סיונוב נ' ים המלח ואח'

פסק דין

תביעה כספית בסך של 30,000 ₪.

התובעת נפלה כשירדה במדרגות במלון "לאונרדו קלאב" בים המלח (הנתבעת 1) ביום 3/7/08.

לטענת התובעת, החליקה משום שהיו מים על הרצפה ועקב הנפילה, נחבלה בראשה ובעצם הזנב.

הוצגו אישורים על פניית התובעת לקבלת טיפול רפואי חוזר ונשנה בגין הנ"ל.

כן הוצג "אישור רפואי" של ד"ר קמחין מיום 26/10/10 שלפיו אובחן שבר בעצם הזנב ונקבעו ממצאים שונים שלהערכת המומחה הותירו אצל התובעת, נכות בשיעור של 10%.

הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1.

אין מחלוקת שהתובעת נפלה במדרגות שמובילות לספא באזור "מועד" שיש בו חשש להצטברות מים על הרצפה.

עוד אין מחלוקת, כי התובעת אמנם נפלה בירידה במדרגות, בעת הירידה מהמדרגה האחרונה למפלס הקרקע, ביום 3/7/08.

מולא טופס פציעה לפי הנוהג המקובל אצל הנתבעת 1 (נת/3). בטופס מצוין כי הקב"ט היה במקום וראה את הנפילה. עמדת אנשי המלון המובאת שם היא שהתובעת ירדה במדרגות, "פספסה" את המדרגה האחרונה ולכן, נפלה.

בדיון העידו התובעת ובעלה, שהיה איתה בעת שנפלה.

שניהם העידו כי לאחר שנפלה התובעת כאמור, בעת הירידה מהמדרגה האחרונה, הסתבר שהיו מים על הרצפה ועוד העידו כי בעת שנפלה, לא היה במקום שטיח.

התובעת העידה כי נסעה לצלם את מקום הנפילה כחודש אחרי האירוע ורק אז שמו את השטיח שנראה בתמונה (התמונה סומנה ת/1).

כאמור, לפי טופס הפציעה נת/3, קב"ט המלון היה במקום וראה את הנפילה. אולם הקב"ט הרלבנטי לא הוזמן להעיד. הגיע קב"ט אחר, שהינו קב"ט המלון בשנה האחרונה ולדבריו, גם בשנים 2000-2002 והעיד, כי תמיד היו שטיחים במלון. גם בשנים 2000-2002.

אי הבאתו של הקב"ט הרלבנטי פועלת לחיזוק גרסת התובעת כי החליקה בשל מים שהיו על הרצפה וכי לא היה במקום שטיח.

הנתבעות הגישו תמונות שצילמו חוקרים מטעם הנתבעת 2 (נת/5). מעיון בתמונות עולה כי אין זה מקום הנפילה כפי שהוא נראה בתמונה שצילמה התובעת (ת/1). עוד עולה כי השטיחים המצולמים נראים אחרת מהשטיח שנראה בת/1, שצולמה כחודש לאחר הנפילה. השטיח בת/1 נראה שטיח מאולתר.

מתוך כל האמור אני מקבלת את גרסת התובעת, שהייתה מהימנה ולא נסתרה, נתמכת בגרסת בעלה ומתחזקת מאי הבאתו של הקב"ט הרלבנטי לעדות, שלפיה החליקה במדרגות שמובילות לספא, בשל המים שנקוו על הרצפה וכי בעת שהחליקה ונפלה, לא היה במקום שטיח. התוצאה היא שהנתבעת 1 התרשלה משלא נקטה אמצעי זהירות סבירים ופשוטים, שהיה בהם כדי למנוע את הנפילה והנזק שנגרם בעטיה לתובעת, שהינם נזקים צפויים בנסיבות העניין.

אשר לנזק שנגרם לתובעת – כאמור, הוצג "אישור רפואי" של ד"ר קמחין מיום 26/10/10 שלפיו אובחן שבר בעצם הזנב ונקבעו ממצאים שונים שלהערכת המומחה הותירו נכות של 10%. אלא שהאישור אינו ערוך כחוו"ד רפואית. כמו כן, התביעה מפרטת רק את "הנזקים המיוחדים" שנגרמו לתובעת עקב הנפילה (הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ושכ"ט עו"ד עבור ייעוץ) בסך כולל של 4,000 ₪; ואילו הנזקים האחרים (כאב וסבל, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות שאינן בסל הבריאות והוצאות נסיעה בעתיד), לא פורטו כלל.

הבהרתי לתובעת בדיון את הקושי בתביעתה והצעתי לה לשקול למחוק את התביעה, על מנת שתוכל לשקול ולהיערך כראוי להגשת תביעה, לרבות באמצעות עו"ד. ואולם התובעת, גם לאחר הפסקה והיוועצות בעורך הדין שסייעה בידה בעריכת התביעה, הודיעה כי היא מבקשת לדון בתביעה כפי שהוגשה, אף שהובהר לה כי בכך היא חוסמת את דרכה מלתבוע בהזדמנות אחרת פיצוי בגין נכות כתוצאה מהאירוע, אם קיימת, וכי למעשה, בתביעתה כפי שהוגשה, תוכל, לכל היותר, לזכות בפיצוי בגין כאב וסבל או עוגמת נפש. הכל כמפורט בפרוטוקול.

הוכח להנחת דעתי, מתוך המסמכים הרפואיים שהוגשו כי התובעת סבלה כאבים מהחבלות בראש ובעצם הזנב. נכות, כאמור, לא הוכחה. גם לא הוגשו ראיות כלשהן לתמיכה בהוצאות כאלה או אחרות, שנתבעו, למעט קבלות לגבי הוצאות ייעוץ משפטי בסך של 2,000 ש"ח, שאין מקום לפצות בגינן בהליך במסגרת של בית המשפט לתביעות קטנות.