סיאני נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 14 לחוק חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.4.11 (להלן – הועדה).

הועדה התכנסה על פי פסק דין מיום 16.12.10 (גז"ז 4613/10) שקבע כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה "על מנת שתתייחס לשני הנושאים המצויינים להלן, תציין האם מצדיקים קביעת אחוזי נכות מעבר לאלה שנקבעו ותנמק את החלטתה: בתחום הדרמטולוגי – צלקת קלה בקרקפת; בתחום הנפשי - דירוג 23 מתוך 30 בבדיקת MMSE" (להלן – פסק הדין).

2.לטענת המערערת, בתחום הדרמטולוגי, קיימת סתירה בין קביעת הועדה לבין קביעות שהתקבלו על ידה בהליך קודם בנושא הצלקת. בנוסף, המערערת לא נבדקה על ידי הועדה.

לגבי קביעת הועדה בתחום הנפשי, נטען שלא היה מקום לקביעה שהליקוי הקוגניטיבי ממנו סובלת המערערת כלול בסעיף הליקוי הנפשי שנקבע לה, מאחר שמדובר בשני ליקויים שונים. לטענת המערערת, היה על הועדה להתייחס לשאלה האם הליקוי הקוגניטיבי שנמצא בבדיקת הזכרון כשלעצמו מזכה באחוזי נכות. בנוסף, אחוזי הנכות שנקבעו למערערת לפני שהתגלתה בעיית הזכרון זהים לאלה שאחרי גילוי הבעיה, וגם מסיבה זו נפלה טעות בהחלטת הועדה.

3.לטענת המשיבה, הועדה נימקה את החלטתה באופן מפורט כנדרש ואין סתירה בין קביעותיה הקודמות בתחום הדרמטולוגי לבין קביעתה בהחלטה נשוא הערעור.

4.בית הדין הורה על דיון חוזר בעניינה של המערערת, בשני תחומים – עור ונפשי. כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, נפסק שעל הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (8.1.08); ברע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (22.12.10)). פסיקה זו, אשר ניתנה ביחס לועדות הפועלות על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), יפה אף לועדות על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד – 1994 (להלן – חוק הגזזת), מאחר שביחס לשני סוגי הועדות, סמכות בית הדין מוגבלת לשאלות משפטיות (השוו נוסח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי לסעיף 14(ב) לחוק הגזזת).

5.בפתח הדיון בכל אחד מהתחומים הרפואיים, יש לציין כי לא נפל פגם בכך שהמערערת לא נבדקה שוב על ידי הועדה. זאת מאחר שפסק הדין הורה לועדה לשקול מחדש את מסקנותיה, על יסוד ממצאים שכבר נקבעו על ידה. בנסיבות אלה, השאלה אם להזמין את המערערת להבדק שוב, נתונה לשיקול דעתה של הועדה. משלא עשתה כן, חזקה שלא מצאה לכך הצדקה רפואית עניינית.

מכאן להחלטת הועדה, בהתייחס לכל אחד מהתחומים הרפואיים.

6.נכות דרמטולוגית

א.על פי פסק הדין, היה על הועדה להתייחס לממצא של צלקת קלה בקרקפת ולציין אם הוא מצדיק קביעת אחוזי נכות מעבר לאלה שנקבעו. הממצא הדרמטולוגי נקבע בישיבת הועדה מיום 23.12.07 - "צלקת משנית לניתוח השתלות בעבר צלקת זו אינה בולטת במיוחד."

ב.החלטת הועדה בתחום הדרמטולוגי היתה כדלקמן –

"הצלקת הנזכרת בסעיף 13א לפסה"ד הינה צלקת משנית לנסיון בהשתלת עור באזור האוקציסטלי - זו צלקת קטנה, לא מכוערת ולא בולטת.

אחוזי הנכות שנקבעו בגין צלקות כוללים את הצלקות המדוברת עוד בישיבת הועדה ב – 2007."

הועדה בדקה בעבר את המערערת (ביום 23.12.07) וציינה לגבי צלקות את הממצא הבא -

"באיזור האוקסיפטלי השיער והקרקפת נראים חוץ מאשר צלקת משנית לניתוח השתלות בעבר, צלקת זו אינה בולטת במיוחד."

ג.בניגוד לטענת המערערת, אין מדובר בהחלטות סותרות, אלא שימוש במינוחים שונים לאותה קביעה לפיה הצלקת ממנה סובלת המערערת אינה בולטת ואינה מצדיקה קביעת אחוזי נכות.

ד.משהועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין, חזרה ושקלה אם יש בממצא של הצלקת כדי להעניק למערערת אחוזי נכות נוספים, ונימקה את החלטתה – לא נפל פגם בהחלטה שהתקבלה, בתחום הדרמטולוגי.

7.נכות נפשית

א.בתחום הנפשי, היה על הועדה להתייחס לממצא של דירוג 23 מתוך 30 בבדיקת MMSE ולציין אם הוא מצדיק קביעת אחוזי נכות מעבר לאלה שנקבעו.