אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נדחה ערעור של מורשע באונס- השתלט על יכולת הבחירה של המתלוננת והפכה לשבר כלי

נדחה ערעור של מורשע באונס- השתלט על יכולת הבחירה של המתלוננת והפכה לשבר כלי

תאריך פרסום : 05/09/2011 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
132-10
05/09/2011
בפני השופט:
1. א' רובינשטיין
2. נ' הנדל
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
גטו טוואצאו
עו"ד פדידה שלום
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.       מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 1178/07 מיום 21.9.2009 (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר וצ' צפת), במסגרתו הורשע המערער בדעת רוב לאחר שמיעת ראיות ב-5 מעשי אינוס, עבירות איומים והדחה בחקירה (סעיפים 345(א)(1), 192 ו-245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). לפי דעת המיעוט הורשע המערער במעשה אינוס אחד, וזוכה משאר האישומים. המערער נידון ל-8 שנות מאסר. כן הוטלו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע, או עבירת מין שהיא פשע וכן פיצוי למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. הערעור מופנה נגד שני חלקיו של פסק הדין.

רקע עובדתי

2.       מעובדות כתב האישום בהן הורשע המערער, ולמקרא הכרעת הדין, עולה המסגרת העובדתית הבאה. המערער, יליד שנת 1986, עלה לארץ מאתיופיה עם משפחתו בשנת 2006. מקום מגוריו ועבודתו בתקופה הרלוונטית היה בעיר אילת. המתלוננת, ילידת שנת 1985 עלתה בגפה לארץ מאתיופיה בשנת 2006 והגיעה לאילת על מנת להתגורר ולהתפרנס. המתלוננת והמערער הכירו זה את זו בבית המלון בו עבדו יחדיו. בתחילת חודש נובמבר 2007, הגיע המערער למקום מגוריה של המתלוננת, ועת שכבה על מיטתה נשכב המערער על המיטה והחל ללטף אותה ולהרים את כותנתה תוך שהיא מתנגדת ומביעה את אי הסכמתה. המערער התעלם מבקשותיה של המתלוננת, ביקש ממנה שלא תצעק, הרים את כותנתה, קרע את תחתוניה והחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה ללא הסכמתה, בעודה מתנגדת ובוכה. לפי הנקבע, במהלך המעשים הכה המערער את המתלוננת, סטר על פניה ואיים עליה לבל תתנגד. בתום האירוע, כאשר המתלוננת בוכה, אמר לה המערער: "מעכשיו את צמודה אלי, אני לא אעזוב אותך, אנחנו מעכשיו ביחד".

          לאחר המתואר לעיל, נהג המערער במספר רב של הזדמנויות לאיים על המתלוננת ולצוות עליה לעשות כרצונו: לטלפן אליו, להיות זמינה טלפונית ולהגיע למקום מגוריו על פי דרישתו, שאם לא כן - יכה אותה ואף יהרוג אותה. המערער הוסיף כי אם תתלונן במשטרה ותביא למעצרו, הוא יירצח אותה לאחר שישתחרר. המערער המשיך להכות את המתלוננת בתקופה האמורה. במהלך חודש נובמבר 2007 ועד ליום 5.12.2007, הגיעה המתלוננת למקום מגורי המערער, אשר בעל אותה בארבע הזדמנויות שונות ללא הסכמתה. על פי כתב האישום בכתה המתלוננת ואמרה למערער כי אינה חפצה בקיום יחסי מין עימו. ביום 6.12.2007 הובאה המתלוננת למשטרת אילת על ידי חיילת ממוצא אתיופי, שראתה אותה בוכה בעת שחלפה על פניה בבוקרו של אותו יום. המתלוננת ביקשה כי החיילת תתלווה אליה לצורך הגשת תלונה במשטרה. יובהר כי דעת הרוב ודעת המיעוט נחלקו ביחס לארבעת מקרי האונס האחרונים.

          במענה לכתב האישום טען המערער כי קיים עם המתלוננת יחסי מין פעמיים בהסכמתה. הוכחש על ידו כי קיים חמש פעמים יחסי מין עם המתלוננת.


