נדחה ערעור על חומרת העונש בעבירות של יידוי אבנים וייצור חפץ נפיץ בכוונה לפגוע בכלי רכב צבאיים

המערער הורשע ב-2 עבירות שעניינן: ידוי אבנים ב-4 הזדמנויות בעין יברוד לעבר כלי רכב צבאיים, אשר עשו את דרכם בכביש 60 בכוונה לפגוע בהם. כמו כן הורשע המערער בייצור 4 בקבוקים שלתוכם הוכנסו מי אש ופיסות אלומיניום וזאת בניגוד לס' 53(א)(3) לצו בדבר הוראות בטחון - ייצור חפץ נפיץ.

השופט, רס"ן מנחם ליברמן גזר על המערער 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

הסנגורית המלומדת של המערער, עו"ד אחלאם חדאד, הגישה לבימ"ש זה ערעור על חומרת העונש, ועיקר טענותיה הן כי העונש שנגזר לשותף שהורשע בעבירה נוספת לאלה שהורשע בהן המערער היה 32 חודשי מאסר בפועל. וכן כי התובע הצבאי העלה בטיעוניו בבימ"ש קמא טענה שאין לה בסיס על מנת להשפיע על ביהמ"ש בעניין חומרת העבירות. והיא כי אחד ממייצרי הבקבוקים היה זה שנהג לידות בקבוקי תבערה.

התובע הצבאי סבור כי פסק דינו של בימ"ש מנומק ושקול וכי ביהמ"ש גזר על המערער את העונש הראוי.

לאחר שעיינתי בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, ושקלתי את טענות הצדדים, סבור אני כי חסד עשה בימ"ש קמא עם המערער כאשר גזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל. ידוי אבנים הינה עבירה חמורה ביותר שיכולה לגרום פציעה ואף למוות ושומה על ביהמ"ש להחמיר בעונשיהם של אלה המיידים אבנים ומסכנים את עוברי האורח וכוחות הביטחון.

עוד סבור אני, כי בהשוואת עונשו של השותף (32 חודשי מאסר בפועל) שקלל ביהמ"ש קמא נכונה את מעשיהם של השניים, כאשר גזר על השותף עונש כאמור לעיל ועל המערער עונש של 20 חודשים.

פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק כדבעי, ואין אני מוצא מקום להתערב בו.

לאור האמור אני מחליט לדחות את הערעור.

ניתן היום, 12 במאי 2008, ז' באייר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: לש