גזר דין
פתח דבר וטיעוני הצדדים
1.הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ונהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף שרישיונו פקע פחות מ- 6 חודשים - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן יוגש תסקיר של שירות המבחן, נוכח גילו של הנאשם, כאשר לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.
2.בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 15.4.09 פקע רישיון נהיגתו של הנאשם ונכון למועדים הרלוונטיים לכתב האישום לא היה לנאשם רישיון נהיגה בר תוקף. הנאשם בתאריך 11.8.09 נהג ברכב מסוג הונדה (להלן: "הרכב") השייך לו, בבאר שבע. ברכב נסעה גם חברתו של הנאשם, בת-אל ברנס. השוטר מאיר דניאל אשר עמד בצד הכביש עם כובע ואפודה זוהרת לצד ניידת משטרתית גלויה, סימן לנאשם שיעצור בצד הדרך לצורך בדיקה שגרתית. הנאשם מיד האיץ את רכבו במהירות, תוך שהוא עוקף רכבים חרף העובדה שנסעו במקום כלי רכב. אותה עת נסע באותו הכביש אריק תשובה ברכב מסוג קאיה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם, כאשר הכביש הינו דו סטרי, ללא הפרדה בין הנתיבים. הנאשם במהלך נסיעתו עבר לנתיב הנגדי, כאשר הוא ממשיך לנהוג במהירות. אריק תשובה ניסה להימנע מתאונה בכך שהוריד מהירות נסיעתו ל-15 קמ"ש לערך, אך התאונה לא נמנעה והנאשם ברכבו פגע ברכב הקאיה. כתוצאה מהתאונה נפגעו אריק תשובה ובת-אל ברנס שנסעה לצד הנאשם ברכבו חבלות קלות, והרכבים ניזוקו. הנאשם יצא מרכבו ונמלט ברגל מהמקום, לאחר שהביט לעבר אריק תשובה. הנאשם, בתאריך 17.8.09, במהלך חקירתו במשטרה מסר כי הרכב חנה ליד בית סבתו בדהריה ונגנב ממקום זה ביום 10.8.09.
3.ב"כ המאשימה טען כי יש להחמיר עם הנאשם ועתר להשית עליו מאסר בפועל ממושך, בן מספר שנים, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופסילה ממושכת, תוך שהדגיש כי בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר הפכה למכת אזור בנגב, יש לנקוט מדיניות מחמירה ולהעדיף את אינטרס הרתעה על פני האינטרס האישי של הנאשם. עוד הטעים כי בענייננו, יש לשקול לחומרה את העובדה שהאירוע הסתיים בהתנגשות, היינו, מומש הסיכון הכרוך בעבירה מסוג זה, דבר המציב את האירוע ברף גבוה יותר של חומרה.
עוד נטען, כי יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שנהג כאשר אין לו רישיון נהיגה ולאחר מכן נמלט מן השוטר אשר הורה לו לעצור, וכי הגם שלנאשם אין עבר פלילי, הרי יש לחובתו 15 הרשעות תעבורה. כאשר מדובר בסיכון חיי אדם, בית המשפט העליון קבע כי יש לנקוט מדיניות מחמירה גם בעניינם של נאשמים נעדרי עבר פלילי, וכך יש לנהוג גם בענייננו.
4.ב"כ הנאשם מנגד טען כי אין להחמיר עם הנאשם וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם של"צ בהיקף נרחב. לטענתו, קיימות נסיבות מקלות בענייננו להן יש ליתן משקל, ובין היתר העובדה שכתב האישום תוקן באופן מהותי, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך בכך זמן שיפוטי יקר. עוד ציין, כי יש ליתן משקל לכך שנסיבות האירוע הינן מן הרף הנמוך, בשום שלב לא התנהל אחריו מרדף, האירוע אמנם הסתיים בתאונה, אך הפגיעות היו קלות בלבד ומשך האירוע היה קצר ביותר.
ב"כ הנאשם הטעים כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם הינו חיובי ביותר, שירות המבחן ציין כי הנאשם הינו נורמטיבי, שיתף פעולה לאורך כל הדרך, עבר תהליך יעיל ואף הפך מודל לחיקוי בקבוצה. עוד ציין, כי הנאשם התנדב לשירות במשמר האזרחי והחל קורס חובשים בכירים. הוא אף הגיש מכתב מטעם מדריכות שירות המבחן שליוו את הנאשם. ביחס לפסיקה אליה הפנה ב"כ המאשימה, טען כי יש לאבחן אותה מעניינו של הנאשם והוסיף כי קיימת פסיקה אחרת ממנה עולה כי יש לבחון כל מקרה לגופו וקיימים מקרים בהם גם בעבירה של סיכון חיי אדם יש מקום להקל עם הנאשם. מכאן עתר לאמץ המלצות שרות המבחן ולהסתפק בענישה בדמות של"צ בהיקף נרחב.
