מ.י. נ' גלילי

גזר דין

ניתן בזה צו איסור פרסום על שם המתלוננות ועל כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהויין.

כב' השופטת שיצר:

ההרשעות

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירות מין ב - 2 מתלוננות: הגב' י. ש. (להלן – "י") והגב' א.ק. (להלן – "א").

      בעניין י. הורשע הנאשם בעבירות: אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ומעשים מגונים (ריבוי מעשים) – לפי ס' 348(ג) לחוק.

בעניין א' הורשע הנאשם בעבירות: אינוס לפי ס' 345(א)(1) לחוק, מעשה סדום לפי ס' 347(ב) לחוק ומעשים מגונים (ריבוי מעשים) לפי סעיף 348(ג) לחוק הנ"ל.

עיקרי העובדות

האישום הראשון

הנאשם הכיר את המתלוננת י' במהלך אוקטובר 2008 במועדון "הלופט" אשר בבעלותו, ולאחר מכן יצר עמה קשר בהתכתבויות באמצעות אתר האינטרנט קפה דה מרקר, ונרקמה בין השניים מערכת יחסים שארכה כעשרה ימים במהלכם קיימה י' עם הנאשם יחסי מין בהסכמה 3 פעמים, ולאחר מכן הקשר בין השניים נותק והמתלוננת החלה בקשר רומנטי עם אדם אחר.

      בתאריך 23.11.08 בשעות הצהריים התקשר הנאשם אל המתלוננת והציע לה לאכול עמו צהריים במסעדה כדי לשוחח עמה על עניינים מקצועיים ו-י' נעתרה לבקשתו. משהגיעה י' למועדון של הנאשם, התקשרה מרכבה לנאשם והלה ביקש ממנה לעלות למועדון ולהמתין לו שם כי עדיין עסוק. י' עלתה למועדון והמתינה, ומשסיים הנאשם את עיסוקיו ביקש ממנה כי בדרכם החוצה ירדו במדרגות דרך מועדון "נו לימיט" שבבעלותו. בהגיעם למועדון ביקש הנאשם מעובדו ששהה במקום לצאת החוצה ולנעול אחריו את דלת המועדון. מייד לאחר מכן התנפל הנאשם על י' וביצע בה מספר מעשים מיניים בניגוד לרצונה, בעוד י' מתחננת בפניו שיחדל ממעשיו כי היא אינה מעוניינת בהם. היא אף הדפה את הנאשם פיזית והתנגדה בגופה מספר פעמים על מנת למנוע מהנאשם לבצע בה את המעשים המיניים.

בין היתר הנאשם הצמיד את י' לקיר ונישקה על שפתיה ולחייה בניגוד לרצונה, הוא ניסה להפשיל מכנסיה ולהרים את חולצתה של י' אך י' ניסתה ללא הרף להתנגד ולהשיבם למקומם, הנאשם הדף את י' למיטה זוגית שהייתה באחד מחדרי המועדון וניסה להפשיטה אך י' התנגדה, והנאשם איים עליה כי יקרע בגדיה אם תנסה ליישר את חולצתה המופשלת. י' פרצה בבכי והנאשם בתגובה חיבק אותה והרגיעה וי' סידרה בגדיה והתכוונה לצאת מהחדר. בשלב זה התנפל הנאשם על י', השכיבה על בטנה, הוריד מכנסיה בכוח, ביצע בה חדירה מלאה והגיע לפורקנו בתוך איבר מינה ללא אמצעי מניעה, כשהוא אומר לה כי הוא רוצה ממנה ילד.