גרסאות הצדדים בבית המשפט המחוזי

3.       כפי שצוין, המתלוננת העידה כי במקרה האונס הראשון ביטאה התנגדות אקטיבית למעשיו של המערער, דחפה אותו והפצירה בו שלא ייגע בה. למחרת היום לקח המערער את הטלפון הנייד שלה, רשם את מספרו והחל לתת לה הוראות - לאן להגיע ומתי לטלפן אליו. במהלך שלושת השבועות לאחר מכן הגיעה לביתו של המערער על פי דרישתו, תוך שהוא מאיים עליה כי יירצח אותה וכי אין לה אף קרוב להיעזר בו בישראל. בעת ההיא קיימה עימו יחסי מין עוד ארבע פעמים, וזאת מבלי הבעת התנגדות אקטיבית כלשהי, נוכח החשש שיממש את איומיו ויהרוג אותה. לעובדה שטילפנה אל המערער פעמים רבות השיבה המתלוננת כי התקשרה למערער על פי הוראותיו, מפחד שישים קץ לחייה.

          בחקירה המשטרתית מסר המערער מספר גרסאות הסותרות אחת את רעותה, אולם לבסוף התגבשה גירסתו לפיה המתלוננת טופלת נגדו האשמות שווא נוכח סירובו להיות בן זוגה.  נטען כי יחסי המין נתקיימו בהסכמה. המתלוננת הטרידה אותו בשיחות טלפון רבות וביקשה כי יממן עבורה בגדים וכרטיסי חיוג על חשבון משכורתו. הוסף כי במקרה אחד בו היה המערער פצוע בידו הגיעה המתלוננת לדירתו, וניסתה לפגוש אותו בכל דרך על אף שהוא לא רצה כלל לפגוש בה. המתלוננת נפגעה מתגובתו, ועל כן גמלה בליבה להעליל נגדו במשטרה.

ההסכמה והמחלוקת בבית המשפט המחוזי

4.       כל שופטי ערכאה קמא ציינו את התרשמותם לטובה מעדות המתלוננת. נקבע כי "עדות המתלוננת הותירה רושם מהימן. המתלוננת הייתה משכנעת... הגם שחקירתה במשטרה לא היתה קלה, ואף הטילו שם ספק בגרסתה, המתלוננת היתה עקבית גם במשטרה וגם בבית המשפט (עמ' 24 לפסק דינו של כב' השופט נ' זלוצ'ובר). אף דעת המיעוט קבעה כי "גרסת המתלוננת היא כאמור עקבית, אין בה כל העצמה או תחכום" וכי היא "יצרה רושם אמין ביותר" (עמ' 13-14 לפסק דינה של כב' השופטת צ' צפת). לגבי עדותו של המערער נקבע כי "מוסכם על דעת כל ההרכב, שהנאשם אינו אמין והוא שיקר לאורך כל הדרך מתחילת חקירתו במשטרה ועד תום עדותו בבית המשפט" (עמ' 22 לפסק דינו של כב' השופט נ' זלוצ'ובר). ברם, התרשמותו המשותפת של המותב לא הובילה לתוצאה אחידה.

          דעת הרוב לא התעלמה מסתירות קלות בעדותה של המתלוננת. היא הדגישה כי סיבת הגעתה של המתלוננת למקום מגוריו של המערער וקיום יחסי המין עימו התרחשו בשל האיומים והאלימות בה נקט המערער כלפיה, ועקב הפחד הרב שאחז בה נוכח היותה עולה חדשה בודדה, שאינה דוברת עברית וחסרת כל תמיכה. נפסק כי ביחס למקרה הראשון המתלוננת הביעה את התנגדותה בצורה מפורשת בזמן המעשה. באשר לארבעת המקרים הנוספים עלה בבירור שהמתלוננת לא חפצה בקיום יחסי מין, ופשוט צייתה להוראותיו של המערער להתפשט ולשכב עימה, בהיותה מאויימת על ידו. הוסף כי נוכח ההתנגדות הפיזית והאקטיבית באירוע האונס הראשון "לא נותר ספק סביר ביחס לאפשרות שהנאשם לא היה מודע לאי הסכמתה של המתלוננת לקיים יחסי מין גם בארבעת המקרים האחרונים" (עמ' 32 לפסק דינו של כב' סגן הנשיא ב' אזולאי).