הנאשם, במסגרת המילה האחרונה, הביע צער על מעשיו, ציין כי הוא מבין שעשה טעות ולא יחזור על המעשה שוב.
דיון
5.הנאשם, יליד 1990 כבן 20, ללא עבר פלילי, עם כי לחובתו 15 הרשעות בעבירות תעבורה. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי הנאשם רווק, הבכור מבין תשעה ילדים, מתגורר בבית הוריו בלקייה. במסגרת ההליך שבענייננו שוחרר הנאשם למעצר בית ובמסגרתו שולב בקבוצה טיפולית של עצורי בית. שירות המבחן ציין כי לאחר חצי שנה בה השתתף הנאשם בקבוצה זו התרשמות השירות היא כי הנאשם שיתף פעולה באופן מלא, התהליך היה יעיל עבורו והוא עבר תהליך התבגרות חיובי. בנוסף, מעצר הבית היווה גורם משמעותי ומלמד עבורו. התסקיר מפרט בהרחבה רקע משפחתי של הנאשם ובין היתר קשיים חברתיים שהיו לו על רקע מוצא הוריו.
הנאשם הודה בפני שירות המבחן באופן חלקי, בביצוע העבירה נשוא תיק זה, כאשר טען כי לא סומן לו לעצור. יצוין בעניין זה כי טרם מתן גזר הדין, לאור האמור בתסקיר ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם עומד על הודאתו בכל עובדות כתב האישום המתוקן. באשר לעובדה שברח מן המקום, טען כי היה בהלם ופעל ללא שיקול דעת. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם נורמטיבי והבריחה באירוע שבענייננו נעוצה באופן בו נהג להתמודד עם קשיים כילד וכמתבגר. עם זאת, צוין כי ניכר שהנאשם עבר שינוי משמעותי בכל הנוגע להתמודדות והכרה בקשייו ופתרון הקשיים באופן נורמטיבי. לאור יעילות ההליך הטיפולי, התקדמותו של הנאשם, העובדה כי הינו מועסק היום והיות ההליך גורם מרתיע ומשמעותי עבורו, המליץ שרות המבחן כי יושת עליו עונש של 350 שעות של"צ והטלת צו מבחן לשנה במהלכה ישולב הנאשם בקבוצה טיפולית.
6.העבירה בה הורשע הנאשם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הינה עבירה חמורה. הפסיקה חזרה והדגישה כי בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה יש לנקוט מדיניות מחמירה, על מנת להעביר מסר חד וברור, שיהא בו כדי להרתיע אחרים מלעבור עבירה זו. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבואלקיעאן, לא פורסם:
"המשיב חטא בהתנהגות אלימה שאך בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. הוא הפגין זלזול בחוק ובאנשים הממונים על אכיפתו... חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה, ומקל וחומר שאין להשלים עם כך כאשר מדובר בתופעה שרבים חוטאים בה, והמתרחשת כמעשה של יום יום באזור הנגב. את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם."
עוד נאמר בע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, טרם פורסם - מיום 11.1.2010:
"הבענו לא פעם את עמדתנו כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה ותוך לקיחת החוק לידיים. אכן, יש ליתן את המשקל המתאים לערך של חיי אדם. בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק".
בית המשפט העליון הדגיש בפסיקתו כי נקיטת מדיניות מחמירה דרושה כדי לבער את נגע הנהיגה הפרועה בכבישים. במסגרת זו נפסק כי יש מקום להשית עונש של מאסר בפועל משמעותי בעבירה זו ואף הוצב רף ענישה של מספר שנות מאסר. לעניין זה דברי כב' השופט לוי בע"פ 5325/05 פלחאן אבו כף נ' מדינת ישראל, לא פורסם:
"כפי שאמרנו בשנים האחרונות לא אחת, מנהג קנה לו אחיזה בכבישי הדרום והנגב - להימלט מאנשי החוק תוך נסיעה מופקרת שכרוכה בה סכנה לחיי משתמשים אחרים בדרך. עקב כך פסקנו וחזרנו ופסקנו כי יש לגזור למבצעיהן של עבירות מסוג זה עונשי מאסר ממושכים, ומטבע הדברים, תוך מתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם"
(ראה גם ע"פ 4882/06 טרטורה נ' מדינת ישראל, לא פורסם; וכן עניין אבואלקיעאן שלעיל).