האישום השני

את המתלוננת א' הכיר הנאשם דרך התכתבויות באתר האינטרנט "קפה דה מרקר". בהתכתבויות אלה הפציר הנאשם בא' שתיפגש עמו אך היא סירבה, והתחמקה בשיטתיות מנסיונותיו לבקרה. ביום 2.9.08 נקבע לא' ראיון עבודה באזור גבעתיים והנאשם הציע שלאחר סיום הראיון הם יפגשו בבית קפה לשתות משהו, וא' הסכימה. בסיום הראיון התקשרה א' לנאשם שסיפר לה כי יש לו עדיין הרבה עבודה במועדון, לכן ביקש כי תעלה אליו למועדון כדי שישתו קפה שם. כשנכנסה א' למועדון נעל הנאשם את הדלת והתיישב מייד על ספה שעמדה בסמוך, ו-א' התיישבה לצידו. לאחר מכן החל הנאשם לבצע ב-א', באסרטיביות מרובה, שרשרת של מעשים מיניים, וזאת למרות התנגדותה הפיזית והמילולית של א' למעשיו. הנאשם נשכב על א' וניסה להרים חולצתה, אך א' צעקה שזה כואב לה והוא חדל מכך. הנאשם ניסה לנשקה בפיה אך א' הזיזה ראשה, לאחר מכן הנאשם הרים חולצתה של א' וחשף שדיה, אך היא כיסתה בחזרה את גופה ואמרה לנאשם שאינה מעוניינת. בהמשך תפס הנאשם את ראשה של א' והורידו לכיוון איבר מינו כדי שתבצע בו מין אוראלי. א' שהייתה כדבריה ב"הלם טוטאלי", נאלצה מרוב פחד למצוץ את איבר מינו, אך גם זאת פעמיים בלבד. לאחר מכן ניסה הנאשם מספר פעמים לבצע ב-א' גם מין אנאלי, אולם בשל אמירותיה של א' כי היא לא רוצה ולא יכולה, ובשל התנגדויותיה הפיזיות בתנועות יד ובשל בריחתה, לא הצליח הנאשם בסופו של דבר לבצע בה מין אנאלי. בהמשך הפך הנאשם את א' על הגב וחדר לתוכה ללא אמצעי מניעה, תוך שהיא מנסה לחסום בידה הימנית את איבר מינה, אך ללא הועיל, ועל כן נאלצה להתחנן שלא יגמור בפנים.

יצויין כי באשר לאישומים הנוגעים למתלוננת י' הורשע הנאשם פה אחד, ואילו באשר לאישומים הנוגעים למתלוננת א' הורשע הנאשם ברוב דעות.

טיעוני המאשימה

ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (ת/47), פסק דין מרשיע בעבירה קודמת של הנאשם בגין מעשה סדום וגזר הדין באותה פרשה בצירוף כתב האישום (ת/48), וכן הצהרת נפגעת עבירה של המתלוננת א' (ת/49).

ב"כ המאשימה פתחה וטענה כי יש לגזור את דינו של הנאשם בגין כל מתלוננת בנפרד מאחר שאלה אישומים נפרדים, המתייחסים למועדים שונים ומתלוננות שונות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. אין כל קשר בין המתלוננות, אך בכל אחד מהאירועים היה ריבוי מעשים של הנאשם. דגש מיוחד היא נתנה לקביעת הפסיקה, שהוזכרה ע"י ביהמ"ש בהכרעת הדין (עמ' 7-10 להכרעת הדין), באשר לעוצמת הנזק והפגיעה בכבוד האדם שנגרמת לנפגעי עבירות מין.

ב"כ המאשימה ציינה כשיקול לחומרה את ניצול האמון שרחשו המתלוננות לנאשם בשל ההיכרות הקודמת שלו עם כל אחת מהן, וכן את מעשי הביזוי וההשפלה הבולטים שביצע בעת המעשים המיניים. ביחס למתלוננת י' הפנתה ב"כ המאשימה לכך שהנאשם פקד עליה להישאר בחולצה מורמת וחזה חשוף וכי בעת שהתחננה לפניו לפני החדירה שלא יעשה זאת, ענה הנאשם כי לא רק שייכנס, אלא שגם יגמור בפנים. ביחס למתלוננת א' הפגין הנאשם את יחסו המשפיל והמזלזל בהתבטאויותיו כלפיה הן בסוף האירוע והן בתשובותיו לשאלות שנשאל במהלך החקירות.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי בין השיקולים לחומרה ביחס ל – א' יש לצרף את העובדה שהנאשם ביצע בה את המעשים המיניים למרות מצבה הנפשי והבריאותי ביודעו שעברה ניתוח בראש, וכן את העובדה שהנאשם לא השתמש באמצעי מניעה ובשל כך הדביק את המתלוננת א' בחיידק בגינו נזקקה לטיפול רפואי.