מ.י. ענף תנועה ת"א נ' דהן

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי נהג בהיותו שיכור זאת על סמך התנהגותו ועל סמך מדידה במכשיר הינשוף אשר קבע כי הנאשם נהג כאשר רמת האלכוהול בגופו הינה 825 מק"ג בליטר אוויר נשוף. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיף 62(3) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

הנאשם נהג ברכבו בכביש מספר 2 מצפון לדרום בסמוך לשעה 4:35.

הנאשם הודה כי שתה שתי כוסות וודקה עם רד בול.

מכשיר הינשוף קבע כי רמת האלכוהול בגופו של הנאשם הינה 825 מק"ג בליטר אוויר נשוף.

הנאשם נשף במכשיר 3 הזדמנויות ורק הפעם השלישית נתנה תוצאה.

הנאשם בחר שלא להעיד.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשם היה שיכור הן לאור התנהגותו והן לאור תוצאות בדיקת הינשוף והעובדה שהנאשם לא העיד.

לטענת ההגנה, לא ניתן לסמוך על מדידת המכשיר, הן לאור העובדה כי לא הוגשו תעודות הבלונים, הן לאור העובדה כי מדובר בבדיקה לאחר ניסיון שלישי. כמו כן מדובר במכשיר עם תקלות רבות. לא ניתן ליחס חשיבות לעובדה כי הנאשם לא העיד. וכן אין לתת משקל להודאתו כי שתה שתי כוסות וודקה עם רד בול.

בית המשפט קובע כי לא ניתן לסמוך על ממצאי הינשוף בכך ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה על הוראות תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, זאת מן הנימוקים הבאים:

המאשימה לא טרחה להגיש לבית המשפט את תעודות הבלון. תעודות הבלון הינן מרכיב חיוני בהוכחות תקינות בדיקת הכיול. שכן בהיעדר תעודות הכיול לא ניתן לדעת עם הבלון שהיה ביחידה היה תקין. עם ערך הבלון הוזן למכשיר הינשוף ועם מפעיל הינשוף רשם את ערך הבלון כראוי. אין די בתע"ץ תקינות כדי להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו.

לאור האמור לעיל ביהמ"ש קובע כי לא ניתן לסמוך על מדידת הינשוף שכן לא הוכח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו.

הנאשם מודה כי שתה שתי כוסות וודקה עם רד בול. הנאשם בהודעתו במשטרה מודה כי היה שיכור וכי נהג שלא כחוק ומביע צער על התנהגותו זו. הנאשם החליט שלא להעיד ולאור סעיף 161 וחוק סדר הדין הפלילי יש לראות באי עדותו חיזוק לראיות התביעה ובהחלט חיזוק לעובדה כי הנאשם מודה כי נהג שלא כדין בעת שנהג לאחר שתיית שתי כוסות וודקה עם רד בול.

מבחן המאפיינים של הנאשם אינו תקין. הנאשם לא הצמיד עקב לאגודל, התנהגותו רדומה. לטענת המתנדבת יונה וקסלר היה תחת השפעה בינונית של אלכוהול.

הנאשם לא העיד ולא טען כי שתה או אכל בין מועד עצירתו לבדיקת הינשוף, לפיכך יש לצאת מהנחה כי השוטרים פעלו בהתאם להוראות והנאשם לא שתה ולא אכל ולא עישן ממועד עצירתו עד לביצוע הבדיקה.

לאור כל האמור לעיל ביהמ"ש קובע כי הוכחה תשתית ראייתית לכך כי הנאשם בהיותו תחת השפעת אלכוהול הן לאור הודעתו, הן לאור מבחן המאפיינים, והן לאור התנהגותו בשטח ודבריו בשימוע, והחלטתו שלא להעיד בביהמ"ש. אשר על כן מרשיע את הנאשם בעבירה על הוראות תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.