מ' נ' עמארנה ואח'

תביעה שעניינה בטיפול שיניים רשלני של הנתבעת 1 בתובע. עד שהגיעו עת חקירות וסיכומים, לא חלקו עוד הנתבעות על הרשלנות, ואף הביעו נכונות לפיצוי התובע באופן שלכאורה היה אמור לייתר גם את הדיון בשאלת גובה הנזק. אך כיוון שמחלוקת נותרה בכל זאת, באה הכרעה.

תמצית העובדות הצריכות להכרעה

1.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא רופאת שיניים כללית, בעלת רישיון לעסוק ברפואת שיניים משנת 2013, ובבעלותה מרפאה. הנתבעת 2 היא מבטחתה. התובע, יליד שנת 1952, פנה ביום 10.2.2015 למרפאתה של הנתבעת, בעקבות כאבים וחוסר בשיניים בלסת עליונה בצדה הימני. טענות וטיפול באו גם ביחס ללסת התחתונה; בעניין זה אין עוד טענה לרשלנות ולא נתייחס. הרשומות הרפואיות אף הן חסרות, מוסכם, אך אין צורך להרחיב באין טענה עוד לנזק ראייתי שיש לו נפקות לענייננו, שעה שמהלך הטיפול שכשל ברורה ועל הרשלנות אין חולק.

2.הטיפול בלסת העליונה של התובע עסק בהתקנת שני שתלים דנטליים בצדה הימני-האחורי של הלסת: שן מס' 16, שחסרה לתובע מלכתחילה לעת תחילת הטיפול, ושן מס' 17, שנוכח מצבה הגרוע עקרה אותה הנתבעת, והשתל הדנטלי נועד להחליפה. אין חולק שכיוון שהתובע סבל ממחלת חניכיים מתקדמת וספיגת עצם נרחבת, היה צורך בהליך מקדים של השתלת תחליף עצם סינטטית על גבי עצם הלסת העליונה, המתנה של כחצי שנה לצורך קליטת שתל העצם, ורק לאחר מכן – התקנת השתלים הדנטליים. הליך זה, ביאר המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלמה טייכר, יהווה את "פסגת חלומותיו" המקצועית של רופא שיניים כללי ו"הניתוח הכי מסובך שהוא יעשה בחייו", ועל כן מוטב (אף כי אין חובה בדין) כי מומחה לכירורגיית פה ולסתות הוא שיבצעו.

3.ביום 10.3.2015 החלה הנתבעת בהליך דו-שלבי של השתלת עצם פתוחה של הסינוס המקסילרי. ביום 4.10.2015, בתום ההמתנה שנועדה לצורך קליטת שתל העצם המעגן את השתלים הדנטליים, התקינה הנתבעת בפי התובע את שני השתלים הדנטליים. ברם ביום 20.4.2016 מצאה שהשתלים לא נקלטו, והוציאה אותם. בסמוך לאחר מכן הפסיק התובע את הטיפול אצל הנתבעת.

4.אין חולק על קביעות המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' שלמה טייכר, שעדותו הייתה סדורה ומאירת עיניים: כשלון השתלים במקרה זה אינו תוצאה מסתברת של ההליך הרפואי, כי אם תולדה של רשלנות הנתבעת. השתלת תחליף העצם הסינטטי ברצפת הסינוס המקסילרי יצרה תוספת בגובה של 4-3 מ"מ בלבד בנפח עצם. בנוסף, השתלים שהוחדרו היו קצרים, אך ארוכים ב- 1 עד 2 מ"מ מגובה העצם. שילוב שני אלה הוביל לחסר בתמיכת עצם לתאחיזת השתלים ולכשלון הטיפול, שסופו אצל הנתבעת בהוצאת השתלים. ועוד הוסיף פרופ' טייכר: אם חפץ התובע בשתלים הדנטליים, עליו לפנות למומחה לכירורגיית פה ולסתות, כפי שהיה ראוי שיעשה מלכתחילה נוכח מצבו כבר לעת תחילת הטיפול בו אצל הנתבעת. הטיפול יכלול השתלת עצם בנפח תקין בחלל הסינוס המקסילרי והחדרת שני שתלים באורך תקין, שעל כל אחד מהם מבנה וכתר חרסינה.

5. את תביעתו הגיש התובע בשנת 2018, בלא שעבר בפועל הליך כאמור, זולת הגעה לרופאת שיניים אחרת, ד"ר ותד, שלפי תצהירו אמרה כי לא תוכל לסייע לו. הוא הלין על כאבים, דלקות וקושי ללעוס מזון, לשיטתו בעטיו של הטיפול שעבר. הנתבעות הכחישו בתחילה כל רשלנות. כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו לתמיכה בעמדתו, שאז מינה בית המשפט (כב' סגה"נ רמי חיימוביץ, שטיפל אז בתיק) מומחה מטעמו, הוא פרופ' טייכר, שקבע קיומה של רשלנות, אך בהיקף מצומצם מזו שטען לה התובע בתחילה (ועסקה גם בלסת התחתונה). על מסקנות המומחה שצוינו לעיל והסבריו הממצים בדיון איש אינו חולק לעת סיום ההליך. התובע, שמשך כשלוש שנים בין סיום הטיפול אצל הנתבעת ועד שבאה חוות דעת המומחה לא ביצע השתלה אצל מומחה (לטענתו בתצהירו: כיוון ש"לא מצאתי רופא שמוכן לבצע את ההשתלה"), הודיע לקראת דיון ההוכחות כי פנה לבית חולים וולפסון, שם בוצעה בו פרוצדורה, 16,000 ₪ עלותה, שכשלה. הנתבעות בהגינותן לא התנגדו לצירוף המסמכים. בדיון ההוכחות נשמעו פרופ' טייכר והתובע.

6.עוד טרם שנפנו הצדדים לסכם, ביארו ב"כ הנתבעות מיד בסוף הדיון: שולחותיו לא תחלוקנה על קיום רשלנות; הן נכונות לשאת בעלות הטיפול אצל מומחה, ולא רק הטיפול האחד שעדיין עומד לפני התובע אלא גם זה שכשל; כל הסכומים שנקב בהם המומחה – מקובלים עליהן. הן מכירות בחבותן לשאת בפיצוי בגין כאב וסבל, אם כי לא בסכום שיעלה לשיטתן על 20 עד 25 אלף ש"ח. לכאורה – דרך טיעון המייתרת את הצורך בהמשך התדיינות, והמותירה לכל היותר לבית המשפט להפעיל את השיקול דעתו בשאלת הפיצוי בגין כאב וסבל. אולם התובע כפי זכותו ראה לעמוד על פיצוי גם בראש נזק של פגיעה באוטונומיה, קרא לבית המשפט להבהיר לרופאי שיניים כלליים באשר הם כי אל להם לשלוח ידם לפרוצדורות רפואיות סבוכות דוגמת התקנת שתלי עצם, ובסוגיית הכאב והסבל טען להקבלה בין מקרים אחרים שבהם ניתנו פיצויים של עשרות ואף מאות אלפי ש"ח לבין ענייננו. הנתבעות מנגד חזרו על עמדתו האמורה.

דיון