותו ונסיונו הרב בתחום היהלומים, ניתנה לו יד חופשית בעבודתו" (סעיף 10 לכתב התביעה).

לפי כתב התביעה, התובע טס באופן תדיר כחלק מעבודתו למפעל לעיבוד וליטוש יהלומים של החברה בבוטסואנה, שם פיקח באופן הדוק אחר עבודות הליטוש, וכן עמד בקשרי עבודה רציפים עם מעבדה גמולוגית אמריקאית עימה עבדה החברה. לטענתו, פעולותיו אלה ואחרות הביאו לשיפור ניכר בפעולות החברה ולהשאת רווחיה.

התובע טוען כי עם תחילת עבודתו סיכם עם גנץ כי ישתכר שכר חודשי קבוע, שעמד בתחילת עבודתו על 7,000 ₪ לחודש, ובהמשך הועלה והגיע לסך 33,995 ₪ עם סיום עבודתו. בנוסף, הוא טוען שהוסכם שיקבל לשכר קבלני בגובה אחוז אחד (1%) ממחזור המכירות, בהפחתת תשלומי החובה לפי כל דין. התובע מוסיף וטוען כי לאורך השנים שולמו לו מקדמות על חשבון השכר הקבלני בסך כולל של 429,000 דולר נטו, כשסכום זה כלל לא נרשם ואינו מופיע בתלושי המשכורת שהופקו לו. עוד טוען התובע בכתב תביעתו כי לאורך השנים לא נערכה בין הצדדים התחשבנות שנתית "מסודרת" ביחס לזכאותו של התובע לשכר הקבלני. מכל מקום, התובע טוען שבמהלך השנים 2014 ו-2015 נקלעה החברה לקשיים, הוא מצידו פנה לגנץ בהזדמנויות שונות ודרש ממנו לשלם לו את יתרת השכר הקבלני, ולטענתו במענה לכך השיב לו גץ כי על הצדדים לבצע "התחשבנות כוללת" שבסופה, כך טען גנץ, צפוי שיסתבר כי דווקא התובע הוא שחב לנתבעים כספים (סעיף 23 לכתב התביעה). בשלב מסוים טען התובע כי הוא זכאי לקבל קרוב ל- 3,000,000$ כשכר קבלני (ראו התחשיב בסעיף 29 לכתב התביעה). במענה לכך, כך לטענתו, הוא קיבל ביום 1.11.15 מכתב פיטורים (נספח ז' לכתב התביעה).

3.להשלמת התמונה, יצוין כי בסעיפים 34 עד 40 בכתב תביעתו מציין התובע כי "לקראת סוף שנת 2007, ולאחר שהתובע שימש כמנכ"ל הנתבעת במשך כשנה" פנה אליו גנץ וביקש להקים "שותפות נפרדת" שבה הם יהיו שותפים שווים בהכנסות. לפי טענות התובע בכתב התביעה, השותפות אכן הוקמה, אך פורקה בשנת 2011, תוך שגנץ מודיע לו שהוא נותר חייב לשותפות סך של 291,607$, וכי סכום זה יקוזז מן השכר הקבלני המגיע לו. בהמשך לכך טוען התובע כי סוכם בינו ובין גנץ כי "מחוץ ומעבר לעבודתו בנתבעת, יבצע עבור הנתבע 2 באופן אישי, בנפרד ובנבדל מעבדי הנתבעת, קניות ומכירות של יהלומים במסגרת עסק חדש – XM ". התובע מדגיש בתביעתו כי מאחר שבמעמדו בשותפות X הוא לא היה עובד, ההתחשבנות בקשר אליה אינה נכללת בכתב התביעה, וזאת אף שיש לו טענות קשות בקשר להתחשבנות לגבי שותפות זו, ובין היתר כי "שכרו של התובע מהנתבעת עבור עבודתו עבורה, יוחס שלא כדין כהוצאה לשותפות X " (סעיף 38 לכתב התביעה).