          לפי דעת המיעוט, היה מקום לזכות את המערער מהמקרים האחרים שהתרחשו בדירתו. נקבע כי אף אם סובייקטיבית הרגישה המתלוננת שהגיעה לביתו של המערער וקיימה איתו יחסי מין בניגוד לרצונה, קיים ספק אם המערער אכן היה מודע להתנגדותה. חוסר מודעות זה מאיין את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת האינוס - מודעות כלפי טיב המעשה ונסיבותיו - "שלא בהסכמה חופשית". צוין כי לעיתים העמידה המתלוננת פנים שטוב לה, וכי התקשורת שיצרה המתלוננת עם המערער, לרבות ההגעה אל דירתו אף אחרי שהועברה למקום עבודה אחר, מעלים ספק במודעות המערער לנסיבות העבירה. צוין בדעת המיעוט כי "טיבם ועוצמתם של האיומים הנטענים על המתלוננת לא התבררה עד תום", דבר המעורר קושי נוסף בבחינת מודעותו של המערער לאי ההסכמה.

טענות הצדדים בערעור

5.       המערער מפנה את ערעורו כלפי דעת הרוב ומבקש לאמץ את חוות דעת המיעוט, לפיה הורשע במעשה אונס אחד בלבד. נטען שלא ניתן משקל ראוי לעובדה שהמתלוננת הגיעה בעצמה לדירת המערער, ולעיתים אף עשתה זאת בהליכה רגלית ארוכה. הוסף כי המערער ראה במתלוננת כחברתו, וכי זו התקשרה אליו כמעט מדי יום ביומו. הודגש כי למעלה מחודש לא הגישה המתלוננת תלונה למשטרה בדבר מקרי האונס. כן צוין כי המתלוננת לא הביעה כל התנגדות פיזית או מילולית לקיום יחסי המין. לעניין העונש טוען המערער כי אף אם לא יזוכה מארבע עבירות האינוס האחרונות, עברו הנקי, גילו הצעיר ומצבה הקשה של משפחתו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור בעונש שנקבע.

          המשיבה מדגישה כי כל שלושת שופטי ההרכב קבעו פה אחד ממצאי מהימנות גבוהים כלפי המתלוננת, בעוד שביחס למערער נקבעו ממצאי מהימנות נמוכים. הוסף כי הסכמתה של אישה לקיום יחסי מין צריכה להיות חופשית ומרצון וכי אין הכרח להתנגדות אקטיבית - פיזית או מילולית. הודגש כי אף במקרה האחרון בו הגיעה המתלוננת למגוריו של המערער, עשתה זאת אחרי שהתקשר לנזוף בה. עוד נטעם כי מקום בו קיימת תשתית לכאורית שקיימת אי הסכמה לקיום יחסי מין - עובר הנטל לנאשם להוכחת קיומה של הסכמה.

דיון והכרעה

6.       כידוע, לצורך התגבשותה של עבירת האונס, על יחסי האישות להתקיים "שלא בהסכמתה החופשית" של האישה. המבחן אינו שלילי - "אי התנגדות", אלא חיובי - "הסכמה". ועוד - לא כל הסכמה, אלא הסכמה חופשית. הבחנות אלו משקפות את התפתחות עבירת האינוס במשפט הישראלי. כיום עבירת אינוס מוגדרת על פי החלופה הראשונה שבחוק - "הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית" (345(א)(1)). זהו המצב המשפטי לאחר תיקונו של חוק העונשין ביוני 2001 (ראו: תיקון מס' 61, ס"ח תשס"א מס' 1794, עמ' 408). חקיקה זו שונה מבעבר בשני מישורים. הראשון, נעדרת הדרישה "עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים...". השני, יסוד בעבירה כיום הוא "שלא בהסכמתה החופשית" ואינו עוד "שלא כדין נגד רצונה" (ראה: תיקון מס' 22, ס"ח תשמ"ח מס' 1246, וכן סעיף 345 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 - במקור).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